בנושא
בכרם
חדשות
 
מכתב לאדם יקר / אריאל123
בביכורים מאז י"ט שבט ה´תשס"ח

בסיעתא דשמיא.
למ.

לא. פשוט לא.
אתה לא מתאר לעצמך עד כמה.

אתה יודע, כל אחד בא לעולם לקיים שליחות. לכל מקום שהוא מגיע יש לו שליחות למלא, וברגע שהשליחות באותו המקום נגמרת הוא עובר למקום אחר.

          כך, אדם נודד ממקום לימודים אחד לשני, ממקום עבודה אחד לאחר, מקופת החולים לחנות הירקות, וכך אדם מפזר את חיוכיו, הארותיו, עזריו ויתרונותיו.

          כך, על אותו עקרון- אם נתקעת בתור למקום מסוים, בתחנת אוטובוס, וכהנה וכהנה-  חפש את שליחותך שעוד לא מילאת שם.

          כך היתה שנה שעברה. מילאת שליחות. מילאתי שליחות. נגמר, עבר, תם ונשלם. אנא, פרוק עולך ממני. כל כך הייתי צריך אותך, להתרפק על האדם האחרון בעולם שעוד יודע לחייך. וזהו. נגמרה השנה. נגמרה המצוקה. נגמרה השליחות. אנא, בוא נתקדם הלאה, ההודעות שאתה שולח לי לא מעודדות.

          אני בתהליך בריחה מתמיד מהמילים העדינות שלך, שהיום הן עוקצות וחודרות עמוק לתאי העצבים. לא מתייחס להודעות, לא עונה לטלפונים. ממש כך. אני מרגיש לא נח ליד המילים שלך. אתה גורם לי להרגיש כפוי טובה. ואני לא. באמת שאני לא. לא באתי לתפילת הקרליבך תקופה רק כדי לא לראות את העינים החודרות שלך. בבקשה. קשה לי להסתיר דבר כל כך גדול דווקא ממך. אז הנה.

          אני כותב לך, כי לומר אי אפשר. ניסיתי. הלב שהענקת לי-  לא גמרתי אותו, כמעט שרפתי אותו. הוא הגיע בתזמון כל כך לא נכון. כל כך. בשבוע מסעיר, בגילוים מאבידים. לא שאני מתלונן, הקדוש ברוך הוא טוב ומטיב, ברוך השם, ואני כל כך אוהב אותו. אני לא מתריס ולו מאומה.

          אני מבקש ממך. לא לנתק קשר, אבל אנא להוריד הילוך. אפילו שניים. כך, ניתן אחד לשני את המקום והאוויר המתאים לו לפרוח.


פשוט לא.

אתה לא מתאר לעצמך עד כמה.

בהערכה,
אני.

------------------------------------------------------------------------------------------------

ותודה לסדנת כתיבה  שגרמו לי , בעקיפין, להפסיק להדחיק.


כאב

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאריאל123
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ שבט ה´תשס"ח  
|חיבוק|

יאו, אריאל.

קצת קשה להגיב יבש אחרי זה, אבל אני אעשה את זה בכל זאת, כי סה"כ זה רק לטובתך האישית.

קודם כל, לא כל כך ברור מה הולך. אני מניחה שאתה והוא מבינים, אבל לנו - זה לא ממש זה... אם אתה לא רוצה להראות את העיקר, אולי כדאי להרחיב קצת ב"מסביב", זה גם יפה לפעמים.

ואם לא -
אז זה לא נורא, המכתב הזה הוא מאוד יפה גם ככה

יא, אריאל, איזה איש טוב אתה.

שוורצה.
כ´ שבט ה´תשס"ח  
הבנתי מייד,
והתהליך נפלא,
חילקת את הפסקאות באופן מושלם!

אחרי שלושה ה"כך"ים, אתה ממשיך רק בשביל המושלמות של האנאפורה, אבל זה לא מתאים כ"כ בתוכן,
וגם -
אנחנו מצפים לשבירה של המחזוריות הזו,
שבהחלט מתאימה לדעתי במקום הזה.


רואים שנכתב ממקום אמיתי ופועם, המשפטים קצרים מאד,
וממש רואים את התהליך דרך זה,
משום שבפתיחה שלך הם לא כ"כ קצרים,

אלא אתה מתאר את הרקע במין אריכות,
ואח"כ מתחיל לירות רגשות.


דורש קריאה שניה בגלל הפתיחה והסיום,
וזה טוב, לדעתי,
אתה לא משאיר את הקורא חסר הבנה עומקית.


(קצת ניתחתי פה... לונורא, אני מקווה)


עד כאן.

נהניתי לקרוא,
במיוחד את ההסתכלות על השליחות,
נהדר לחשוב ולתאר את המקרה כך.

יישר כוחך
(ומזל שיש סדנא בשביל לראות עוד מעט מכתביך)
ט´ אייר ה´תשס"ט  
אוי, כמה כאב, כמה תסכול, וכמה הרבה איבוד בתוך קשר בין שני אנשים.
בלי ספק לא הבנתי הכל [ולא יודעת מה היה בסדנה], ולכן קצת קשה להבין, אבל הרגש והכאב עוברים ומוחשים ממש.

בהצלחה.
שתצליח לשים כל אדם וכל רגש במקום הנכון להם.
עֹז
י´ אייר ה´תשס"ט  
אהבתי מאוד את עניין השליחות!
ועל אף שלא כל כך הבנתי במה בדיוק המכתב מדובר הוא בהחלט חזק וחודר!
נהניתי מאוד=)
כ"א חשון ה´תש"ע  
בס"ד
ארגשתי, תודה.
ז´ ניסן ה´תשע"א  
במבט ראשון -
מדהים. קורע את הנפש. שומעים את המצוקה. ממש מזדהה, ורוצה לעזור - אם רק אפשר.
(הערה: אלו הרגשות שעולות, אני יודע שכל זה פורסם לפני שלוש וחצי שנים, ומדבר אלי רק מתוך העבר...)

במבט שני -
מדהים. אבל חד צדדי.
צודק. אבל קשה גם לצד השני.
זה נשמע כמו להשתמש במישהו: "אז הייתי צריך אותך, ועכשיו נגמר". אין משהו אמיתי? אין קשר?
אולי צריך לנתק, להתרחק - אבל זה מקרה יוצא דופן (ואולי רק מקרים כאלה מובילים לכתיבה) - בדר"כ צריך לשמור, לדבר, לאהוב ולשמוח.
יש חיים נומאליים.
ויש נומאליות בחיים.
לא הכל כ"כ פשוט, ולא הכל צריך להיות לא.

ישר כח על האומץ.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד