המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
[להיות השירים שלי] / אוסנתי
בביכורים מאז כ"א סיון ה´תשס"ח

 

הַשִׁירִים שֶׁלִי פּוֹחָדִים מִמֶּנִּי. מִתְחַבְּאִים לִי
מִתַּחַת לַמִּטָּה.
אֲנִי מְנַסָּה לְחַבֵּק אֶת הַשִׁירִים שֶׁלִּי, אָבָל הֵם
נֵאֶלָמִים לִי מִבֵּין הַיָדַיִם.
אֲנִי רָצָה  אַחֲרֵיהֵם, רָצָה
לְאֶסוֹף אוֹתָם, שִׁיכּוֹרִים, בּוֹדֵדִים, מְחָפְּשִׂים
מָקוֹם לִבְכּוֹת בּוֹ. הַשִׁירִים שֶׁלִי, כּוּלָם רוֹאִים אוֹתָם
בּוֹכִים וְלֹא אִכְפָּת לָהֵם, כּוּלָם רוֹאִים אוֹתָם
מְנֻפָּצִים רָק אֲנִי מִתְכּוֹפֵפֶת, רָק אֲנִי מְלַמֵּדֶת אוֹתָם
שֶׁלֹא כְּדַאי לָהֵם לָמוּת,
לְיָד כּוּלָם.

הַשִׁירִים שֶׁלִי מוֹשִׁיטִים עַצְמָם
מִמֶּנִּי.
מוֹשִׁיטִים עַצְמָם בִּצְלִיל עָצוּם
עֵינַיִם, הֵם עֲיֵפִים הַשִׁירִים שֶׁלִי
עֲיֵפִים ונוֹדְדִים
אֶל תּוֹךְ סִירַת נְיָר.
אֲנִי רוֹצָה לְסָרֵק אוֹתָם, אֲנִי רוֹצָה
לְהַלְבִּישׁ לָהֶם כֻּתֹּנֶת פַּסִים,
אֲנִי רוֹצָה אוֹתָם
יָפִים, אֲבָל הם לֹא רוֹצִים
לִהְיוֹת הַשִׁירִים שֶׁלִי.

*
כֹּל מַשְׁבְּרַי וְגַלָּי עֲלֵיהֶם עָבְרוּ
הַשִׁירִים שֶׁלִי נָחִים.
עָל קְצֵה חוֹפָם שֶׁל יָמִים
רָק אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל חוֹשֶׁךְ מֵעֶז
לְהָעִיר אוֹתָם,
רָק אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל חוֹשֶׁךְ, וְיָרֵחַ
עָל הָקִיר, שׁוֹאֵל
מִי הַשִׁיר הָכִי עָצוּב בָּעִיר.




ארספואטיקה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוסנתי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א סיון ה´תשס"ח  
אוף. 'פגרת.
סליחה על המסר.
חיבוק.

הולכת לתקן לך את הרווחים.
כ"א סיון ה´תשס"ח  
הו. כל כך אוסנתי.


זה אחד השירים שאני נוצרת לעצמי, כי אני כל כך מצאתי את עצמי בו, וכל כך קראתי אותו מבחוץ בו זמנית, וכל אחת מחמש הפעמים שקראתי אותו (כל אחת בקצב אחר) היתה חוויה בפני עצמה.




שוורצה.
כ"א סיון ה´תשס"ח  

המשוררת כמו ילדה שרוצה לסרק ולהלביש את בובותיה. היא רוצה את השירים שלה יפים.

מורכבים היחסים בין המשוררת לשיריה: הם שיכורים, בודדים, פוחדים ומתחבאים מפניה מחפשים מקום לבכות בו, והיא רצה אחריהם, רוצה לאסוף אותם, להגן עליהם מ"כולם", מהקוראים ש"רואים אותם בוכים". מקסים ונוגע ללב!
כ"א סיון ה´תשס"ח  
באמת ארספואטיקה במיטבה.
חזק, כואב (כמו שאת יודעת לעשות תמיד).
יש פה קטעים ממש חזקים ("מִי הַשִׁיר הָכִי עָצוּב בָּעִיר.", "לְהַלְבִּישׁ לָהֶם כֻּתֹּנֶת פַּסִים", " שֶׁלֹא כְּדַאי לָהֵם לָמוּת, / לְיָד כּוּלָם.".)
השיר הזה באמת עשוי היטב.
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
נהדר? זו לא המילה...
שיר עם קסם, מילים מדויקות.
עֹז
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
הַלֵּילוֹת מִתְקַצְּרִים לָהֶם וּמַבְרִיחִים אֶת הַמָּקוֹם. הֲכִי
אִישִׁי וְאֶגְיוֹנִי לִבְכּוֹת בּוֹ, עַל הַיּוֹם שֶׁעָבַר וְהַהַחְמָצוֹת
שֶׁעוֹד נֶחֱוֶה כְּזִכְרוֹנוֹת חַיִּים מִדֵּי לַיְלָה.

[מתוך נתיב לא ידעו עיט..]
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
זה פשוט שיר מדהים!
את לא יודעת מה עשית לי עכשיו!
כל כך דייקת בתיאור התחושות האלו...
והשפה שלך-
זה משהו מעולם אחר בכלל.
העדפתי. באמת שאין ברירה אחרת.
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
נראה לי שאחד מהשירים שלך בטוח יזכה לתואר "השיר הכי עצוב בעיר".
3>
ומתי יבוא היום בו נראה שיר שמח ממך?!
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
רק אור ראשון של חושך... אוי ואי איזה עצבות מוחין דקטנות מוחין דקטנות...
אני מבין אותך, את ההרגשה לגבי השירים, את הרצון שהם יהיו יפים, יש משהו כביכול ילדי בבקשה הזו כמו שתיארת את זה, משהו שצריך כל כך הרבה אהבה כל כך הרבה חום בצורך שלנו לכתוב, ויש תסכול שרוצה לכתוב ממקום שמח ושלם, אבל יש בעולם הזה אושר שהצער לא יכול להכיל.
יופי של כתיבה.
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
ראשית כל, תודה על התגובות, זה באמת משמח.
[ואלומה, אני מתנצלת, אני אסביר לך...]

תודה רבה רבה ללי_ , ולמסת''ה, זה שאתן כאן, מציל את השירים שלי.

כ"ב סיון ה´תשס"ח  
הוֹ, עגמימות.
השירים שלי, משום מה, קופצים לי לזרועות ותלים בחיבוק על צווארי. לו היו מבינים, הייתי אומר להם שאני אוהב אותם. לעת עתה אני רק כותב את זה בם. כשיגדלו, אולי יבינו...

[כתיבה נהדרת, מסתאי"ת משהו. ואני מוכן להתערב שיש ללייאה או מישהי שיר ממש ממש דומה].


ניק.
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
[יש לייאה:
השירים שלי רודפים אחרי]
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
אני פשוט אעדיף. ובלנד אגיב כשאחזור. משו כמו יומיים:)

פשוט יצירה מרתקת. מקלפת הרבה.

אדפיס לי אותה לנסיעה.

כל הישועות:)
ברכה והצלחה.
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
תודה.
[סוף סוף אמרת את זה]
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
תודה.
[סוף סוף אמרת את זה]
כ"ב סיון ה´תשס"ח  
רגישות אוסנתית כואבת. פשוט את.
מקסים.
כ"ג סיון ה´תשס"ח  
שהשירים שלי היו מפחדים ממני.
נראה לי שאני מפחדת מהם...

איזה שיר נהדר. תודה.
כ"ג סיון ה´תשס"ח  
רק את יכולה לכתוב ככה. רק את.
הרגישות הזו, הדקירות לאורך כל השיר.
זו פסגה חדשה עבורך.
דניאל.
כ"ג סיון ה´תשס"ח  
בכל פעם שאני רואה שיר שלך עולה, אני מפסוטה. יודעת שמחכה לי משהו טוב לקרוא.


נהנתי מאוד. כתיבה מצויינת.

ואני מזדהה עם "הֵם עֲיֵפִים הַשִׁירִים שֶׁלִי
עֲיֵפִים ונוֹדְדִים".


תודה לך על התענוג להנות מהכתיבה שלך!\


מחוֹל
כ"ג סיון ה´תשס"ח  
מוכשרת את.
החלק עם המשברים והגלים מדויק וקולע כל כך. מדהים כמה שזה מוסיף.

כל העצב הזה...
(למרות שהכתיבה שלך אמינה לגמרי ומרגישה ממש מעומק הלב, עכשיו אני בוחרת לא להאמין לו. נכון אפשר? זה קצת מרגיע.)

שיר מטלטל. וקשה לי.
כ"ג סיון ה´תשס"ח  
הם רק בזכות שאמרת לי להוסיף.

[את יודעת, אני ממש מנסה להבין מה כל כך עצוב בשיר הזה, ואני לא מצליחה.
אז אולי את יכולה להרשות לעצמך לדבוק בחוסר אמינות שלו.]
כ"ג סיון ה´תשס"ח  
ואין בזה שום רע שאנו נותנים לנו לומר,
ולשמחתי את עושה את זה הרבה ונותנת לנו הזדמנות לחשוב מחדש על דברים ולהביא עליהם בעצבים חשופים.

[ועצם זה שלא הייתי אומר את זה לפני שמונה חודשים אם איני טועה זו גם נקודה לזכותך, ועוד כמה שירים על הדרך לפחות מבחינת הכנות והיכולת לומר שבהם]
כ"ג סיון ה´תשס"ח  
אוסנתי, אין לך מה להודות לי. בכלל בכלל לא. זאת את שכ"כ מקסימה וכותבת כ"כ יפה.

אני ניצבת מול השיר הזה ואין מילים.
אז רק רציתי להגיד תודה.
על הכל וגם על זה שאת תמיד יודעת לכתוב טוב כל כך על מה שאני מרגישה ולא יודעת איך לכתוב.

איזה שיר--

כ"ג סיון ה´תשס"ח  
שאף אחד לא אמר כלום על הכותרת. שיכולה להתפרש לפחות בשלוש משמעויות שונות, וכל אחת מביאה את השיר למקום אחר. מדהים.
כ"ג סיון ה´תשס"ח  
הוי, נראה לי שבמקום להחמיא אינסוף פשוט אקווה שאזכה לכתוב שיר מחווה אפיל ושהוא מן הסתם לא ישתווה לכל האוצר הבלום הזה,
מכאיב ככל שיהיה.

יעקב.
כ"ה סיון ה´תשס"ח  
בעיניי, יש כאן הרבה יותר מכישרון. מיכולת הבעה מופלאה. יש כאן חוזק שנובע מעומק הלב. המחשבה.
כתיבה שדורשת ממני כקוראת. להתעמק. להתעמק בכתוב, בכל מילה ומילה. ולהתעמק בי.
את כוחותיי עצמי פגשתי.
אוסנתי.
כל מה שאומר לא יביע את ההתרחשות הפנימית שעולה מתוכי כשאני קוראת את זו השירה פעם אחר פעם.
וקראתי הרבה יותר מפעם אחת.
הדפסתי אותה פעמיים.
כתבתי לעצמי תובנות.
בראש. ובכתב.
נפעמתי. ועודי נפעמת.

"רק אני מלמדת אותם שלא כדאי להם למות,
ליד כולם"
והמשפט הזה "נֵאֶלָמִים לִי מִבֵּין הַיָדַיִם."
פשוט אדיר בעוצמה שהוא חובו בתוכו.

יקרה,
תודה רבה.
אקרא ואקרא.
וכל פעם אהיה במקום אחר.
על נושא אחר.

כל הישועות:)
ברכה והצלחה


כ"ה סיון ה´תשס"ח  


עשית לי כל כך טוב בתגובה שלך.

תודה רבה.
ל´ סיון ה´תשס"ח  
א´ תמוז ה´תשס"ח  
הפסיחות שלך משגעות, ואת נהדרת.
מזמן לא קראתי שיר כל כך איכותי, מוקפד ומהוקצע, רגיש ואפור.
תודה, אוסנתי. את מדהימה.
דניאל.
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
אני הייתי רוצה להיות שיר שלך.. כתבו לך כאן שהשיר עצוב ואני דווקא חוויתי בו נחמה ומקום. ראיתי בו חיבוק כזה גדול ואצילי שאוסף אליו את כל החולאים ומרפא.. התרגשתי משיר שלך, באמת. שיר יקר כ"כ ואהוב. מלא אהבה ועדנה, כמוך. נדבר כבר מתישהו..
אוהבת
מורן.
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
*דממה*
י"ג תמוז ה´תשס"ח  
כ"כ נהדרת, מקסימה. כמה עדינות שיש בך.
נשמה כל כך יפה.

אני אוהבת אותך.
חיבוק!
כ"ג סיון ה´תשס"ט  
הכל כבר נאמר. זה פשוט תענוג לנשמה.
כ"ג סיון ה´תשס"ט  
מצטרפת להלל, ומעדיפה

(-שֶׁלֹא כְּדַאי לָהֵם לָמוּת,
לְיָד כּוּלָם.
-אֲבָל הם לֹא רוֹצִים
לִהְיוֹת הַשִׁירִים שֶׁלִי.
-מִי הַשִׁיר הָכִי עָצוּב בָּעִיר.

הדמעות האלה, שרק אחדים כמוך מצליחים לגרום לי להזיל, ולהרגיש שמותר
בסוף עוד אצטרך להעדיף את כל הכרם שלך)
ה´ חשון ה´תשע"א  
אני מעריץ את הכתיבה שלך.
השיר הזה הוא כ"כ יפה ואמיתי.
כמו כן האומנות שבו, הפסיחות המתחכמות...
כ"ו סיון ה´תשע"ד  
על הארספואטיקה הכי טובה שקראתי.

"רָק אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל חוֹשֶׁךְ מֵעֶז
לְהָעִיר אוֹתָם,
רָק אוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל חוֹשֶׁךְ"

מדהים.
כ"ו סיון ה´תשע"ד  
כ"ז סיון ה´תשע"ד  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד