בנושא
בכרם
חדשות
 
עיניים ירוקות / haimla7
בביכורים מאז כ"ד תשרי ה´תשס"ט

80 שנה. זה לא עניין של מה בכך, חשב לעצמו. כשהביט סביבו, ראה אנשים אחרים בגילו שהיו נתונים לחסדיהם של אחרים ברמה זו או אחרת של תלות. חלקם "רק" מרותקים לכסא גלגלים, אחרים, לא הצליחו ליצב את ידיהם הרועדות, והיו גם כאלה שנראה היה כאילו חצים כבר חצה את הדרך לעולם האמת. הוא נתן מבט בעצמו והיה מרוצה. הוא לא היה שייך לאף אחת מהקטגוריות הנ"ל. דרך הילוכו היה בוטח, ועדיין כוחו במותניו. הוא מצא עצמו מדי פעם עוזר לעובדים במועדון לבצע את תפקידם. הוא ישב על הכורסה והתרווח, עוצם את עיניו, מנסה לסקור בעיני רוחו את 80 שנותיו שהביאוהו עד הלום.
השנים ריצדו להם למול עיניו הסגורות, בעודו מנסה למקד את זכרונו לתקופת ילדותו. חיוך עבר על פניו כשנזכר בשנות הגן ובית הספר היסודי. תוך כדי סיור הדמיון חשב לעצמו שמעניין שבמצבים כאלה זוכרים רק את הרגעים הנעימים. לא זוכרים את הקושי, ההתמודדות היומיומית של לקום וללכת לבית הספר והמריבות המרגיזות עם הילדים בשכבה שלא כל כך אהבת... הוא נזכר בנחמה, הילדה הכי יפה בגן ... ביסודי. פניה היו תמיד מאירות וחיוך נסוך עליהם. היא היתה יפה, עיניים ירוקות, גדולות ופקוחות לרווחה. שיערה הארוך והשחור היה תמיד אסוף בקפידה והסתיים בצמה עבה עם גומיה בסופה.   - "משה", הוא שומע קול קורא בשמו, אך הוא מתעלם, ונותר עם עיניו עצומות תוך שהוא מנסה להתעלם מהקריאה ולחזור את הזכרון המתוק בו היה שרוי, אך הלה מתערפל ובורח לו. הוא מדלג מספר שנים ומגיע לימי התיכון העליזים. הוא זכר בעיקר את הטיולים השנתיים. ההליכה, הטיפוס, השירים, הקנאה בחברה שידעו לנגן בגיטרה ולשיר, המדורה עם המרשמלו עד השעות הקטנות של הלילה, ההתחככות עם הבנות, עם רבקה הבלונדינית ועם ברוריה התימניה המתולתלת, תמי, ניצה...   - "משה, אתה ישן?", שוב הוא שומע את אותו קול מעצבן.   - "בודאי אני ישן! אתה לא רואה", הוא חושב וממשיך לעצום עיניים ולכעוס על שבן רגע נמוג זכרונן של הבנות מהתיכון. בחלקיק השניה הבא הוא כבר בצבא. שירות מרתק היה לו בחיל המודיעין, אבל הוא היה מתוסכל מזה שלא יכול היה לספר כלום לאף אחד. הוא ידע דברים לפני שידעו אותם אנשים רמי מעלה ותפקיד, מפקדים בכיריטם, חברי הממשלה, הוא היה אחראי לעבד מידע מודיעיני מסווג הללו... הוא נזכר שפגש פעם את נחמה כשחזר לסוף שבוע הביתה. היא היתה פקידת מבצעים בחיל האויר וביום ששי אחד בתחנה המרכזית הוא ישב לו על הספסל מחכה לאוטובוס והנה מתישבת לידו חיילת. הוא הביט לראות ומיד קלט את העיניים הירוקות הגדולות.. "נחמה?" הוא פלט בקושי בולט. "משה", ענתה בבישנות, "מה שלומך?" מילותיו נעתקו. הוא זכר שהיא המשיכה לדבר איתו בנינוחות אבל הוא התקשה להסתיר את התרגשותו. לבסוף, תוך שהוא נועץ את מבטו בנעליו, הוא מלמל נבוך קימעא, "מאז שעברת דירה בכיתה ח', אני לא יכול לשכוח את מבטך". היא הושיטה את ידה והרימה את סנטרו עד שמבטו פגש במבטה...   - "משה נראה לי שאתה צריך לקום, מאוחר".   - "אוף, איזה נודניקים יש כאן" הוא חושב לעצמו ומנסה שוב לחזור לאותה פעימה עליה דילג לבו כשהסתכל ישירות לתוך העיניים הירוקות של נחמה ממרחק של סנטימטרים ספורים. אבל הרגע הקסום התפוגג מבלי שיוכל לשלוט עליו. אט אט, המשיך לשוטט במחשבותיו היציאה לאזרחות עברה עליו בקלות. לימודים באוניברסיטה, תואר ראשון, תואר שני והדוקטורט ביחסים בינלאומיים היו בשבילו הנאה מרובה. הוא לא היה מעוניין כל כך בצד החברתי. הוא השקיע את כל כולו בלימודים. אולי משום שבסתר לבו חשב על נחמה, למרות ששכלית אמר לעצמו שהיא בודאי כבר נשואה עם ילדים. היא היתה אהבת חייו. הוא לא יכל לשכוח אותה, אבל מעשית דרכיהם נפרדו כבר אז בתחנת האוטובוס. מאז לא ראה אותה. הוא עשה לעצמו תרגיל בדמיונו בו הוא הפך את המציאות. הוא דמיין אותם מחדשים את הקשר לאחר אותו מפגש ונפגשים כל סוף שבוע פנוי. אחרי הצבא - המשיך את קו הדמיון שלו - הם הלכו ללמוד יחד באותה אוניברסיטה, היא למדה ספרות אנגלית (למה לא, היא ידעה טוב אנגלית) והוא למד יחסים בינלאומיים. הם בילו יחד את כל שנות לימודיהם והחליטו להתחתן עוד לפני לימודי הדוקטורט שלו - ואכן כך עשו. בברית של הבן הראשון, יצחק, הוא היה כבר דוקטור. אחר כך נולדו להם עוד שתי בנות ושני בנים. נחמה היתה אמא מעולה, רעיה נהדרת ובת שיח נפלאה.   לפתע מצא את עצמו נאבק נגד מחשבותיו שניסו לקחת אותו למקום אפל אליו לא רצה להגיע. הוא ניער את ראשו מצד לצד על מנת להתנגד לכוח הדמיון המשתלט עליו, אולם לא יכל. הוא ראה את נחמה מתרחקת ממנו, עוזבת אותו. הוא ניסה להושיט את ידו אולם דמותה נמסה למול עיני דמיונו.   - "נחמה... נחמה..." הוא צעק ומרר בבכי. קול צעדים קרב אליו במהירות. הוא חש מגע קל בכתפיו.   - "משה, מה קרה?" הוא פקח את עיניו ובמרחק סנטימטרים ספורים ממנו הוא ראה זוג עיניים ירוקות וגדולות.

דמיון

© כל הזכויות ליצירה שמורות לhaimla7
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד