בנושא
בכרם
חדשות
 
מעשה בכלנית וברוש שנתוודעו זה לזה / מתן25
בביכורים מאז כ"ד אב ה´תשס"ג

 

מעשה בכלנית וברוש שנתוודעו זה לזה בגינת חצר, אי שם על אדמת פארק בתל אביב.

 

כלנית רכה בשנים, נמוכת קומה, דקת גבעול. מתנופפת לכל עבר ברוח מצויה. מוקפת עלי כותרת אדמדמים, ססגוניים. מפיצה לסובבים אותה אבקני צוף ריחניים ומתוקים כדבש. לבושה שכבה מסורגת של עלים זהובים, עגלגלים.

מי שיביט בה מרחוק (זוהרה מושך אליה סקרנים רבים) יבחין במילים: "הכניסה מותרת, לכל דכפין", החקוקות בחלקו החיצוני של הפרח, באותיות של קידוש לבנה.

 

ומולה, ברוש. בוגר, רם ומתנשא, בעל גזע עב ונוקשה, צמרת חסונה.  מנופף לכל עבר רוח מצויה ושאינה מצוייה. עתיר בדים גאים, המסודרים  בקפידה. צבוע כולו ירוק חד גוני, כהה, (דמוי צה"לי שכזה).

מי שיעז להתקרב לדמותו האימתנית יבחין במילים: "אין כניסה, בפקודה!", החקוקות על גזעו (שהוא גזעי ביותר).

 

במהלך היכרותו עם כלנית, מוצא עצמו הברוש, לתדהמתו ומבוכתו, מושיר מעליו בד אחר בד, ענף אחר ענף, עלה אחר עלה... .זו עת שלכת. הוא חש שהוא רוצה בכך.

והנה, מתחת לחלקי נופו הנידפים ברוח בזה אחר זה, נחשף לו גזע רך, שברירי לעיתים, קצת מבולגן. גזע שלפעמים גם מרגיש כאב וחולשה. מסתבר שישנה כניסה. מי היה מאמין!

הברוש, שמתברר שאינו כה נוקשה, משתוקק כעת לקטוף מעליה של הכלנית, ליגוע בפרקי גבעולה העלום, לחדור למה שמסתתר מתחת לכותרות עלי הכותרת המקיפים אותה מכל עבר.

אך היא בשלה, צבועה בשלל צבעים מלאכותיים, בגואש שאינו מסגיר דבר. צבועה. חושפת טפח ומכסה טפחיים.

תמה עונת השלכת. הברוש נותר עירום לגמרי, חסר כל, חשוף לקור ולמפגעים, ובעיקר- חשוף למה שקיים בתוך גזעו, בפנים. הוא נוכח לדעת שבתוכו ישנם מרכיבי עץ חזקים אך גם חולשות לא מעטות, שמחת חיים אך גם כאב מבעבע.

בו בזמן, הוא מנסה כל העת להתקרב לכלנית, הוא חש שאם גם היא תוריד את בגדיה מעליה, הם יוכלו, שניהם יחדיו, יחד, להתגבר על כל מפגע טבע שקיים אי שם בעולם, וחשוב מכך, לחיות בשלום עם מה שקיים בתוך כל אחד ואחד מהם בפנים.

בתגובה לנסיונותיו הסיזיפיים, מנופפת הכלנית בעליה הזהובים, מחייכת ללא הרף. נדמה לברוש שהוא אף שומע בקולה נגינה של שיר מוכר: "כלניות, כלניות, כלניות אדמדמות יפיפיות..." .

בנסיונו האחרון הוא מגלה תגלית מרעישה. בתוככי פרח הכלנית, באותיות טל ומטר, חקוקות המילים: "הכניסה מותרת, לדיירי הפרח בלבד" ! מי היה מאמין.

הברוש מבין את המסר, זו דרך ללא מוצא. הקשר ביניהם נפסק מאליו, הוא עובר לדור בגינה אחרת.

הוא מרגיש כעת מורעל, מזוהם, כמו לאחר תאונת פגע וברח. מישהו פגע בו וברח.

נתקף בתחושת בדידות מעיקה, ערירי. מרגיש שלבדו, ללא צמח כלשהוא, כלנית או אחר, הוא אינו יכול לקבל את מה שגילה שקיים בתוך גזעו שלו. הוא אינו מסוגל להכיר במרכיבי גזעו האמיתי, הפנימי.

ועד שיתוודע לצמח אחר, קר לו מאוד כשהוא לא לבוש. הוא חש שהוא חייב, כמה שיותר מהר, להתלבש מחדש. חייב לנסות להחזיר לעצמו את נופו המרשים, וצמרתו הגאה.

אך האם הוא יכול לעשות זאת ?

הרי הגזע הגאה שלו מט עתה לקרוס, משענת קנה רצוץ. מושפל, יבש, נובל אט אט. הוא צמא למים חיים. מביט מסביב בעיניים כלות, ולא מוצא מנוח לגזעו (נפשו). שואל את עצמו: מהיכן אשיג מים? מאין יבוא עזרי?

הוא מוצא עצמו קטן יותר ויותר, מתכנס פנימה עוד ועוד. לפתע חש בזרימה דקיקה של מים שהולכת ומתגברת, כמעיין המתגבר.

הברוש מרגיש כעת את חוטיו הדקיקים אך הכה חזקים של שורשיו. השורשים שנמצאים מתחת לפני האדמה, ואינם גלויים לכל, רק לו. חש מחובר לנימים עמוקים, כה מוכרים. יונק בשקיקה ממימיו של אוקינוס קדום שצבר מימים יפים יותר, בהיותו עץ קטן, צעיר לימים.

המים מפכים לאורך שדרתו העזובה והמצומקת, פולטים בחדווה מחוץ לו את כל כמוסות הרעל שנצברו בפנים.

תוך כדי תחושת ההתחדשות האדירה האוחזת בו בהתחברו לשורשיו, מקוננת מחשבה מסופקת בלב גזעו, מקוננת ולא מרפה: האם הכלנית שהכרתי לאחרונה, יכולה גם כן לחוש כזו תחושה ? יכול, אולי, להיות שמה שחקוק עמוק בתוכה זה: "אין כניסה (גם לא לדיירי הפרח), בפקודה!" ? אם זה אכן מה שחקוק בתוכה, אז הוא חש די עצוב בשבילה.

אומר לעצמו: אני לפחות הכרתי את מה ומי שאני באמת.

 

הברוש נושא בדיו מעלה ומטה בתחינה אל אל שבשמיים ובארץ, שיזרז את צמיחתו המחודשת: "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, מארץ ציה ועייף, בלי מים" - "זרוק עלינו מים טהורים וטהרינו".

 

 

 

 

 

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות למתן25
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
בס"ד, משל יפה מאד ומעורר חשיבה רטרואקטיבית על קשרים שהיו...
 
ריגש אותי מאוד / מילולית טובה
אהבתי מאוד את האנשתם של הברוש והכלנית. הערה קטנה: הברוש אינו משיר עליו בשלכת. ויש פה ושם שגיאות כתיב. כדאי לחזור ולשפץ כי הסיפור ממש נפלא. והוא 5 גם כך.
 
מדהים / קצת שונה
נהנהתי מכל שורה, רגשות הברוש מתוארות בצורה יוצאת מהכלל
 
מקסים! / שירת הנפש
יש לך כשרון כתיבה מקסים .
הברוש והכלנית הזכירו לי אנשים.וכן עוררו בי חשיבה.
הסוף במיוחד אהבתי.
המשך כך.
תודה על סיפור מקסים.
נהנתי לקרוא.
 
אהבתי מאוד, לדעתי נכון קצת לגבי כל אחד ואחד מאיתנו
 
מעלה זכרונות וגשות...

(קבל מסרישי...)
 
מחלחל ונוגע פנימה...
 
ואם כן אז המסר ממש נפלא!
ובכל מקרה, הסיפור כתוב נהדר למעט אי אלו שגיאות, כפי שהעירה מילולית, כמו לדוג´ "כלניות אדמדמות אדמוניות" ולא יפהפיות, וכן "חוטיהם הדקיקים" ולא חוטיו...
מצטער שאני נודניק =)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד