המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
החצי השני / יַסְמִין.
בביכורים מאז כ"ה תשרי ה´תשס"ט



 

בשעה חמש דקות לפני שתיים יעקב ישב על  הכסא המתנדנד במרפסת, מביט בשמש שהיתה תלויה באמצע השמיים, וחיכה. לא לאיש, רק לטלפון. הוא אמר שיצלצל היום. הוא התחייב. והוא כל כך רוצה לדבר עם מישהו. המגע של הסוודר העביר בו צמרמורות מדי פעם, אבל יתכן והיה זה רק הזיכרון. הסוודר היה בן חמש שנים.
הוא שמן מאז.

לא היה לו חיוך על הפנים, רק מן עיקום כזה של השפתיים כשהיה לא מרוצה, אבל לא היה איש שישאל מדוע. הוא שפשף את עיניו, מניח בעדינות את המטבעות על השולחן הקטן. חמש עשרה מטבעות. חמש מהן של עשר השאר נחלקו לשקלים וחמישיות.
הוא קימט את מצחו, ונאנח. הראיה כבר לא משהו, קשה לזהות. היו צריכות להיות שם שמונה מהעשרות.
הוא יודע. רק מאוחר מדי, מלמל לעצמו. הוא לא כעס על הגניבה  כמו שכעס על חולשתו. הוא יודע מי זה היה. השליח. הוא לא יגיד דבר. זאת אשמתו.

בשעה עשרים דקות אחרי שמונה יעקב אמר בוקר טוב למנהל הסופר. המנהל החזיר לו בוקר אור ושאל לשלומו. יעקב הנהן לעומתו, בהנחה שאין כל עניין להאריך בנושא. הוא התקדם לעבר מדף קופסאות השימורים והחל בקניות. כבר חמש שנים שהוא עורך אותן לבד. לאט לאט הסופר החל להתמלא, ותנועה ערה נרשמה באיזור הלחם והחלב. הוא גיחך לעצמו, מבלי סיבה נראית לעין והחל לארוז. נער שליח חדש התקדם לעברו. הוא חייך. היו לו שיניים יפות.
גם לה היו, עכשיו הוא לא יודע מה מצבן. אולי הן נרקבו, אולי לא. הוא מעדיף לא לחשוב על זה. כך או כך, השיניים. הבחור, שבקושי דיבר עברית, הביט בו, שואל. יעקב הנהן. הידיים הזריזות של הבחור החלו במלאכה.
הוא הלך. הבחור גימגם שיגיע עוד חצי שעה ויום טוב.

בשעה תשע ועשרה בשעון של השליח הוא דפק על הדלת. האיש הזקן הנהן ופנה אל המטבח. הוא החל לפרק את הארגז וחיכה לכסף. הוא השתדל לדבר כמה שפחות, העברית שלו לא משהו. האיש כנראה הבין כי הוא לא שאל שאלות מיותרות. לא שהיה מה לשאול, אבל. המשלוח עולה עשרים וחמש שמונים, אמר, מחבר בקושי את המילים אחת אל השניה. הזקן הנהן. הוא ברר את המטבעות לאט לאט, כמו לא מתמצא. הוא חיכה. אם לא יביא את הכסף בקרוב, הוא יעלה את המחיר. גם ככה חם היום. לא צריך עיכובים.

בשעה תשע וחצי השליח היה בדרכו אל בית נוסף. כן, הזקן הביא לו בסופו של דבר את הכסף, והוא ברח משם מהר ככל שרגליו הניחו לו. היום ארוך, והאנשים מתחילים למעט בהוצאות. הוא יודע. הוא כזה. כשהלקוחה החמישית מוסרת לו שטר כחול הוא מחייך באדיבות ומלמל להתראות. לא כל יום הוא עובד כשליח, זאת רק עבודה צדדית. יש לו בכלל ראש מתמטי, אבל מה לעשות שמראש לא עושים כסף. בעצם, אולי כן, הוא חושב, רק לא הוא. את החשיבה המתמטית שלו הוא מנחם בסודוקו בערבים. בינתיים, שליח של יום ראשון וחמישי. אם יעבוד מהר, יכסה את הוצאות הקניה האחרונה של הבן הקטן. כיתה א' זה לא עסק קל לאף אחד, בטח שלא לו. הוא רק מקווה שהוא יתאקלם מהר ממנו. המורה, על כל פנים, נראתה קצת עצבנית ולא מספיק מסבירת פנים לטעמו. זה היה בשמונה בבוקר, עכשיו כמעט ערב. לא שזה עוזר לו יותר מדי, הזמן, כי את ההבעה שלה הוא לא מצליח לשכוח, או לעדן. היה לה מן מבט קצת מרוגז בעיניים, והיא נראתה לא רגועה. היא אפילו לא לחצה לו את היד. מזלזל. חשב לעצמו. רק שהבן לא ילמד ממנה.

היא באמת היתה קצת עצבנית הבוקר. השעון המעורר מסתבר, לא ממלא את תפקידו, וגם הבעל התגלה כמחליף טוב לבול עץ. וככה, בשעה שבע וחצי היא פקחה חצי עין וסגרה שוב, לא לפני ששלחה מבט תועה לכיוון השעון. ואז היא קפצה. ובעלה ניתר אחריה, בודק ששום דבר לא נשבר, או התפוצץ או חדר לבית. היא זרקה עליו את השמיכה, לא בכוונה יתרה, אבל גם ללא חרטה גדולה, ורצה לכיוון האמבטיה. יום ראשון ללימודים, לעבודה, לכיתה א'. היא תקח את המכונית. שבעלה ילך ברגל לעבודה, גם אם זה יהיה חצי יום. והיא כל כך השתדלה. הכינה אוכל יום קודם, וחתכה ירקות לארוחת הבוקר. היא השאירה לבעלה את המכונית וביררה מתי מגיע האוטובוס. היא אפילו הניחה את הבגדים על הכסא, והכינה שקיות הפתעה לכל אחד מהילדים. היא יודעת את מערך השיעורים בשלוש שפות. היא מאחרת.

ואז מגיע גאון העולם, אלוף התימרונים שחושב שאת הכביש, ככל הנראה, סללו לכבודו ונתקע בין שני נתיבים. אה, לא. זה היה קודם. זה בעצם לא כל כך הכעיס, רק העלה גיחוך. מה שהכעיס היה שהוא החליט לעבור נתיב בדיוק לפני הפניה. בעצם, שעקף, שחתך? היא כבר לא זכרה. רק שהמכונית שלו משום מה החליטה לעקוב אחריה, וכבודו, בשיא אצילותו, הוריד חלון ואמר שהוא ממהר. היא פלטה נחרה. ממהר, אה, כי אני פשוט החלטתי לנסות לבדוק אם אפשר לנסוע בקצב הליכה. היא  צפרה לו, והפנתה את ראשה. היא אפילו לא תגיב. הוא השיב לה בצפירה, ועקף אותה משמאל.

הוא לא הסתכל יותר מדי על הגברת שמכונית שלידו. משום מה החליטה להדבק אליו, דווקא היום, כשהוא ממהר. מקרה חירום. למה לא הודיעו לו על הניתוח הזה, זאת שאלה אחרת, הוא יטפל בה אחרי שחדר הניתוחים יהיה מסודר ונקי, והילד בן השמונה ישכב בחזרה במיטה שלו בבית. אולי עוד קודם. אולי כשישכב במיטה בבית החולים. הוא עקף את האישה העצבנית והמשיך ישר לבית החולים. כשיחזור הביתה, באמצע הלילה, ככל הנראה, יוכל להניח את הראש הכואב בצד ולנשום עמוק. אולי הוא גם ישתה כוס תה, אבל עד כפית הסוכר שלו, יעברו עוד כמה שעות טובות. הוא החנה את המכונית והחל לרוץ. השומר הנהן לעומתו, והוא השיב לו בהנפת יד ומלמול מהיר.

בשעה חמש עשרה דקות לפני שתיים, הוא התיישב עם כוס מים ונאנח. הניתוח עבר בשלום, יש עוד אחד, עוד שעה וחצי. את החקירה עוד לא התחיל. בינתיים הוא  עצם את עיניו, וכעבור כמה דקות פקח אותן שוב, נועץ אותן בלוח המודעות שמולו. המודעה הצהובה הבהירה שהיום, ככל הנראה, סוף החודש, ושצריך להחזיר ציוד. הוא שמט את ראשו בחוזקה על השולחן. לא הציוד הטריד אותו. אותו לא שכח. זה היה התאריך שקימט את מצחו. ואחותו ביקשה כל כך יפה. לטפל בניירת ולסדר העברת כספים. האיש דוחק בה. היא לא בקיאה, היא לא בארץ, והבנאדם לא עוזב אותה. מצלצל בשעות עבודה וערב. הוא גיחך, שואל את אחותו מה ההבדל אצלה. הרי היא עובדת גם ערבים. הא הא, אמרה. פשוט, תטפל כבר ברוב טובך. נמאס לי.
עד סוף החודש הוא אמר. אל תשכח.

הוא נאנח. איש מעצבן. רכושני. מה יש, יחכה עוד קצת. זה לא עניין של חיים או מוות. אף אחד לא ימות מזה. הוא תהה איך אחותו מגיעה תמיד לאנשים האלו, שנדבקים כמו עלוקות. הוא נאנח שוב. כוס התה נראתה רחוקה מתמיד.

הוא הוציא את הנייר המקומט שאחותו רשמה וחייג את המספר. הוא חיכה, מפנה את מבטו אל עבר השעון הגדול שבחדר האוכל. ארבע דקות לפני שתיים. שיענה כבר.

הטלפון בביתו של יעקב צלצל.



סיפור קצר

© כל הזכויות ליצירה שמורות ליַסְמִין.
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז תשרי ה´תשס"ט  
בדר"כ הז'אנר הזה של הסיפור נופל לקיטש די מהיר אבל בסיפור הזה יש תחושה שונה. לא המיחזור הרגיל. רואים שהשקעת בו.

שמחתי לקרוא.
כ"ז תשרי ה´תשס"ט  
זה היה ממש יפה המעבר בין דמות לדמות, והחיבור בינהם, והסיום המעגלי.


סתם הערה קטנונית שאולי נובעת עקב חוסר הבנה -
(כתוב בפיסקה השביעית איך "...גאון העולם..." עוקף את המורה במכונית - היא לא נסעה לבסוף באוטובוס?!)

בכל מקרה סיפור מוצלח!
כ"ח תשרי ה´תשס"ט  
הזרימה של הסיפור. עשר, לא חמש
כ"ח תשרי ה´תשס"ט  
זרימה נהדרת, עלילה מושקעת, דמויות ומעברים מצוינים - את כל זה כבר אמרו. רק אוסיף שעשיתי מנוי בכיף.
כ"ח תשרי ה´תשס"ט  
וואו, זה נפלא!
הזרימה,המעבר בין הדמויות,המעגליות.

כתיבה טובה! נהנתי לקרוא
כ"ט תשרי ה´תשס"ט  

גם אני אהבתי את הרעיון של הסיפור ואת הסיום.

אנחנו באמת נוטים רוב הזמן לראות רק את הצד שלנו בסיפור..
והסיפור שלך מצביע על רגישות מצידך לראות ולהראות גם את שאר הצדדים..

את כותבת יופי!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד