בנושא
בכרם
חדשות
 
הצל את המעודדת, הצל את העולם. פרק 5 / the_forgotten
בביכורים מאז ג´ אלול ה´תשס"ז


המשך,

זה היה הרגע הכי שמח בחיים של בתאל. היא עמדה שם עם הגביע הענקי, מול כל האנשים השמחים. כולם חיבקו אותה והציפו אותה באהבה. היא הייתה רטובה מהשמפניה שעפה לכל הכיוונים אבל היא בכלל לא הרגישה את זה. היא לא הרגישה כלום, חוץ מהשמחה הגדולה. רק חבל היה לה שסבתה לא נכחה שם, סבתא שלה גרה בארה"ב ובתאל העריצה אותה ממש. בכל הזדמנות היא קנתה לה מתנות ענק והזמינה  אותה לחופשות. לפני כשש שנים סבתא שלה נהרגה במגדלי התאומים, ומאז בתאל לא פסקה מלהתגעגע אליה. ניחמה אותה רק העובדה שסבתא שלה יושבת בשמים ורואה אותה. היא בטח מחייכת לעצמה, גאה בנכדה שלה. המחשבה חלפה ויעל המשיכה בחגיגה. הכול היה כל כך מהיר שהיא אפילו לא עיכלה את זה, אלופת העולם בג'ודו. היא אפילו עדיין לא בת 17... ולא רק שהיא אלופת העולם בג'ודו, היא גם קיבלה את התואר  DAN11 איש בעולם לא קיבל אותו לפניה. היא אלופת העולם בג'ודו בכל הזמנים, כל הגילאים וכל המשקלים. זה בלתי יאמן...  פתאום היא נזכרה בזכות מי היא באמת ברגע המרגש הזה. ומעכשיו עד שהם הגיעו למלון הייתה לה מחשבה אחת בראש: "תודה אלוהים. אני כל כך אוהבת אותך. אתה האבא הכי טוב בעולם."


שלוש שעות אחרי זה במלון, כל הלובי היה נראה כאילו שהם נמצאים בישראל ולא בצרפת. כל החברות שהגיעו איתה לצרפת וכל המשפחה הענקית שלה היו שם וכולם חגגו בשבילה. הלובי היה מוצף בעברית. מכל פינה צצו ועלו ישראלים. אמא שלה לא הפסיקה לבכות מאושר, ואבא שלה כל הזמן חיבק אותה בחיבוקים חזקים ומחממים. אביה נתן לה לדבר בטלפון עם ערוץ 10 הם רצו לשמוע איך היא מרגישה ומה עובר עליה לאחר הזכייה המרשימה כל-כך. אחרי זה התקשרו כל החברות מהארץ וצעקו כל כך בקול עד שהיא כלל לא הבינה מה הן אומרות. היא בכלל לא זכרה מה היא ענתה להם. הכל היה כל-כך שמח. כל-כך מרומם ונעים. בארץ ובעולם כולם כבר הכירו אותה, כולם טענו שהיא פשוט נס. אף אדם לא יכול להגיע בחמש שנים לרבע ממה שהיא הגיעה. והיא פשוט עשתה את זה...


אחרי שהשעה הייתה כבר ארבע לפנות בוקר נגמרו החגיגות והם עלו לחדריהם. כולם היו כל-כך שיכורים שאין לה מושג איך הם בכלל הצליחו למצוא את החדרים. כשהם הגיעו למסדרון היא פתאום ראתה שהם כולם ביחד. זה לא הפעם הראשונה, אבל עכשיו הם ממש מאושרים ביחד. אבא שלה, אמא שלה, שירה אחותה הגדולה שהיא כל כך אוהבת, ושתמיד עודדה אותה ועזרה לה, נדב אחיה שנמצא בצבא ואת כל הרגילה שלו הוא בזבז בשבילה, נעה אחותה בכיתה ה' שמעריצה אותה בלי גבול ובסוף אחותה בת ה4 מעיין שהיא מצליחה להצחיק אותה בלי להתאמץ בכלל. הם כולם היו שם בשבילה והיא העריכה את זה מאוד. לפני שהם נכנסו לחדרים כולם נתנו לה חיבוק ונשיקה שחיממו אותה בלי גבול.


היא נכנסה לחדר, הורידה את החולצה המלוכלכת מזיעה, שמפניה וכמה טיפות דם מהקרב. ופתאום היא ראתה שיושב בכורסה מולה מישהו. מרוב שהיא הופתעה היא סגרה על היד שלה את ידית הארון בעוצמה כזו שגרמה לאצבעות שלה להישבר כמעט. היא צעקה מהכאב החד שאחז באצבעותיה והאיש נעמד פתאום. היא שיערה שהוא היה בסביבות גיל החמישים ופשוט פחדה ממנו. שערותיה סמרו מרוב הפחד שהיא חשה. הם היו לבד בחדר. היא והוא. הוא יכול היה לאנוס אותה או גרוע מזה, אם יש גרוע מזה. היא ידעה שהיא צריכה לברוח משם . לברוח רחוק. אבל היא לא הייתה מסוגלת לזוז, כל גופה התאבן לפתע.

ההמשך יבוא.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לthe_forgotten
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ סיון ה´תשס"ח  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד