בנושא
בכרם
חדשות
 
סיפור ילדים / אוליב (:
בביכורים מאז ד´ כסליו ה´תשס"ט

 

1.
ילדי פותחים את המגירות.
אצבעותיהם נצבטות במגירה סוררת
בכי. נשיקה
ושוב. מציירים על הקירות
אקספרסיוניזם מכוער.


אמא, אני לא חבר שלך.
והמגירות שלי פתוחות
תוכנן מושלך.


2.
ילדי בונים רכבת מכסאות
שרים ונוסעים, בתחנות
חלומות ממתינים. איני יושבת
המושבים קטנים. אני מתעכבת
אמא, תעשי קולות
אני משקשקת
הנה באים הזכרונות


3.
לילדי אין מפלצות מתחת למיטה.
לא סיפרתי. מצטופפות בחדרי
בארון. רעבות
מאוכזבות.
המפלצות שלי אינן מפחדות מאור
ואני, אינני מפחדת
מהן. אולי כך, כשיגדלו
יוכלו ילדי להביט בפניהן.



אמהות מפלצות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוליב (:
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ כסליו ה´תשס"ט  
הו, החלק השני, השורות:

אמא, תעשי קולות
אני משקשקת
הנה באים הזכרונות


וגם:

בכי. נשיקה
ושוב. מציירים על הקירות
אקספרסיוניזם מכוער.

מצאו חן בעיניי מאוד.

לעומת זאת - ואני מבין שזה מה שניסית להשיג - פחות אהבתי את הטון הילדותי ששיווית לחלקים אחרים. אני מניח שזה עניין של טעם, ואולי אף בלתי נמנע, ובכל זאת.

קובי.
ה´ כסליו ה´תשס"ט  
מכל השיר, מה שהכי עשה לי את ה"אאוץ'" שבסוף, זה התגיות. מפלצות צמודות צמודות לאמהות...

ואני חושבת שזה שיר נהדר.

לפי איך שאני תפסתי אותו, הבית הראשון לא לגמרי התקשר לשניים האחרים.
אז קראתי אותו שוב, והבנתי אותו אחרת.

לאחר מחשבה מעמיקה הגעתי למסקנה שזה חלק מהיופי. שאפשר לקרוא אותו פעמיים. פעם בהבנה שלי ופעם בהבנה של השיר.
ה´ כסליו ה´תשס"ט  
הייתי אומרת סיפורי אימהות.
מקסים, אימהי ונוגע בפנים, במקומות המפתיעים בנוכחותם.
עֹז
ה´ כסליו ה´תשס"ט  
אני מחפשת כבר שעה מילה שתתאים לשיר הזה, ולא מוצאת, יפה זה רדוד מידי, ועמוק לא מתאים כי זה גם עמוק אבל גם פשוט כ"כ, זה מתאר משהו מיוחד אבל בעצם גם רגיל וזה פשוט הכל, הכל ביחד.

אני קראתי את השיר, מנק' מבטה של אמא שמוגננת על ילדיה, בכל כוחה (ולפע' זה אולי עולה לה בכוחה- "חלומות ממתינים. איני יושבת המושבים קטנים." "אני משקשקת")

מה שהכי אהבתי בשיר זה שאפשר להרגיש אותו, השורה: "אמא, אני לא חבר שלך. " פשוט כשקראתי את השיר שמעתי קול מתוק כזה של ילד פגוע אומר לי אותה.
(וזה קשה ליצור אפקט כזה בשיר.)

תהיתי הרבה מדוע בחרת לכתוב "המגירות" בה'א הידיעה.

פסיחות מעולות, ובקיצור מה יש להגיד, שיר מעולה. והסוף נהדר.

תודה לך. שמרתי לי.
כ"ב אדר ה´תשס"ט  
"אמא, אני לא חבר שלך.
והמגירות שלי פתוחות
תוכנן מושלך"
מאוד מאוד מאוד יפה!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד