בנושא
בכרם
חדשות
 
תכף אשוב (פזמון) / האין הגדול
בביכורים מאז ו´ תשרי ה´תשס"ט

                             מתוך "ארבעה שירי תשובה בעלי שמות טיפשיים"

אביו ניסה לשכנעו מאז שהיה הוא בן שלוש:

"חמודי, בא הזמן את המוצץ שלך לנטוש.

אתה כבר ילד גדול, וזה נראה נורא טיפשי,

ובגן טרום-חובה אתה האחרון שעוד ממשיך"

והוא ענה בפה מלא - הרי מוצץ בפיו תחוב -

"רק עוד רגע, אבאל'ה, תכף אשוב".


כי הוא דוחה למחרתיים מה שהיה דחוף שלשום,

ואם זה לא היה טבעי - היה נמאס לו גם לנשום.

לא משתנה, לא מתחלף, אך לא דורך גם במקום,

הן רגע ריק מהתקדמות הוא צעד גדול אל התהום.


מורתו בכיתה ה"א אמרה ב"אספת הורים":

"הוא ילד נבון, חמוד, רגיש, עוזר תמיד לחברים.

יש לו הרבה פוטנציאל - אבל בכלל לא ממומש,

כדאי שהוא יתחיל לפעול לפני שכבר יהיה ממש -"

"מאוחר" אמר הוא להוריו, "צריך עכשיו לעוף.

תני לי עוד יום, המורה, תכף אשוב."


כי הוא דוחה... וכו' וגו' עיי"ש ודו"ק


אלוקיו המשיך לקרוא לו בכל רגע של חייו:

"תעזוב ת'דרך-רשע, הרי בזה אתה חייב.

תדרשני ותמצא, וכמו מקווה אז אטהר -

רק תחזור אלי קרוב, ותחזור אלי מהר."

והוא ענה: "קולך שמעתי, וזה נשמע לי די חשוב,

שנייה אני חוזר, אלי, תכף אשוב."


כי הוא דוחה... כנ"ל לעיל (שם, שם)


כשהוא ראה כבר את הקץ, והתנמנם על ערש דווי,

פתאום נזכר בהבטחות, ובדחיות לשעת הפנאי,

וכבר עמד להתוודות, לפני הסוף, במהירות,

כשמשמיים נשמעה בת קול עזה אז בבהירות:

"אם עד עכשיו חיכית - זה בטח לא כל כך דחוף.

כבר כאן מתפנים אליך, תכף נשוב."


אז בואו נעשה עכשיו מה שצריך לקרות היום,

וננסה גם לחדש, אולי נגשים איזה חלום.

ונתחלף, או נשתפר, גם נשנה מזל, מקום,

הן כל שנייה של התקדמות היא פסיעת ענק אל המרום.



בדיחות הדעת חוסר מנוחה מחר עצלנות פזמון תשובה

© כל הזכויות ליצירה שמורות להאין הגדול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ תשרי ה´תשס"ט  
נגחכתי. חמוד, אם כי ילדותי למדי.
אני חושב שהמחפש האחרון שהיה יכול להעלות על דעתו להריץ חיפוש על התגית "בדיחות הדעת" נפטר לפני כחמש עשרה שנה בשיבה טובה, כך שהיא לא רלוונטית עוד.
אני לא מאמין שהייתי בדירה אחת עם יוצר כל כך ש ו פ ע ואנוכי לא ידעתי.
מחכה לך עם הספר הנ"ל כשתחפוץ.

גדי. קופץ להספים ונעלם.
ז´ תשרי ה´תשס"ט  
שיר עם מסר כבד..
האמת, בהתחלה, לפי השורה '"תן לי רגע קט אבא, תכף אשוב", חשבתי שיש פה ניחוח עקדה.
אני אוהבת את השירים שלי פחות מוסריים, יותר נוגעים ברגש. [או במילים אחרות: אני אחזור בתשובה עוד מעט, בינתיים תן לי שירים טובים וסיגריה להנות מהזמן].
עֹז


י"ג תשרי ה´תשס"ט  
בד"כ איני אוהבת שירי מוסר השכל, אני מוצאת אותם מגבילים מדי. הייתה פה גם תחושה קלה כזו, אבל היא לא מנעה ממני ליהנות מהקצב והאופטימיות, והדגדוג במיתרי האשמה (כן, אבא'לה, אני כבר הולכת לעבוד... )
כ"ג תשרי ה´תשס"ט  
ה´ שבט ה´תשס"ט  
אבל, נחשון, על מי אתה עובד? תתחיל להאמין קצת. קרוב אליך הדבר!
ואיך זה שפה אתה לא מקדיש לחבריך לעצלנות האקטיבית? הפרסום עלה לך לראש!
גם לומר אני דחיין כרוני זה לא תרוץ!
א´ אייר ה´תשס"ט  
קיצבי מאוד, ובדיחות הדעת אכן משתלבת פה בהגדרות, המסר מובא בכיף, למרות שהייתי מוותר על הבית האחרון לא צריך להאכיל בכפית לתוך הפה (תשאל את הבת שלי...) במיוחד שברור המסר.
אהבתי במיוחד את ההדגשה שהוא יודע כמה זה חשוב אך לא החטא מעקבו כי אם הדחיה.
ו´ תמוז ה´תשס"ט  
אני חושבת שזה שיר מקסים.
ושדווקא הקלילות והעמדת הפנים של הילדותיות נותנת לו עוצמה.
אם אני מנסה לתרגם למילים את ההרגשה זה משהו כמו: "זה פזמון, נכון? והוא זורם וכיפי וילדותי ו-אאוץ! מאיפה הגיע האגרוף בבטן?"

וכמה טוב שאתה לא צודק. שכבר ידענו ש"אם ישוב - מייד תקבלו."
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד