בנושא
בכרם
חדשות
 
אורלב מערכות / בת אלמוות
בביכורים מאז י"ד אדר ב´ ה´תשס"ח

 

נכנסתי לבניין ששלט קטן בכניסתו הראה "אורלב מערכות". מעלית קומה שלוש לוקחת אותי אל היעד. אני יוצא וניגש למזכירה בכניסה "אה, גם אתה לראיון עבודה?" בלי לחכות לתשובה היא מצביעה עם היד "סוף המסדרון ימינה, תאלץ להמתין יש כמה לפניך".

אני מתקדם ומביט מסביבי, מקום עבודה נוח, החדרים קצת צפופים, זה יקשה, אבל מי אני שאהיה בררן.

סוף המסדרון ימינה הגיע מהר משחשבתי.

הצצה חטופה בשאר הנוכחים בחדר מגלה לי שחוץ ממני ממתינים עוד שלושה ומן הסתם עוד אחד בפנים. התחרות שלי היא נגד עוד ארבעה, אבל, מי יודע, אולי יגיעו אחרי.

אני מוצא לי מקום, משעין את ידי על הירכיים ומכופף את הראש, מנסה להתרכז. יש לך לבינתיים רק ארבעה מתחרים, אתה טוב, אתה מסוגל. נכון, היית בהמון ראיונות עבודה ולא קיבלו אותך, אבל זה לא בגלל הכישורים שלך. סיימת את האוניברסיטה, תואר שני בהנדסת מחשבים בהצטיינות יתרה ועוד יש לך תואר במתמטיקה, אתה טוב, מאוד טוב. מחשבה מעופפת מסיחה את הריכוז שלי אני מביט בכפות רגלי וחושב לעצמי כמה זה מוזר כפות רגלים, כל כך מכוערות, בלי צורה בכלל. גם אוזנים מן עצם שבולט מן הפנים בעל צורה מוזרה. מה עכשיו רגלים ואוזניים? תחשוב, תתרכז, אתה צריך לקבל את התפקיד הזה, אתה חייב אותו! ורד כבר אמרה שאם לא תמצא בהקדם עבודה היא כבר לא תוכל לקיים את כל המשפחה על עצמה ואיזה מין דבר זה שאבא לא עובד?

אני מתחיל לסקור את שאר הנוכחים בחדר, נדמה שהם גם כן לא חוסכים במבטים, זה אפילו קצת בוטה. שני בנים ובת יושבים איתי בחדר, כולם נראים טובים כמעט כמוני ובטח לכולם יש תואר אחד או שניים להציע. אז למה שיעדיפו אותי על פניהם?

די, המחשבות האלה לא יובילו אותי לשום מקום. ביטחון עצמי זה שם המשחק, תשווק את עצמך, אתה טוב. לפני שיצאת ורד אמרה שיש לה הרגשה שהפעם זה זה נגמרו הריצות מראיון אחד לשני ונגמרו הטלפונים המאכזבים, או הלא טלפונים... אולי הפעם היא צודקת? אולי הפעם ההרגשה שלה נכונה? אבל גם בראיון ל"שביט בע"מ" היא אמרה שהפעם זה יצליח ובכל זאת אחרי יומיים התקשרה מזכירה, שבאמת הייתה נחמדה אבל אמרה שזה לא מה שהם מחפשים?

מה זה "זה לא מה שהם מחפשים"? הם מחפשים מישהו טוב- ואני טוב! אבל...

הדלת נפתחה, יצא בחור צעיר ממני אולי בחמש שנים וחייך לשאר הנוכחים, זהו הוא גמר עם זה, אחרי נכנס הבחור שישב הכי קרוב אליי, קצת מקריח, שמנמן, לא הטיפוס שאני הייתי מקבל לעבודה, אבל.. את עצמי הייתי מקבל?

עברו ארבעים דקות והמרואיין שלפני  נכנס לחדר. זהו, אני הבא בתור, אין לאן לברוח. במהלך הזמן לא באו עוד אנשים, שזה טוב, כי אני גומר את היום ויכול להשאיר את הכי הרבה רושם. השאלה היא אם זה בכלל יעזור לי...

עוברת כמעט רבע שעה והדלת שוב נפתחת, הבחור שנכנס לפני יוצא ומאחל לי הצלחה עם חיוך גדול ואולי קצת מרחם. תודה, אני מחייך בחזרה. אני מתקדם לעבר הדלת, לאט, הידיים קצת מזיעות לי אבל אני נזכר שזה לא הזמן להתרגש. "פשוט תהיה אתה" ככה ורד הייתה אומרת לי לפני כל ראיון. אבל כנראה שהאני שלי לא מספיק לאף אחד!

מולי יושב גבר בסביבות גיל החמישים לחייו, מנהל החברה. הוא מתחיל לברבר על מה זה "אורלב מערכות" ועל החשיבות של רצינות ומיקוד בעבודה, אני מתחיל לאבד אותו בקטע של האימון עם העובדים ופתאום שקט. אני מרים אתה הראש ושואל "סליחה?". "אתה חושב שתוכל להתחייב לעבודה אינטנסיבית עם צוות ומיקוד מושלם?", אה כן, אני חושב, אני אוהב את התחום ונהנה לעסוק בו, אני חושב שזה יגרום לי לעבוד בצורה טובה ויעילה. "אין לך נסיון יותר מדי, מילוי מקום פה ושם... אבל... טוב אני יכול להבין את זה" שוב פעם אותו מבט. הלך הראיון.

עוד רבע שעה אנחנו ממשיכים לדבר על דרישות התפקיד אבל אני יודע שהכל אבוד כבר מראש.

הוא קם לפתוח לי את הדלת "היה נעים לשוחח איתך, אנחנו נחזור אליך" אני יוצא אחרי איחול יום טוב שקט מאותה הדרך שבאתי. גבר מעונב נכנס לחדר אחרי ולא סוגר אחריו את הדלת. עוד אחד שמנסה להתקבל לעבודה?

אני מחכה למעלית בכניסה. הגבר המעונב ממקודם בא ומחכה איתי. המעלית נפתחת ושנינו נכנסים. הוא לוחץ על קומת הכניסה, גם אני צריך לשם.

"אני מוטי" הוא אומר "כשרק באתי לכאן, הייתי במצבך". אני מתחיל לגלות עניין באיש ויש לי תחושה שלא סתם הוא נכנס איתי למעלית.

"המעלית הזאת נבנתה במיוחד בשבילי", יד על הכתף "אל תדאג, הוא יקבל אותך. אשתו של הבוס גם כן כמוך". תליתי בו מבט שואל.

"נכה, אני מתכוון..." הוא מסתכל עליי וממשיך "אני יודע שאתה רוצה להתקבל בגלל כישורים ולא בגלל רחמים, גם אני הייתי כמוך, אבל תקשיב לי, דווקא עכשיו אתה תתקבל בגלל הכישורים, כי סוף סוף מישהו מסתכל עליך ולא על המצב בו אתה נמצא".

"חוץ מזה" הוא מוסיף, "אני חושב שיש לו סימפטיה מיוחדת לכיסאות גלגלים".

הדלת נפתחה אל אולם הכניסה.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לבת אלמוות
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו אדר ב´ ה´תשס"ח  
וואו. / אורח/ת בביכורים
זה חזק בסוף..
יפה.
י"ח אדר ב´ ה´תשס"ח  
לא בוטה מידי ולא קלוש.
אהבתי מאוד.
שניה, הוא התקבל בסוף?
כ"ג אדר ב´ ה´תשס"ח  
להשאיר את הסוף פתוח...
שאר האופציות לא מצאו חן בעיני.
י´ אייר ה´תשס"ח  
אפשר לפתח קצת יותר את התיאורים ולשתול כמה רמזים מטרימים ככה שהסו יעשה חשק לקרוא שוב, היחיד שאני מצאתי זה העובדה שסוף המסדרון ימינה הגיע לו מהר משחשב... (-:
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד