בנושא
בכרם
חדשות
 
הצל את המעודדת, הצל את העולם. פרק 6 / the_forgotten
בביכורים מאז ג´ אלול ה´תשס"ז


המשך,


בתאל המשיכה לעמוד קפואה והאיש התחיל לדבר. "אין לך מה לחשוש מפני" אמר לה האיש. "ו...מי אתה?" היא שאלה בפחד. "אני ג'ון ג'יסון. אני בתפקיד. התפקיד שלי מוגדר כ: 'מפקד הכוחות המיוחדים של ארצות הברית' " הוא ענה. "מה זאת אומרת? כלומר, אז מה אתה עושה כאן?" היא שאלה. "התפקיד שלי זה משהו כמו אלוף בצבא שלכם, איך הוא נקרא? אה, כן... צה"ל. אצלכם זה מחולק לפי אזורים. צפון, מרכז, דרום ועורף . אצלנו זה מחולק לפי זרועות צבא: חיל-האוויר, הצי, הכוחות המיוחדים, הכוחות היבשתיים והנחתים. אני אחראי על הכוחות המיוחדים. אצלם זה שלדג, מטכ"ל, ימ"ם וכ"ו ". הוא ענה לה. "אוקי" אמרה בתאל שכבר האמינה לו והרגשתה לגביי הפחדים של שקדמו לשיחה נגוזה, כשהיא חשה מטופשת למדי מהם. "אז מה אתה רוצה ממני?" היא שאלה. "אני מקים יחידת עילית ללחימה בטרור. הייתי רוצה אותך ביחידה שלי." הוא אמר בביטחון. "מה?" היא שאלה  והתחילה לצחוק... "אין סיכוי". היא ענתה. "עוד לא שמעת להצעה שלי וכבר את סוגרת אותה?" הוא שאל עם פנים כאילו נעלבות. "את האמת כן..." היא ענתה. "אני במקומך לפחות הייתי מקשיב. מה יש להפסיד?" הוא שאל. "אוקיי...  אז אני מוכנה לשמוע, באמת שאין לי מה להפסיד..." היא אמרה.

"אז ככה" הוא עצר לרגע והמשיך. "אני מקים יחידה שבנויה מ15 עשר חיילים. חמישה אחראים על המחשבים וכל מה שקשור בזה. חמישה הם המודיעין,  ועוד חמישה הם הלוחמה. איך זה עובד? אנשי המודיעין  נשתלים במספר מקומות בעולם. על פי המידע המגיע מהם ומשאר כוחות המודעים של ארה"ב היחידה הלוחמת מגיעה ומחסלת את המטרות. עיקר המטרות הם ארגון אלקעידה. הארגון הוקם בשנת 1988 נשלט וממומן ע"י אוסמה בן לאדן.  המטרה של הארגון זה מלחמה ביהודים ובצלבנים. בשנת 2001 הארגון השתמש בשיטה חדשנית לפיגועים, פיגועי התאבדות בעזרת מטוסים, השיטה הוכיחה את עצמה מעל ומעבר. כולנו מכירים את התוצאות שלה." הוא לקח עוד הפסקה קטנה ובתאל חשבה לעצמה, בטח יודעים, יותר מדי יודעים.

ואז הוא המשיך, "ארה"ב לקחה על עצמה להילחם בארגון הזה עד תום, לצערנו הם רק הסתבכו. המצב נוראי בעיראק, אירן מאיימת ואנחנו עדיין עם יד על הדופק מחשש לעוד פיגועים שכאלה. ועל כן החלטנו להקים יחידה עם האנשים הכי טובים בשביל לחסל את מנהיגי הארגון. אנחנו מאמינים שעל ידי חיסול המנהיגים, אנחנו מסיימים את הארגון ".

 הוא סיים והסתכל עליה. "זה נחמד והכל, באמת, רק חבל שאני ממש לא מתאימה לזה. מכמה סיבות:

א' אני לא חושבת שאני מספיק טובה בשביל זה.

ב' אני ממש לא מתכוונת לשרת בצבא, ובטח שלא בצבא האמריקאי.

ג' אני עוד קטנה ורק בשנה הבאה אני מגיעה לגיל שאני אמורה להתגייס בו. 
"אחד לאחד..." הוא אמר וחייך. "א' את כן טובה מספיק. את האדם שהגיע הכי רחוק שאפשר בשיטת הג'ודו. היכולת שלך היא לא נורמאלית. ב' השירות שלך בצבא האמריקאי יספק את האידיאלים שלך הרבה יותר מאשר שירות בצבא הישראלי או בלימודים. זה הדבר הכי אידיאלי שאת רק יכולה לעשות. ג' הגיל לא קובע." הוא ענה לה בנעימות. "היי תקשיב, אני פשוט לא מתכוונת לעשות את זה. זה הזוי זה דפוק וזה לא בשבילי. אני הולכת לסיים את השמינית ולעשות שנתיים שירות לאומי. שום דבר ממה שהכתבת פה אף פעם לא יקרה" היא אמרה בעצבנות - מה.

"אפילו אם את חושבת שאני צודק?" הוא שאל בנימת תוכחה שהיא לא אהבה. "אני לא חושבת שאתה צודק, אני לא חושבת שאני רוצה לעשות את זה בכלל. וזה בטח סותר חצי מהתורה." היא ענתה. "לא כתוב אצלכם בתורה משהו כמו כל המציל אחד מישראל כאילו הציל עולם ומלאו?" הוא שאל בחיוך. "הזבל הכין שיעורי בית" היא חשבה וצחקה... " אחד מישראל, לא מארה"ב." היא אמרה בהדגשה. "יש לך מושג כמה יהודים זה יציל?" הוא שאל. "את יודעת שרוב הפיגועים ממומנים ע"י הארגון הזה?" הוא שאל בתוכחה. "אולי" היא ענתה. אני בכל מקרה לא מתכוונת לעבור לארה"ב ולעזור לכם משם. אני פשוט לא עושה את זה. החברות שלי בארץ, הבית ספר שלי בארץ, הבית שלי בארץ. אני לא מתכוונת לעזוב כלום. שום דבר מכל אלו" היא קבעה את זה כעובדה מוגמרת.

 "טוב... אם כך, אז חבל." אמר ג'ון. "את באמת היית יכולה לעזור לנו הרבה, לו רק היית מסכימה." הוא אמר כשמעט עצב אוחז בו. "מצטערת. זה פשוט לא מתאים לי להתאמן עם בנים, להילחם איתם, לגור בחוץ לארץ ולחיות בסביבה גויה." היא אמרה  בנימה מתנצלת.

"אוקיי" אמר גון. "הנה כרטיס ביקור שלי. אם תשני את דעתך תתקשרי." הוא השאיר לה כרטיס ריק עם מספר טלפון עליו. "אני לא מתכוונת לשנות את דעתי." היא אמרה בביטחון. "לכל מקרה שלא יהיה", הוא אמר וקרץ.


 "אגב, איך נכנסת לכאן?" היא שאלה. "את באמת חושבת שזה יהיה בעיה בשביל ארצות הברית להשיג את המפתח לחדר שלך?" הוא שאל בגיחוך. "וואלה..." היא ענתה.


הוא הלך, היא נשכבה על המיטה וחשבה ש 'איזה סוף יום הזוי. מאיפה זה נפל עלי?  וכאילו מה הוא חושב לעצמו? שבאמת אני אטוס לארה"ב בשביל להיכנס לצבא שלהם?!' היא צחקה לעצמה בשקט ."לפחות מחר אנחנו בארץ" היא אמרה לעצמה. היא כבר ממש חלמה לפגוש את כל החברות והחניכות שלה. היא התגעגעה אל כולם.


אחרי חמש דקות היא שקעה בשינה עמוקה עד שעות הבוקר המאוחרות.

ההמשך יבוא.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לthe_forgotten
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ אייר ה´תשס"ח  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד