בנושא
בכרם
חדשות
 
הצל את המעודדת, הצל את העולם. פרק 8 / the_forgotten
בביכורים מאז כ"ז אלול ה´תשס"ז


בתאל התעוררה מאושרת. סוף כל סוף היא חוזרת לאולפנה. היא התגעגעה לאווירה, היו אלה ימי אלול המאוחרים והאווירה התורנית הייתה חזקה מתמיד. היא נזכרה בסליחות שערכו בשעות הבוקר המוקדמות, בשיעורים ובשיחות המחזקים על אמונה, בסיפורים ששואבים אותך עמוק אל אבא שבשמיים ובתחושה שאלוהים נמצא ממש לידך ומחכה רק לתפילה שלך. לאותה תפילה עמוקה שבאה היישר מתוך הלב.


אמה הסיעה אותה לאולפנה, בדרכן הן התווכחו את אותו ויכוח ישן ומשעמם על האם מותר לאמה לשמוע את הזמר אייל גולן. אמא שלה טענה שאייל גולן הוא אחד הזמרים המרגשים ביותר של דורנו ואילו בתאל טענה שהוא סתם ערס מגעיל, ולפעמים הוסיפה במעט הומור, שאולי לימינו זה טוב... תמיד הוויכוח נגמר בכך שאמה תשמע את השירים שלה ובתאל לא תתערב, אלא תשמע את השירים שהיא אוהבת (ותוך כדי כך הפעלת שירים שלו ברדיו בשיא הווליום).


היא הגיעה לפנימייה וכל הדלת של החדר שלה הייתה מלאה בשלטים מעודדים שהציפו אותה בעוד אושר בלתי נגמר. היא נכנסה לחדרה (שבהעדרה בלט בו אי-הסדר של חברותיה...), ההתרגשות מסביבה הייתה קיימת ובולטת והיא רק חיכתה כבר שהכל יחזור לשגרה.


השיעור הראשון היה שיעור באמונה. המורה לימדה מתוך ספר מוזר בשם "זרימה שוטפת" הספר היה בעיקר על ההתמודדויות שלנו עם משברים בחיים. בין הקטעים שהיא אהבה היה אחד בולט שהיא התחברה אילו. כשהיא הייתה בחו"ל היה לה כמה לילות של עצב וגעגוע. המשפחה שלה הגיע בשבילה רק לגמר. עד אז היא הייתה שם לבדה, וחוץ מהמאמנת שלה היא לא הכירה אף אחד. הקטע מדבר על התמודדות ארוכת טווח עם עצב:


נשמה טובה!

איך אני עובר את תהליך הגמילה מעצבות?

גלים של עצבות, תמיד, דוהרים אלי לאמלל אותי!

כדי להיגמל מההרגל להתאמלל אני זקוק, לחיזוק

אמונה איתנה, עם שורשים מעמיקים,

דרושים שני יסודות עיקריים!

1) פרש של רפש של נפש

2) להשתלב בתנועה לחיים


היסוד הראשון נובע מתוך חוק טבע שאומר:

"כל חוויה כואבת, חייבת אוזן קשבת!"

כל חוויה כואבת שחוויתי מהרגע שהגעתי לעולם הזה,

השאירה בתוכי משקע עכור המעכיר את מצב הרוח שלי!

למשקע הזה אני קורא: רפש של נפש! גיליתי

שלוש דרכים שעוזרות לי להפריש את הרפש הזה!

לבצע פרש של רפש של נפש...


מיצחק אבינו אני שואב את הכוח לצאת

אל השדה לשוח עם מי שנוטע בי אוזן

ויודע להקשיב.


מדוד המלך אני שואב את הכוח לשפוך

דמעות ולומר איתו יחד "אשחה בכל לילה מיטתי

בדמעתי"


משלמה המלך אני שואב את הכוח להשיח את הלב

ולומר איתו יחד "דאגה בלב איש ישיחנה"


וכאשר אני זוכה להזדכך ולבצע פרש של רפש

של נפש אני יכול לבסס את היסוד השני,

להשתלב בתנועה לחיים!

(בן יוסף דוד)



אדם צריך להתבודד כל יום! אדם חייב לדבר עם אבא שבשמים כל יום, שיחה אמיתית מעומק הלב! קריאת פסוקים בתפילה לא מספיקה בשבילו כלל! ה' הוא לא כספומט, שאתה מתפלל מה שחייב בלבד, ומייד יוצא לך השטר שבקשת, יש עניין שהצרות שלנו באות בשביל התפילה! בשביל הדיבור עם אבא! שואלים בגמרא למה כל האמהות היו עקרות? אלמלא היו עקרות לא היו מתפללות!!! כמה ה' מחכה לתפילה שלנו, כמה הוא משתוקק לשיחה קטנה, כמה הוא רוצה לשמוע אותנו בשדה צועקים אבא בואאאאא!!!!!!


אדם צריך להביע רגשות, אדם צריך לבכות. בכי זה לא פגיעה בכבוד העצמי! אדם שמסוגל לבכות זה אדם שמסוגל לשמוח. אדם שלא מסוגל לבכות לעולם לא יהיה בשמחה אמיתית. העוצמה של הבכי היא ענקית. כאשר האדם בוכה הוא מסוגל להביע את הצער, כאשר אדם מסוגל להביע את הצער הוא משחרר אותו! וכך הוא לא שוקע בתוכו.


אדם חייב לדבר על הצרות שלו. מוכרח ממש. לצאת לדבר עם אבא בשדה זה טוב, לדבר עם עצמך ואפילו אם תגיע למצב של בכי זה טוב, אבל זה לא מספיק. כי עם כל הכבוד להידברות שלך עם ה' בשדה בסופו של דבר ה' לא עונה לך, ה' לא מכוון אותך, ה' לא אומר לך מה נכון ומה לא. כך גם בהידברות עם עצמך... אדם לעולם לא ישפוט את עצמו. כי הוא לעולם לא יגיע לדין צדק. לכל אדם יש אמפטיה כלפי עצמו ואותה אמפטיה פוגעת בכושר השיפוט שלו. יש אנשים ששופכים את ליבם בפני מחברת. "המחברת זו החברה הכי טובה שלי" למה זה ככה? כי המחברת פשוט לא מסוגלת לענות לך. ואת התגובות שלה אתה ממציא! תמיד יהיו אלה תגובות טובות. תגובות נוחות. תגובות שקריות. לכן מה שנשאר לאדם זה החברה רק אנשים אשר באים מבחוץ יוכלו לעזור לו להשתחרר ממשקעי העבר. לא ה' ולא הוא בעצמו. אך ורק בשר ודם אחר!


רק כאשר אדם מגיע לשלושת ההידברויות האלה עם ה', עצמו והחברה רק אז הוא מסוגל להשתחרר מהרפש של העבר.


זה היה תוכנו של השיעור. שיעור מאלף ביותר.


בתאל לקחה את השיעור הזה עמוק לליבה. נכון שהיא כמעט אף פעם לא הייתה עצובה אבל היה  חשוב לה להעניק לעצמה בסיס חזק של שמחה. שבשעת משבר היא פשוט תוכל להשתחרר מזה מהר ככל האפשר. השמחה זהו הבסיס לאמונה. בלי שמחה הכל פשוט קורס. נשבר. נעלם. האמונה, המשפחה, החבר'ה, החברה הכל נופל כאשר העצבות מגיעה.


במשך כל אותו יום נתקע לה אותו המשפט בראש:


"אין ייאוש בעולם כלל"







© כל הזכויות ליצירה שמורות לthe_forgotten
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד