המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
ירושלי [שיר כאב] / מסיבת תה
בביכורים מאז י"ט כסליו ה´תשס"ח

 

(הפרט)


החורף הזה אני נשטפת מטה
על מדרכה של רחוב יפו,
ירושלים, ממש במרכז
הרב קוק מדבר אלי צלילים בסנטימנט
והקסם מעייף מכדי
לפרק את המילים,
לקלוף להן את עור הסנוורים.
הולמים בי כאן אורות, פרוז'קטורים,
והשנים אשר  ח"ייתי - חשוכות מכדי
להגשים ציפיות, להיות
לכנפי נשרים אבירים.


(הכלל)


התנועה, קלה, מעמיסה את הקדושה לתא מטען
וזורמת מעלה
פוקקת את הכביש כמו בקבוק שמפניה, מתפרצת לכל הכיוונים.
יש הוראות על הבקבוק, אבל אנחנו
מתעטפים כבטלית בעזותא-דקדושא
מסתכנים
בפגיעה בעין -
לציון צופיה, עצומה
או בלב, בנשמת האומה.


הכל פיקדון.
שחה לנו תוית, אגבית. עשרים וחמש אגורות. מילותיה
כבדות, מחופות אבני עצב-עתיק.



ירושלם


ירוש-לי
לא שלי,
שלי, לא שלי
עלי כותרת נפרמים,
מתפרקים
עם שורשים אשר ירשנו.
בקור, רוח
מפזרת סביבנו,
את שבטחנו
את שאהבה נפשנו
כדבורים, כאש קוצים.
לא שכחנו,
הכחשנו
ונאמר

      הללויה

                    ?




הרב קוק ירושלים תנועה

© כל הזכויות ליצירה שמורות למסיבת תה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ כסליו ה´תשס"ח  
בס"ד
אבל אין מה לעשות,
הקלפים חייבים להיות על השולחן.
תודה.

אמנם איני בטוח על כל הפסיחות כולן, אבל השיר הזה מראה על עוד טיפה התקדמות לירית[במקום שלך כך נראים הצעדים שצריך לצעוד]

|פרח|
כ´ כסליו ה´תשס"ח  
הוי, זה כל כך יפה!!!

הבו שירי ירושלים! עוד, עוד!

מקסים, תה. באמת שמקסים.

מתה על פסיחות שעושות את השיר למורכב מהמון ניואנסים, ואצלך זה כל כך בטעם.

יופי!

שומרת לי להנות מזה עוד בהמשך.

[רק שאלה - מה היה קורה אילו השמטת מהכותרת את המילים 'שיר כאב'?]

מחול.
כ´ כסליו ה´תשס"ח  
תודה לכם כ"כ יקירים!

לשאלה של מחול:
"לאן תגיעו הוא אמר
מביט בי בעיניים
החזרתי לו מבט
זרקתי ירושלים"
(ובעיקר כי כל שיר אפשר לקרוא בדרכים שונות, אבל זה, זה שיר כאב.)

|פרח|
כ´ כסליו ה´תשס"ח  
בס"ד
משהו חדש:
|המלצת יוצרים|. {לצורך העניין אקרא לי ככזה ואעז להכניס את מחול ואותי באותה שורה}

אולי אם כבר את אי שם בפסגה,
רחוב יפו נלקח בכיוון הזה אין סוף פעמים, תחשבי על זה.

אני מחפש הערות ולא מוצא, זה פשוט נוגע וטוב מידי

|דגלבן|




כ´ כסליו ה´תשס"ח  

המלצת יוצרים?? הוי, איזה כבוד!

[ההמצאה גאונית. אימצתי לי.]

(אפשר לבקש הסבר, על יפו?)

תודה |מסמיק|
כ´ כסליו ה´תשס"ח  
כ´ כסליו ה´תשס"ח  
בס"ד
ממחישות את העבודה שרח' יפו כמטאפורה בהקשר הזה ודימיו במידה לא מעטה כבר מתחיל אט אט לאבד מהיופי.

|שלט אזהרה|
~~~
ולא, זה לא גורע את ה|המלצת יוצרים|
כ´ כסליו ה´תשס"ח  
כאן זו לא סתם יפו, זו יפו של הרב קוק.
:)
אתה יודע מה, זה מזכיר לי את
"אולי זה מוכיח
שאכן בסופו של דבר
כולנו ישות אחת בעלת ששת אלפים נשמות."

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=29685


תודה על השלט וסחטיין על ההשקעה [כמה פנינים!]

מסיבת תה.
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
וייחודיות שבהחלט מצליחות לחדד את הכאב.
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.
מי ייתן ונזכה לירושלים הבנויה במהרה בימינו. אמן.
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
(לפני הכל שאלה: פסיחות זה המעבר שורה באמצע ביטוי, כמו "ממש במרכז הרב קוק" שהיה אפשר לקרוא את זה "מרכז הרב" או "בפגיעה בעין - לציון צופיה"?)

אני אוהב שירים שגם לוקחים את הקורא לטיול, מתארים תמונות ויחד איתם הרהורים שעולים בלב המשורר.

החלוקה לפרט וכלל מזכירה לי את פסקאות הרב קוק שהרבה פעמים מדבר תחילה על נפש היחיד ואז מפתח את אותו עקרון כלפי כלל-ישראל (זו הכוונה).

אהבתי מאוד "והקסם מעייף מכדי לפרק את המילים, לקלוף להן את עור הסנוורים", מתאר תחושה אמיתית, עמוקה!
האורות שהולמים מבחוץ (אור מקיף), לעומת החיות הכבויה שבפנים (אור פנימי) -- מאפיין אותנו מאוד, ותופעה הזו היא מקור לקשת רגשות והתנהגויות כמו עזות דקדושה, או לא דקדושה.

הבית האחרון הוא מיוחד, הוא מגמגם, הוא עצוב, והסימן שאלה שנותר תלוי באויר אי-שם...
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
אהבתי מאד בהתחלה את המפגש שלך עם האורות של הרב קוק, איך אין לך כוח לפרק את משפטי המחץ ולהבין אותם אלא רק לשמוע אותם כצלילים, וזה מספיק כדי להסתנוור, ונראה לי שזה בדיוק גיל הסינוור מהמילים שלו, שהם כמו שירה חודרת עצמות שמדברת אל מקומות שאנחנו בכלל לא מכירים בעצמינו.
כשמתבגרים המילים שלו הופכות כבדות ולא מובנות מיום ליום[רק לדעתי כמובן], והתעופה כבר לא ממהרת לבוא.
לכן זה בדיוק הזמן להצמיח כנפי נשרים.
או לפחות ללכת ברחוב הזה ולהריח את אנג'ל[אם פקוק ברב קוק]
בגלל שאני חי עמוק בפרט אני אגיב לחלק הזה.חוץ מבנין כלל אני לא מכיר כלל כלל.
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
הו, ההגדרה שלך למילים של הרב קוק כ"כ גדולה ומדויקת.
זו עמדה מרתקת, אנשים מתבגרים כאן מהר מדי ולא מספיקים להצמיח כנפיים. ואני חשבתי שדווקא בבגרות יש יותר פוטנציאל להתקדמות ומאבק.
(יש חלקים בך שאסור לתת להם להתבגר)

עכשיו בירושלים הכי קל להריח דלק נשרף, אבל כן, רגעי-החסד שלה הם הכי הכי שיש. חסד אמיתי.

תודה רבה לך!!
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
אני לא מגיבה לעצם השיר, עדיין, רק רוצה לומר לכם משהו על התבגרות. מכירים את התהליך הזה של הנבטת שעועית/חומוס/מה שמוצאים בבית והגננת ביקשה להביא לניסוי?

אז כשגדלים זה בדיוק להיפך. העולם כולו מתקפל לתוך יישות אחת מצומצמת, מרוכזת, ואני בכלל לא מתפלאת כשזקנים מתכווצים, זה מינימליזם כפשוטו, כשאני גדלה יש לי רק מה שאני צריכה. וזה בדיוק ההיפך ממאבק.

בעיניי זה תהליך נפלא. הוא אמנם מתואר כלא ממש פורח, אבל מי שיודע להתכנס, יש לו חכמה גדולה מאד בידיים.

(אלומה).
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
[איזו הסתכלות מפעימה של משוררת. בחיי.]

את מדברת על השלב שאחרי המאבק. זו לא התבגרות, זו כבר ה-בגרות.
והדרך אל המינימליזם הזה, הנפלא הזה, כל כך ארוכה שהיא חייבת לכלול מאבקים, לא?
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
וכמה הוא אצילי ואמיתי.
רק את החלוקה לפרט וכלל לא אהבתי.

שיר מצויין.
והכותרת, גם היא.
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
את יודעת מה? יום אחד אני באמת צריכה לכתוב על המאבקים. כי אני בכלל לא בטוחה שהם נחוצים, ובמבט לאחור, יש היום דברים שאני יודעת שימנעו מאבקים בעתיד.

אומרים שהצרות מחשלות, ובעיניי זה לא נכון, כי לא חייבים את עודף החישול הזה, צרות הן צרות, ועל פי רוב הן מיותרות. נכון, צומחים מהן, אבל את יודעת מה? היינו יכולים לצמוח יופי, וגם קצת יותר שמחים, גם בלעדיהן.
זו גישה תבוסתנית בעיניי, של אין טוב בלי רע. ועוד איך יש טוב, ואם משהו רע- אז הוא רע.

אבל כפי שאמרתי, אני צריכה לכתוב על זה יותר לעומק..
(אלוהים, כמה דברים יש לי לכתוב רק מהשבוע הזה.. )
כ"א כסליו ה´תשס"ח  
ועכשיו על השיר..

קודם כל, לפני הכל, הפקדון כפי שהוא נשקף בעינייך, גאוני.

והשיר כולו נגע לי מאד, בעיקר מפני שיש לי עניין לא פתור עם ירושלים. אני חושבת שבעיקר לציבור שלנו יש איזו הילה סביב ירושלים שמתפוגגת עם האבק הראשון ברחוב יפו. גרתי שם, רחוב יפו היה החצר האחורית שלי, ועד היום אני מתכווצת כשאני עוברת בו שוב. לא היה קל בכלל, ואני בטוחה שכל האוויר הרים צלול הוא זה שהעכיר את החלום. חשוך מכדי להגשים ציפיות, לגמרי חשוך שם.
החלטתי, אחרי שעזבתי, לא להוציא את דיבת העיר רעה, ובאמת אני די משתדלת, אבל הציפיה הזו היא כל כך מנותקת מהמציאות, כל כך קל לראות קודש בלי לראות את החול, ובלי לדעת, אפרופו את, שמותר לנזול. וגם בירושלים מותר הכל.

את כותבת מצוין, יש כאן כמה אנשים שהייתי רוצה לחיות דרך העיניים שלהם, ואני מקווה שלא תחשיבי לי את זה כהתנשאות אם אומר שהלוואי והייתי יודעת בגילך מה שאת יודעת, כי גם בגילי לפעמים אני נאטמת מלהבין.
השיר הזה כל כך מפוכח שבא לי לחבק אותך, ולהגיד לך שמזל שגילית. זה גם קשור לבגרות שכתבנו עליה קודם, בגרות היא בעיקר דבר מפוכח, ואת יודעת מה? אני אוהבת את זה, לפעמים אני אוהבת את העקצוץ הדק של האכזבה, כי מכאן, אני יודעת, הכל בידיים שלי. ורגע אחרי המבט הנופל יש את המבט המורם שאומר- בואנה, מותר לי הכל. בשיר שלך את כבר הולכת על קו התפר, ואני מודה ומתוודה שאני מסוקרנת לגמרי לראות איך זה יגמר.

שיר נהדר. ואחרי ההתעמקות בו, בוודאי שאני מזהה שהוא שלך, את פשוט משילה קליפות משיר לשיר, וזה יופי, זה יופי.


כ"ב כסליו ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
לא בטוחה שהבנתי הכל,אבל אהבתי את ההתכתבות עם הרב קוק, ובמיוחד את הדימוי לפיקדון- "הכל פקדון. שחה לנו תוית, אגבית".

מצויין.
כרגע עייפה, בטח אחזור לכאן,
שירה שמר.
כ"ב כסליו ה´תשס"ח  
עלו בי דמעות.
הרי זה כל כך נכון, כל כך קשור ירושלים והרב קוק, והמילים שלו, שהם נוצצות כאבני ירושלים, ועטופות בכל כך ברבה עד שאין כמעט כח להוציא מהם את התוך...
נו, נהדר, זה מה שזה.

בת שמונה עשרה? עליתי נכון?
כ"ב כסליו ה´תשס"ח  
שירה יקרה - תודה רבה רבה.

אסנת - החלוקה, האמת, היתה לי פשוט מתבקשת... תודה לך נהדרת.

ניק - התרגשתי. ובהחלט 18, עוד מעט. 3-4 חודשים וזהו. בוהו.

אלומה - קודם כל, וואו.

צרות, אני חושבת, באות בכל אופן, אבל להסתכל עליהן כעל "רע" גמור רק יקשה את ההתמודדות. אני לא מכירה טוב טהור וגם לא רע טהור. אבל בסך הכל, טוב ככה.

ובקשר לשיר - אני אוהבת את הראייה שלך. זה באמת חלק מתהליך ההתבגרות, לדעת שי-ם לא כולה קדושה וטהרה. (אני אוהבת אותה בכל זאת, אבל אהבה אחרת, מפוכחת יותר, עם פיח ואבק).

על ההתפכחות, זה פשוט מדהים. קראתי אתמול את מה שכתבת, והיום שוב, כמה פעמים, ואני לגמרי המומה. כי בעצם, זה בדיוק מה שאמרתי לאחותי לא מזמן - שיש הרבה צדדים קשים בלהתבגר, אבל בתכלס זה דבר נהדר: פתאום כל האפשרויות פרושות לפניך, רק תבחר. ואתה מפוכח ובוחר. [תודה שהזכרת לי את זה]
גם אני מסוקרנת לגמרי לראות איך זה יגמר... ומודה שאין לי מושג.

ואת, עשית לי כל כך טוב עם התגובה שלך, כזה שקשה להסביר. גם לרֶגש וגם למחשבה, ונצרתי לי אותה. תודה.

|פרח|
כ"ב כסליו ה´תשס"ח  
ירוש-לי
ב"ה
"לא שלי,
שלי, לא שלי
עלי כותרת נפרמים,
מתפרקים
עם שורשים אשר ירשנו.
בקור, רוח
מפזרת סביבנו,
את שבטחנו
את שאהבה נפשנו
כדבורים, כאש קוצים.
לא שכחנו,
הכחשנו."
גאוני או מה?
/מהופנטת/
כ"ד כסליו ה´תשס"ח  
קראתי את השיר ואח"כ קראתי את כל התגובות... ואני חושבת שכבר אמרו הכל.

ירושלים כרגע מדברת אלי מאד, ככה שאין מה להגיד שאהבתי את השיר והזדהתי.

בסוף השיר טיפה נאבדתי ואני חושבת שהיו שירים אחרים שלך שיותר אהבתי,
אבל בכל מיקרה שיר יפה מאד וכל הכבוד לך, את בדרך הנכונה
ד´ שבט ה´תשס"ח  

הרב קוק מדבר אלי צלילים בסנטימנט
והקסם מעייף מכדי
לפרק את המילים,
לקלוף להן את עור הסנוורים. --->

וואוו. את ממש מנסחת את ההרגשה שלי בשלמות. כאילו הנשמה שלי חיכתה שמישהו (למעשה, מישהי) עם מילים מדויקות כל כך תבוא ותנתח את ההרגשה שלי כשאני קורא את הרב קוק.

לגבי שאר השיר (חוץ מהרמז המשעשע על גילך) -
מסת"ה מדברת אלי צלילים בסנטימנט
והקסם מעייף מכדי
לפרק את המילים,
לקלוף להן את עור הסנוורים.

--- > עכשיו כשהעתקתי את השורות, שמתי לב למשחק המילים של עור הסנוורים. נפלא! את כ"כ שנונה!

הסוף באמת מטושטש כזה.
אולי זה בגלל שכשהורדת את הפקק הזרם בהתחלה היה ישר ומכוון ואחרי זה התחיל להיות מותז לכל הכיוונים באופן מטושטש?
י´ שבט ה´תשס"ח  
כל התגובות כאן מלאות במונחים ספרותיים כאלה ואחרים,את האמת אני לא כ"כ מבינה במונחים ספרותיים,אבל אני מבינה מתי הלב והעיניים שלי רוצים להמשיך לקרוא עוד מהמילים,מהשורות,
נגעת בי,
יש לי חולשה לדברים שהרב קוק כותב ולירושלים וכל המכלול הזה בהחלט נגע בי,
את כותבת יפה,אני מניחה שלא הכל הבנתי,אבל תודה לך,ממש תודה.
חימשתי.

ספיר
י´ שבט ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
(האמת שזה הכי חשוב, יותר מכל המונחים..)
תודה לך את על התגובה המקסימה!:)

מסת"ה :)
כ"א סיון ה´תש"ע  
ראשית 5 רק כי אין יותר. וממזווד כמובן.

אין לי מילים לתאר כמה שאני אוהב את השיר הזה. הוא חזק מדויק מלא רמיזות ודימוים מחד אך לא יותר מידי ומאידך עדין וזורם כפכפוך מי מעיין.

שיר עוצמתי.
לענ"ד הטוב ביותר שקראתי באתר אי פעם
(ואני פה כמה שנים טובות)

את הכאב הרגשתי רק בבית האחרון אם כי עוד כמה כדורים של אורות הקודש יסדרו גם את זה.

תודה
ממש תודה!

אבא אלדד הנחמד


כ"ז אייר ה´תש"פ  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד