המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
בראשית / אוליב (:
בביכורים מאז ה´ תמוז ה´תשס"ח

בראשית היתה דממה. דממה עמוקה, דממה המצלצלת באזניים כפעמון ענק שקולו נמוך עד כדי כך שאינו נשמע אלא מהדהד בכל הרקמות ומתאים את פעימות הלב לתנודותיו. דממה איומה, שקולה מהדהד הלוך ושוב, דממה המטיחה עצמה בתוככי הגולגולת עד שמחשב הראש להתפוצץ.

בראשית היתה דממה. אחר כך התנפצה הדממה לאלפי רסיסים, כמו היתה כוס קריסטל שלא עמדה בפני צליל גבוה בקולה של זמרת (מישהו אמר לה פעם שזמרות אופרה יכולות לנפץ גביעי קריסטל בקולן). וכל אחד מאלפי הרסיסים התנפץ בקולו לאינספור רסיסים נוספים, וכולם ננעצים בצלילם באותה דממה עוצרת נשימה, המתרסקת באינספור מדקרות כאב חדות עד שהנשימה נעתקת

תן לי טיוב שבע וחצי

לאחר שהדממה התנפצה שוב לא היה מעצור בפני שטף הקולות והצלילים המציפים עד כדי מחנק. אנשים רבים וצפירות, צפירות גבוהות ונמוכות, קולות משוחחים בהתרגשות, סירנות, צפצוף צפרים, כלב נובח. הכל בבליל חסר טעם, קקופוניה של קולות שאין אחד מהם מתאים למקומו. ומעל כולם הפעמון הדומם הגדול הממשיך להדהד ולנפץ ולדקור ולהחניק את הנשימה

אמרתי קטאמין עכשיו תפתח כבר וריד לעזאזל

בראשית היו שמים. שמים ללא ארץ. כחולים. ריקים. הצמיגים דומים היו בהם לעורבים שחורים. אחר כך היו עיניים, אינספור עיניים מתחלקות ללא סוף כתא סרטני, מביטות בסקרנות ואולי ברחמים, ראשים רבים כל כך חסרי אזניים ואינם שומעים דבר, אולי הם משתמשים באזניהם כדי לראות, ואינם מניחים גם פיסת שמים אחת, רק שיניחו לה לראות קצת שמים. העיניים מביטות בה במבטים מלאי חוסר מעשיות ונוקבות ונוקבות אותה ואינן מניחות לה לנשום

אני לא רואה כלום תביא עוד טיוב

הדממה ארגמנית הייתה. כחול ארגמן מהבהב. לשבריר שניה היא תוהה היכן חפציה, מרחמת על מי שיאסוף אותם מן הכביש. הפעמון הגדול מתפשט כאדוות בשמים שאינה מצליחה לראות והאדוות מטביעות אותה ואינה מצליחה לנשום

זה לא יילך אנחנו מאבדים אותה

בראשית היתה דממה. והדממה היתה תוהו ובוהו וחושך על פני המים, מבול היה וטיפותיו דוקרות כמחטים ואין מפלט מפניהן. אחר כך היו מדקרות כחולות ופעמוני ארד מתנפצים ורסיסי עיניים והכל דוקר ועוצר את הנשימה

אני בפנים תנשים

ואחר כך לא היה דבר.


אור. ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. אור מבהיק חודר את שמורות עיניה הסגורות. גן עדן. אור שבעת הימים. מיד יבואו אדם וחוה שלפני החטא, ואדם יגיד לחוה הינך יפה רעייתי וישא אותה לאשה. דוד המלך יגיע ויקים סוכה. לויתן. אומרים שבשלב הזה צריכים להגיע קרובים מהצד האחר, לבושים כותנות זוהרות, ולתת לך יד, לקחתך עמהם. אין היא רואה קרובים כלשהם. אולי יש לפקוח עיניים לשם כך. היא פוקחת עיניים.

אור מבהיק. תקרה. לא, העולם הבא לא נראה כך. התקרה מכוערת מדי.

רעש. צפצופים ונשיפות רכות. הצפצופים מתאימים לקצב לבה. היא חשה אותו הולם בראשה. הנשיפות מתאימות לנשימתה. אהה. יש כאן נחש. היא חשה בו מתפתל בגרונה. היתה צריכה לדעת שאחרי אדם וחוה יגיע הנחש. תמיד הוא היה שם, אורב להם, מאז גן הילדים תמיד אותו הדבר. וחוה, אף פעם היא לא לומדת לקח. בכל פעם מחדש היא טועמת מפרי העץ. אבל לא היא. לא תתן לנחש. היא לא תתן לו להכניע אותה. לחנוק אותה. לנשוף בה.

היא מרימה את ידה ועוקרת את הנחש מגרונה. הנחש מתעקש. הנחש קשור לצוארה בחבלים. היא תכניע אותו. היא מתאמצת והנחש בחוץ. היא נושמת לרווחה.

בעצם היא לא נושמת לרווחה. היא נחנקת. עכשיו הרבה אנשים עומדים סביבה מדברים בהתרגשות. היא לא מכירה אותם, בטוח שאינם הקרובים שצריכים לבוא ואינם לובשים שום דבר זוהר. בטוח שזה לא גן עדן שם היו רק שני אנשים וכאן יש רבים יותר וכולם לבושים חלקם לבושים בירוק אך משום מה לא נראה לה שזה סוג של עלה תאנה

גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי

חושך. חושך סמיך. עלטה. אינה מצליחה לראות דבר. גהינום, נחשים מקיפים אותה מכל עבר, חודרים לגופה. מישהו מדבר לידה ואינה מצליחה לשמוע דבר. הצפצופים מתאימים לקצב לבה, היא חשה בו בכל נשימה. הנשיפות הרכות מתאימות לנשימתה. דוקר כל כך. לא ידעה שבגהינום יסורים כאלה. לא זוכרת מה עשתה שצריכה יסורים שיכפרו לה. לא יום כיפור היום, יום כיפור צריך להיות לבן ולא חשוך כמו כאן. היא רעבה כאילו צמה זמן רב. השחר עולה, צריך לקום להתפלל שחרית. איך אפשר לקום כאשר היא כבולה כך. לא תוכל לקום. אבל תוכל להתפלל גם בלי לקום. אולי רק לפקוח עיניים. היא פוקחת עיניים.

ועוצמת אותן בחלחלה. עוד נחש. שחור ועיגול כסוף בקצהו, מתפצל למעלה לשני נחשים סביב פרצוף שלא ראתה מעודה. הפרצוף לא נראה רע. אולי אין זה הגהינום. בכל אופן תתפלל. להתפלל אפשר גם בעיניים עצומות.

אל תטשני ואל תעזבני אלוקי ישעי כי אבי ואמי עזבוני

איפה הם באמת, אבא ואמא. איפה היא נמצאת בכלל. מישהו לידה מתפלל. אומר תהילים. קול מוכר. מדוע אומרים לידה תהלים. כל הגוף כואב. ביחוד כאשר היא נושמת. כבר אין נשיפות רכות לידה, אולי הנחש הלך. אולי תנסה שוב לפקוח עיניים. היא תפקח עיניים, כבר לא חשוך.

היא פוקחת עיניים.

אבא יושב לידה. הוא נראה זקן. כמה זמן היא שוכבת ככה, אינה יודעת. אבא לוחץ את ידה ואומר משהו. אינה שומעת דבר אך לוחצת את ידו בתגובה. אבא מחייך.

הרבה אנשים עומדים סביבה, רופאים ואחיות. כולם מחייכים ומוחאים כפיים. היא מחייכת. הנחשים נעלמו. גם האור המבהיק נעלם. זה בסדר גמור מצידה שלא יהיה גן עדן, העיקר שלא יהיה גהינום. ליתר ביטחון כדאי להתפלל שוב.

אלוקי נשמה שנתת בי


XXX


בחורה צולעת יורדת מן האוטובוס וחוצה את הכביש. היא הולכת בצורה משונה, כאילו החצי השמאלי של גופה גורר את החצי הימני. במבט שני, לא בטוח שהיא צולעת, אולי זה רק נדמה. התיק שלה - די יפה, תיק סטודנטים מעור הפוך - תלוי על כתף אחת, והרצועה השניה שלו מיטלטלת סתם כך, חפשיה. הבחורה נראית עייפה מאד. למעשה, היא לא ממש צולעת. מי שלא מסתכל היטב יכול שלא להבחין בצליעה. כנראה שכשהיא עייפה הצליעה יותר מורגשת, או אולי כשהיא עצובה. הבחורה הולכת לבנין אגודת הסטודנטים. יתכן שהיא הולכת לקנות משהו בקפיטריה, או באקדמון. אולי היא כלל אינה צולעת, ורק נדמה היה. היא יורדת במדרגות לקומה התחתונה והולכת לכיוון המקום בו מפתחים את התמונות - יש שם הנחה לסטודנטים, כנראה שהיא סטודנטית שיש לה פילם למסור לפיתוח או שמא היא רוצה לקחת תמונות מוכנות. בדיוק ליד המקום בו היא עומדת מתקינים פסנתר חדש - מישהו תרם  לאגודת הסטודנטים. פסנתר חדש ממש, לפחות כך הוא נראה, וממש ברגעים אלו מכוון הפסנתרים מסיים לכוונו. הבחורה מסתכלת, נראית אדישה. כנראה שאינה יודעת לנגן בפסנתר, או שאינה אוהבת מוזיקה. סטודנטים אחרים דווקא מתלהבים, מספר סטודנטים עומדים מסביב לפסנתר ומישהו - פראמדיק שלומד מדעי הרפואה  - כבר מתיישב ומנגן נעימות קלאסיות שכולם מכירים. הבחורה מקשיבה. אולי היא כן אוהבת מוזיקה. היא מתקרבת לפסנתר, נשענת עליו, אולי כדי לשמוע טוב יותר. את נראית כמו מרי קרופורד בצורה הזו שאת עומדת, מישהו אומר לה. הבחורה צוחקת. יש לה חיוך מיוחד, חצי פנים כמעט לא מחייך, מין חיוך עקום אבל יפה. היא לא דומה בכלל למרי קרופורד, אבל זה לא חשוב. מי בכלל יודע מי זאת מרי קרופורד. הוא מפסיק לנגן. תמשיך, כולם אומרים לו. כן, הבחורה אומרת, תנגן את זה: ומנגנת בשמאלה כמה צלילים מהירים. כנראה שהיא כן יודעת לנגן בפסנתר. אולי סתם היא עייפה ולכן נראתה אדישה לפני רגע. תנגני את, הוא אומר לה. לא, היא מסרבת בתוקף, כבר מזמן לא ניגנתי. בכל זאת, הוא אומר, וכמה סטודנטים מסביבו מחזקים אותו ואומרים תנגני, תנגני. היא שוב נראית אדישה. לא, לא בא בחשבון. אני לא יכולה, היא אומרת, והולכת משם. היא צולעת, אפשר לראות את זה אם יודעים להסתכל - למרות שהצליעה ממש לא מורגשת, כנראה שהיא מתאמצת שלא יהיה מורגש או שזה לא משהו חמור.הסטודנטים מתפזרים. הוא קם עם פנים של לעזאזל-למה-היא-לא-יכולה, סוגר את הפסנתר ועומד ללכת לאותו כיוון. אולי הוא הולך אחריה. מישהי עם פנים של בא-לי-לבכות אומרת לו שיעזוב את הבחורה הזו, היא לא בשבילו. כנראה שהיא מכירה את הבחורה, אולי היא לומדת איתה יחד. הוא דווקא מתעקש והולך אחרי הבחורה. הוא משיג אותה ושואל משהו. מסתבר שבגלל איזו תאונה שארעה לפני כמה שנים היא כבר אינה יכולה לנגן ביד ימין, כנראה איבדה את הקואורדינציה הדרושה לכך. יתכן  שהיא מסוגלת לנגן - אך לא ברמה שהיא רוצה או שהיתה רגילה אליה, ומעדיפה שלא לנגן כלל. היא מדברת בלי רגש, כנראה התרגלה לאיך שהיא עכשיו. הבחורה עוזבת אותו והולכת לכיוון תחנת האוטובוס.

מישהו אחר אמר שראה אותה בוכה. אולי היא לא אדישה. מסתבר שאינה אדישה, אחרת לא היתה בוכה. כנראה שהבחורה התכוונה ללמוד רפואה ולהתמחות בכירורגיה. אומרים שהיא התקבלה לרפואה, ולמדה את השנה הראשונה. אומרים שציוניה היו בין הגבוהים, ושללא ספק היתה מצליחה. אומרים שהתאונה היתה בסוף אותה שנה. אומרים שהיא היתה מוכשרת ביותר. אולי היא עדיין מוכשרת. מסתבר שעכשיו היא סטודנטית לסיעוד. כנראה שאם אינה יכולה לנגן היא גם אינה יכולה לנתח אנשים. אולי כשראתה שלא תוכל להתמחות במה שרצתה ויתרה על המקצוע. אולי לא השתלם לה ללמוד ולהשקיע כל כך הרבה בשביל התמחות אחרת.

כנראה בשל כך הצליעה, אולי לא חלפה מאז. אולי גם הצער מאז עדיין לא חלף.


XXX

שהחזרת בי נשמתי בחמלה

לפעמים היא תוהה לעצמה. אולי חמלה שלו היא סוג אחר של חמלה, שאין היא מבינה. היא מרגישה כמו מישהו שחבטו בו, לא כמו מישהו שחמלו עליו. היתה שואלת, אבל אלוהים בדרך כלל לא עונה, אז היא מעדיפה להדחיק. לא לחשוב על זה. הוא זה שיצר את האדם בחכמה, ומי היא שתשאל שאלות. בכל אופן אחרי שהיא יודעת מהו גהינום, נראה לה שעכשיו היא נמצאת במקום די טוב באמצע. אין תלונות. 

שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת

היא קיימת. לגמרי קיימת. וכבר הכל אצלה סגור ופתוח כמו שצריך, מקובע במסמרים ותפור בחוטי משי, והיא הולכת ואוכלת ושותה ואפילו מדברת כאחד האדם. ובכל זאת שום דבר לא כמו שצריך. איך זה? היתה שואלת את אלוהים, אבל הוא לא עונה בדרך כלל. לא נורא, גם להיות קיים זה לא רע.

רופא כל בשר

זו הגדרה מדוייקת. רופא של בשר. ומה עם הלב, והמוזיקה, והשאיפות? היתה רוצה לדעת מי רופא אותם. איך תופרים בשר היא יודעת. מי תופר חלומות? היא לא יודעת. אילו לא אכלה חוה מפרי העץ אולי הכל היה אחרת, אבל עכשיו כבר אין מה לעשות בקשר לזה.

ברוך שעשני כרצונו

שיהיה. לא שהיא מבינה מדוע הוא רוצה אותה דווקא כך, אבל אף פעם לא התיימרה להבין את השיקולים שלו. רוצה בחורה צולעת, שיהיה. רוצה בחורה ריקה, שיהיה. היא כבר השלימה עם השאיפות שלא תממש, עם מה שלא תהיה. ככה זה בחיים. היא לא תקלקל את התוכנית. גם לו רצתה, אינה יכולה...


בחורה צולעת חוצה את הכביש ועולה לאוטובוס. במבט שני אולי היא לא ממש צולעת. התיק שלה תלוי על כתף אחת, והיא נראית עייפה. כשהיא עולה לאוטובוס העייפות נושרת מעט, והיא כאילו מזדקפת במקומה. היא אוהבת לנסוע באוטובוס.תמיד אהבה. מעניינים אותה האנשים. היא משעשעת עצמה בניחוש מה משלח ידו של כל אחד, כמה ילדים יש לו, מהם תחביביו... עכשיו היא עייפה. אינה נוסעת למקום מסוים, רק רוצה לברוח קצת מדברים שמעכירים את רוחה, לשכוח ממה שהיתה רוצה ואינה יכולה לעשות עוד. הנסיעה מסייעת לה בכך, היא שוקעת באחרים ושוכחת מעט מעצמה.

בחור עם פרצוף של למה-היא-לא-יכולה עולה לאוטובוס ומבקש כרטיסיה. פניו נראים כאילו הוא מנסה לשוות להם הבעה לא אכפתית, אבל נראה שזה לא לגמרי עולה בידו. הוא קונה כרטיסיה, הנהג מנקב. קולו המבקש כרטיסיה מוכר לה מאד. עוד קודם כשדיבר איתה חשבה מהיכן הוא מוכר לה. המקום לידה פנוי והוא מתישב לידה. הסטודנט שניגן בפסנתר קודם. מאיפה היא מכירה את הקול הזה? היא מתבוננת בו. הוא גבוה, לבוש בפשטות. מגולח היטב. שער קצר שחור. כיפה קטנה. הוא ניגן היטב. לא, אינה זוכרת שראתה אותו אי פעם לפני היום. נדמה לה שהוא לומד מדעי הרפואה, אבל אין לה קשר עם אף אחד שם. היא ממשיכה להתבונן. הוא מפנה את מבטו ונתקל במבטה הבוחן אותו. משום מה הוא מתרגז פתאום

מה את תוקעת עיניים? סליחה. היא מסמיקה. בדרך כלל אינה נוהגת לנעוץ מבטים באנשים. אבל אתה מוכר לי מאיזשהו מקום.

לא נראה לי שאנחנו מכירים. באמת שאינו מבין מדוע הוא נמצא כאן ולאן הוא נוסע, וזה גורם לכך שמצב רוחו אינו משופר במיוחד. דחף בלתי מובן הוליך אותו אחריה והעלה אותו על האוטובוס, מאד לא אופייני לו. הוא בטוח שאינו מכיר אותה ועכשיו היא נועצת בו עיניים. הוא לא מצליח להבין מדוע בכל זאת הלך אחריה ואינו אוהב שנועצים בו עיניים. ממתי הוא נוסע סתם כך באוטובוס בגלל בחורה שאינו מכיר. היא אומרת שהוא מוכר לה? לא יודע מהיכן. היא לומדת סיעוד, אף פעם לא היה לו קשר עם הסטודנטיות לסיעוד. אולי ממד"א? לא, שם הוא מכיר את כולם לפחות בפנים. בטוח שאינו מכיר אותה. מדוע הלך אחריה? עכשיו הוא מפסיד שעור.

היא מוכרחה להזכר. היא בטוחה שהיא מכירה אותו. היא מנסה להביט דרך החלון, שמים כחולים בחוץ, אך מבטה נמשך אליו שוב. הוא מתעצבן. זה מרגיז אותו שהוא מתעצבן. הוא לא היה חייב ללכת אחריה, ובטח שהיא לא אשמה, ובכל זאת הוא מתעצבן.

מה את רוצה לעזאזל? היא כבר שמעה אותו אומר את המילה הזאת פעם. שמיים כחולים. דממה אדומה. זה לא ילך אנחנו מאבדים אותה הוא מביט בה.


אני מכירה אותך.

את?

אני לא מאמין.

לא מפליא שלא זכר את פניה. כלומר, הוא זוכר את פניה אבל הם היו נראים אחרת לגמרי. אחרת לגמרי. פניה אז בקושי דמו לפנים

תנשים

זוכר?

זוכר.

פתאום היא משפילה עיניים. כאילו חשופים שורשיה ומישהו דרך עליהם. פתאום הוא מבין שנגע במקום שאולי בכלל אסור לו לגעת. שהסתכל להיכן שאולי אינה מרשה להביט. היא מרימה עיניה לרגע ומשפילה אותן שוב, והוא רואה בהן צער שטרם חלף. והוא אפילו אינו יודע את שמה. עזבי, הוא אומר. אל תביטי בי כך. רק שנינו יודעים אז בואי נשכח. היא מרימה שוב את עיניה ומביטה בו, והפעם אינה משפילה אותן חזרה. משהו מתחיל להדהד בו כל המציל נפש אחת עכשיו משפיל הוא את עיניו. כאילו הציל עולם מלא. כאילו?  עולם מלא הוא רואה פתאום בעיניה. עולם שאי אפשר לשכוח. עולם שמחייך אליו.

נשמה שנתת בי.

 היא מחייכת. חיוך יפה יש לה, עקום אבל מיוחד. אולי בכל זאת יש ניסים. איך זה שנותרה בחיים, הוא לא מבין. פתאום זה גם לא חשוב. ופתאום זה מאד חשוב. פתאום גם הוא מחייך. זה היה גהינום, הוא אומר. קשה לי להאמין שזו את. תודה לך.

 דממה ביניהם, איפשהו באחורי ראשה מתחיל פעמון להדהד, לחבר רסיסים של משהו שנשבר מזמן. משהו קורה.

פתאום היא מבינה שאלוהים עונה לה. היא רואה אותו תופר חלומות. אז מה אם זה לא כתוב בשום מקום, היא יודעת שהוא עושה גם את זה.

ויאמר אלקים יהי אור. ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. הפעם היא יודעת שלא יהיה שום נחש. לפחות עד כמה שזה תלוי בה. לא יהיה נחש, אלוקים עסוק עכשיו. הוא בורא אדם.

בתחנה הסופית הם יורדים יחד. למה היא חשה בגן עדן? לא יודעת. וזה בסדר גמור מצידה.


כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך אדון כל הנשמות המחזיר נשמות לפגרים מתים





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוליב (:
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
בלופ. סליחה, פשוט טבעתי בתוך הסיפור שלך.
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
את לא עושה הנחות לקוראים
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
ויקרא את שמם אדם. / אורח/ת בביכורים
מעגל מושלם סגרת כאן.
מדהים.
המחשבות הרצות ויוצרות מוחש, האמונה-ייאוש-תקווה (המוכרים...) של הבחורה.

אפילו לא הרגשתי בקיטש.

תודה, בברכת יצירה פורה ומעשירה.
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
פשוט מדהים / אורח/ת בביכורים
חזק פשוט חזק.
ארוך, אבל אין אף מילה מיותרת.
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
וואו! / אורח/ת בביכורים
איזה מדהים, מיוחד כל כך!! אהבתי..
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
5
והיה צריך הרבה בשביל לעשות לי את היום הזה.
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
מרתקת. נפלאה. מה אומר? כולי הערכה והתפעלות.
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
איזה יופי של סיפור. סחתיין עלייך.
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
השארת אותי ללא מילים.

אני כ"כ אוהבת לקרוא את הסיפורים שלך. את פשוט מדהימה.
התיאורים המעולים בהתחלה.
והסוף שיכל לצאת כ"כ קיטשי ויצא לך כ"כ מרגש ואמיתי.

פשוט אין מילים.
תודה.

[ונשאר רק לבקש שתפרסמי יותר]
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
מיוחד ממש.
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
נהדר.
כבר אמרו שזה קיטשי, למרות ההסתיגויות. אני מוריד את ההסתיגויות: זה קיטשי. לא הפתעת או עוררת לחשיבה מחודשת, אבל זה נחמד וכיף לקרוא.

ההתחלה קצת מרתיעה ולא כל כך ברורה, אולי מעט ארוכה מדי. אני מבין שזה נצרך, אבל זה מטריח, ואלמלא השם שלך החתום על הסיפור - הייתי מוותר על ההתחלה.

נהנה, כתמיד-
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
אני מאד אהבתי את ההתחלה את ההפרדה הזאת של הסובב ממה שמתחולל בפנים - את ההיסטריה הזאת של חדר המיון או הניתוח ווט אבר, וההשתוללות הנפשית שהגרף שלה עולה ומנפץ שיאים ממש במקביל להתרחשות בחוץ.

הכתיבה קולחת והעלילה לא נדושה או מתקתקה בעיניי כאם מעניינת ומגרה מאד לשמוע ולקרוא עוד.

איציק.
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
אהבתי..מאוד..כתיבה משובחת.מאוד אהבתי את המעברים מגוף שלישי לראשון. הלוואי שתפרסמי יותר!
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
הכתיבה שלך, הכתיבה שלך פשוט מופלאה. האורך לא הפריע לי לרגע, לא בהתחלה, לא באמצע לא בסוף [בעצם בסוף כן, הצטערתי שנגמר, באמת]

הלוואי שתוציאי ספר, אני לא מרבה לאמר, אבל לדעתי את לגמרי מסוגלת.
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
נהניתי
ז´ תמוז ה´תשס"ח  
מדהים / אורח/ת בביכורים
אבל מדהים עמוק כזה, ושקט ואיטי. כמו צלילה מתחת למים.
ככה הרגשתי כשקראתי את הסיפור. כאילו אני בצלילה, ויש חלקים שבהם אני יוצאת לרגע החוצה לקחת אוויר.

בהתחלה זה טיפה מבלבל, (אולי כי לא ידעתי מה זה טיוב שבע וחצי...), אבל זה הולך ומתבהר, והופך מופלא.

והקפיצות, הזויות, אבל ברורות. כל הכבוד לך. זה ממש יפיפה.

תודה.
ז´ תמוז ה´תשס"ח  
וואו / אורח/ת בביכורים
מקסים!
ז´ תמוז ה´תשס"ח  
משאיר עם פה פעור, איזה כתיבה.
וואו.
חימוש.
ז´ תמוז ה´תשס"ח  
יש לי רק מילים משומשות לתת לסיפור- אבל הן כל כך מתאימות לו-

נהדר.
שואב נראית לי מילה גסה מדי, אבל משהו בסגנון זה.

אהבתי את הפתיחה המיוחדת, את הפעמון, את השילוב, את הסיפור.

טוב לקרוא.
(אני חושבת שאהבתי במיוחדת את הנחשים, ואת כל הדברים הנהדרים האלו שהכנסת לסיפור. ואת המשפטים המקסימים ששיבצת.)

ח´ תמוז ה´תשס"ח  
דממה ארגמנית. לחלוטין.


ותודה גדולה שנתת משב רוח בסוף. באמת. עשית לי תאבון לחיים, עם הכל.
ט´ תמוז ה´תשס"ח  
אוח, זה מדהים כתמיד. איך שאת מצליחה להיכנס לראש של הדמויות האלו- מדהים.
אהבתי את הטכניקה בתחילת הסיפור של המחשבות הרוחניות-נפשיות של המסע לעולם הבא בתוך משפטי ההחייאה. באמצע הפסוקים לפעמים היו רבים מדי והיה קצת מקום לצמצום.
הסוף נפלא. מרגש.
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
קראתי את הסיפור לפני כמה שנים,ושוב היום,והפעם הוא ריגש אותי במיוחד.דוקא כאן(בפקולטה) כ"כ טובה התזכורת שלפעמים יוצא מזה טוב,גם אם זה רק סיפור. אחותך
כ"ז אב ה´תשס"ח  
מקסים כתמיד. תודה / אורח/ת בביכורים
י"ח תשרי ה´תשע"א  
ומרי קרופורד זאת אחת הדמויות מ'מנספילד פארק' של אוסטין, לא?
ב´ חשון ה´תשע"ב  
לא מסוגלת לומר כלום.
באמת.
בכלל.
אף מילה.
רק לומר תודה שהקפיצו.
מן השמיים תבורכו.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד