המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
אצילות הכיעור / יַסְמִין.
בביכורים מאז כ"ג אב ה´תשס"ח

 

יֵשׁ אֵיזֶה יוֹפִי אֲצִילֵי בַּכִיעוּר.
מִין חֵן נָסוּךְ עַל הַפָּנִים הַמְיוּסָרוֹת, הַשְחוּמוֹת שֶׁל
הַחַמָּנִית, בְּשִיתוּף גּוֹרָלָהּ עִם זֶה שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם.
שָׁקְעָה שִׁמְשָׁה. בְּקָרוֹב תֵּאָסֵף אֶל עֶרֶשׂ פְּרִיחָתָהּ
מִמֶּנּוּ בָּאָה אֵלָיו גַּם תִּגְוָע.


אַךְ כָּעֵת, קִסְמָה מָלֵא כְּיָרֵחַ. שָׁחָה גַאֲוַתָה, זְקִיפוּת קוֹמָתָהּ,
הֲרֵיהִי עַתָּה כְּאַחַד הָאָדָם. יוֹפְיָה אֵינוֹ מְסַנְוֵר מִקִּנְאָה, הַיָּרוֹק מִמֶּנָּה וָהָלְאָה
אֶל פְּרִיחַת הַבָּר הַפִּרְאִית, הַנֶעֱרֶצֶת,
אֶל זְרִימַת הַמַּיִם בְּלַהַט כִּשְפֵי קַיִץ בֵּין אֲדָמָה לְשָּׁמַיִם.

גַּם הֵם חוֹלְפִים. עַנְנֵי חֲרוֹשֶׁת מַאֲפִירִים מֵעַל רָאשֵׁינוּ בְּדַרְכֵּנוּ אֶל הַזְּמָן הַרָדוּף, מַשְפִילִים מַבָּט אַךְ לֹא בּוֹכִים עָלֵינוּ,
זֶה רַק נִדְמָה כָּךְ כְּשֶׁ- -
כָּל הָאֱמֶת הַכּוֹאֶבֶת הַזֹּאת נִגְלֵית בְּאוֹר קוֹדֵחַ
וְכָל הַיּוֹפִי הַזֶּה סָפֵק נִשְׁאַר סָפֵק
בּוֹרֵחַ

גַּם מִי בִּיּוּב זוֹהֲרִים יָפֶה בְּדִמְדּוּמֵי עֶרֶב
(גַּם אֲנַחְנוּ).



טבע ונוף

© כל הזכויות ליצירה שמורות ליַסְמִין.
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד אב ה´תשס"ח  
הכתיבה של שונה מאוד משלי, להרגשתי. אבל, פלא נפלא, הציור שציירת קולע קרוב מאוד לתמונה שיושבת לי בראש כבר די הרבה זמן.
שירך נפלא, מקסים ובו בזמן כה קשה.
שני הבתים הראשונים שבו את ליבי.
הבית השלישי כופף אותו עד כאב.
והבית האחרון שבר אותו.

שאלות או הערות, איך שתעדיפי להתייחס אליהן:
יש לך שורות ארוכות שיש בהן סימני פיסוק: למה לא לשבור אותן לפסיחות?
הפריע לי ששתי המילים האחרונות בסוגריים, הפסיחה מבהירה את רעיון ה"מוסגרות" גם בלעדיהן, הלא כן?
וכאילו בלי קשר, באם את קוראת לאה גולדברג? כי השיר שלך מאוד גולדברגי (במלרע).
אלמלא הנימה העצובה (שגם היא מאוד גולדברגית), הייתי מדפיס ותולה.
במצב הנוכחי, עד שמצב הרוח ישתפר והמים יצטללו, אסתפק בלהעדיף.
איספור מילים של קסם ופלא וכל כוכבי הלילה.

גדי
כ"ד אב ה´תשס"ח  
מסכימה עם כל מה שכתבת והבעת בצורה כל כך נהדרת ושובה.

הבתים שלך ממש סחפו אותי.
אהבתי מאוד מאוד את הסוף
גַּם מִי בִּיּוּב זוֹהֲרִים יָפֶה בְּדִמְדּוּמֵי עֶרֶב
(גַּם אֲנַחְנוּ).
פשוט פוגע בול!!

ללא ספק את אחת הכותבות המוכשרות כאן!
כ"ד אב ה´תשס"ח  
איזו כתיבה נפלאה. וכמה אמת.
כ"ד אב ה´תשס"ח  
יש מדרש(גמרא) יפה שאומר שאסתר היתה מכוערת(ירקרוקת) וה' פרס עליה חוט של חסד, וכך היא היתה יפה.
וזה בדיוק מה שעשית לכיעור ניפלא פרסת עליהם חוט של חסד
כ"ו אב ה´תשס"ח  
יש שיר נפלא של נתן זך, ב'שירים ראשונים', המדבר על האושר הטמון בבדידות. במין קונטרה לדעה השוררת בעולם טוען זך כי יש איזשהו אושר גם בלהיות בודד, ומקום אחר הוא מציין את: "גדול הוא האומץ לחכות מהאומץ לשפוך את הלב".

בין השורות בשיר הזה אני קורא דעה מרתקת, דומה מאוד לדוגמאות שהבאתי לעיל. מין הפניית אור זרקורים על הכיעור, והדגשת דווקא המיוחדות שלו, כל אי הרצון להיות מכוער, כאצילותו.

הדימוי של החמניה כפרח מכוער - מרתק, וגם המרחב המטאפורי מאפשר לך להתבטא נכון עם הרעיון. (אגב, 'חמניה' ו'שחום' הן מילים אסוציאטיביות.) יפה ציינת את העובדה שאין בה ירוק, רק חום וצהוב שדופים ויגעים. המילה 'פריחתה' בשורה הרביעית לא במקום לטעמי, והיתי מנסה לחפש מילה לא חגיגית כל כך, שתתאים שם.

גם השורה האחרונה בבית השני עמוסה מדי, יותר מדי פסיקים יוצרים משפט גדוש, שעל אף יופיו הוא מקשה את הזרימה של השיר. כשפי הקיץ מתאימים יותר לחמניה, לטעמי, מאשר לפריחת הבר הטבעית. ('טבעית' יותר עדינה מ'פראית'. האם הפראית כאן מחויבת? גם אם כן, ודומני שכן, הייתי מעיין בדבר שוב.) ויתכן שהיה מקום לעבור שורה ב"אל זרימת המים..."

השורה הראשונה בבית השלישי מעיקה קצת, משפילה מבט עצבני. הייתי עושה משהו אחר עם ה"אך לא בוכים עלינו", אולי כדאי לומר זאת בצורה יותר לירית, כי זה נותן תחושת גודש שמעיקה על הקריאה, וחבל.

חמשת שורות הסיום הן נהדרות. 'אור קודח' הוא הביטוי המתאים מכל להיות כאן. ("שחר קודח, עמֵל, עני" - שוב נתן זך) הפסיחה ב'ספק / בורח' היא נכונה מאוד, ורק חסרה לי הנקודה החותמת בסוף. הערפול לא שייך כאן.

והסוף - מושלם. הניגוד בין זרימת המים בהתחלה, השמים שאינם בוכים באמצתע ומי הביוב בסוף יוצרים תמונה מלאה, והמשפט החותם סוגר את הכל בעצב מהול בהשלמה על בני האדם. נהדר.

אהבתי מאוד.

ניק.
כ"ו אב ה´תשס"ח  
, אני מניח...
http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=4273#

מאוד שונה אבל דומה.
כ"ז אב ה´תשס"ח  
קודם כל.

ועניינית-
גדי- בהתחלה המילים האחרונות באמת לא היו בסוגריים, אבל נראה לי שהנימה שהסוגריים מעניקות להן עדיפה בעיני. בלעדיהן, הן נראות לי יותר נוקשות.

ואת לאה גודלברג אני אוהבת, אם כי לצערי איני קוראת כל כך (אין הרבה בספריה שלנו משלה).

ועם כל העצב, אני מוצאת כאן גם משהו מנחם.

בת אלמוות, לייאה ונני- תודה.
בהקשר למדרש, אני דווקא חשבתי (מאוחר יותר) על המדרש של הרב שהתיר לבעל את אשתו על ששמה התאים למראהּ.

ניק- תודה. את מה שהצלחתי לשנות שיניתי, והאמת, עד שלא כתבת על המים, לא שמתי לב בעצמי :) אולי זה מה שאומרים שהמצאות טובות הן לפעמים פשוט תקלות של משהו אחר.

ואם מישהו רוצה לראות בעינים את החמניות יכול לנסות למצוא אותן בדרך ת"א- ירושלים.(אם הן לא נעלמו בינתיים). זכיתי לראות אותן בפריחתן ובגסיסתן.

יסמין.
י´ אלול ה´תשס"ח  
כתיבתך מקסימה בעיני.
הברקות כמו "יוֹפְיָה אֵינוֹ מְסַנְוֵר מִקִּנְאָה, הַיָּרוֹק מִמֶּנָּה וָהָלְאָה" הן יופי, אך יפה מכך הדרך בה שזרת אותן ביחד עד למשפט האחרון (דווקא מתאימים לי הסוגריים, כמו לחישה).
עוד כמה מילים של חיוך...
סיגל
כ"ו כסליו ה´תשס"ט  
התיאורים שלך שוטפים, קולחים ומצטיירים כל כך טוב באוזן, כמו קול של זמרת שאני אוהב, סוזן וורנר.

נעים לי..
גם טרגדיה של כמילה יכולה לעשות נעים, אם מתארים אותה במילים הנכונות.
יש איזה יופי אצילי בכיעור, יפה אמרת.

תודה.
כ"ה תמוז ה´תשס"ט  
יפה לי השיר הזה.
כ"ט תמוז ה´תשס"ט  
הדפסתי לי, לקריאה נוחה יותר.
מבטיח להגיב לעומק בקרוב.
תודה לך על השיר הנהדר הזה, יסמין.
דניאל.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד