בנושא
בכרם
חדשות
 
הצל את המעודדת, הצל את העולם. פרק 4 / the_forgotten
בביכורים מאז ג´ אלול ה´תשס"ז


המשך,

פיטר התעורר בשעה 10 מאושר מתמיד.

אחרי התארגנות טובה של בוקר, הוא אכל דגנים ויצא לריצה קלה. הוא יצא מהדירה בקומה השנייה, אותה דירה בה הוא חיי את כל חיו. הוא יצא מהבניין בן שלושת הקומות, אותו בניין בו הוא שיחק מחבואים ושאר משחקי ילדות בתור ילד. המשיך מול המכולת, אותה מכולת שהוא קונה בה מאז ומעולם. עבר מול הכנסייה, אותה כנסיה שבכל יום ראשון הוא מתפלל לאלוהים.

הוא ניסה לשים לב לכל הפרטים ולא לשכוח כלום.
הוא חזר הביתה מזיע ונכנס להתקלח. בדיוק שהוא סיים להתלבש אבא שלו דפק על הדלת.
"כן" פיטר ענה. אבא שלו הכניס את הראש, "אפשר?" הוא שאל. "בטח" ענה פיטר.
"אתה יודע שמעכשיו אתה הולך לעזוב אותנו לחצי שנה?" אבא שלו שאל בקול עצוב. "כן" ענה פיטר, מנסה להישמע הכי בטוח בעצמו שאפשר. "תקשיב" אבא שלו פתח, "אני יודע כמה זה קשה לך, אני גם יודע שאתה מצפה לזה מאוד, ואני מרגיש אשם בזה. בתור אבא לא הצלחתי ממש לגרום לך לאהוב את החיים שלך. נכון?"  דניאל, אביו לא חיכה לתשובה והמשיך. "תמיד הכרת אותי בתור אחד שלא ממש מתעניין בך, בחיים לא שאלתי אותך שאלות פשוטות כמו "איך היה בלימודים?" אין לי מושג מי המורה שלך, אין לי מושג ממש מי החברים שלך, אני לא יודע אפילו אם יש לך חברה. כאילו שתמיד מה שמעניין אותי זה הבירה, ושום דבר מעבר לזה. אז לפני שאתה עוזב אני רוצה שתדע שזה לא נכון. אולי מעולם לא נתתי לך את היחס שמגיע לך, אבל מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, לדאוג לך, ואפילו לעזור לך לפעמים." אבא שלו לקח הפסקה קטנה. "אני יודע" ענה פיטר. "אני לא כועס עליך."
אביו המשיך, "אני יודע שהצבא זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך, אני מקווה שתהנה שם כמה שאתה רק יכול". פיטר קטע אותו באמצע. "אני איהנה אבא, אתה באמת לא צריך לדאוג לי, הכול יהיה טוב." ברגע שפיטר סיים אמא שלו נכנסה לחדר עם דמעות בעיניים.
"אני כל כך אוהבת אותך..." אמרה וחיבקה אותו בחוזקה. "גם אני" ענה פיטר מתפלא לדעת שזה נכון. אני באמת אוהב אותה למרות שהיא לא האימא המושלמת בעולם, היא אמא שלי! "אני אתגעגע אליך כל כך" פיטר חייך, הוא הרגיש כאילו הוא התבגר בכמה שנים ופתאום הוא קיבל נקודת מבט שונה קצת.  זה נכון שאמא שלי עסוקה כל הזמן אבל זה רק בגלל שהיא עובדת ודואגת שיהיה לנו מה ללבוש ומה לאכול. ופתאום הוא הבין כמה אמא שלו היא מיוחדת וכמה הוא אוהב אותה. וכמה אבא שלו למרות היותו שיכור באופן כמעט תמידי עדיין דאג לו. זה חימם לו את הלב יותר מכל תנור אחר בעולם. "אני חושב שאנחנו צריכים לעשות מסיבה משפחתית קטנה" אמר דניאל. אני אדאג לאוכל, אמא את תדאגי לעוגה, וג´ק ידאג למוזיקה.  אתה בינתיים תארגן את כל הדברים שלך טוב ותראה שלא שכחת כלום. שיהיה לך הכל מוכן לערב".

פיטר הכניס את כל הציוד לתיק בצורה מסודרת, בדק שלא שכח כלום, ויצא לסלון. בעוד  אמא שלו במטבח מכינה לו עוגה. "פאי לימון, כמו שאתה אוהב.." פיטר צחק... "תודה אמא" הוא אמר.

לקראת הצהרים הם ישבו בסלון, כולם. כל בני משפחתו של פיטר. חתכו את העוגה, אכלו מהאוכל, ראו תוכנית מצחיקה בטלוויזיה ונתנו לו מתנות. אמא שלו קנתה לו בובת כלב חמודה וחמה והסבירה: "למרות שזה משהו של בנות זה לעולם לא יזיק לך שתהיה קצת בודד". פיטר הבין שהיא צודקת, לא היה לו מושג עד כמה. אבא שלו קנה לו אולר משוכלל "לדרמן" עם מלא אופציות (פלאייר שפיץ, פלאייר רגיל, קוצץ חוטים, קוצץ תיל, להב, מסור עץ, מספריים, שופין להב משונן, מברג גדול, מברג בינוני, מברג קטן, מברג קטן מאד, מברג פיליפס, חושף חוטים, פותחן פחיות ובקבוקים וטבעת חיבור).  אחיו קנה לו משקפי שמש "פרינס" ממש יפות שהתאימו לו בדיוק.


בערך בשעה 10 כשהמסיבה הייתה לקראת סיום נשמעו צפירות מבחוץ. פיטר הסתכל מהחלון וראה שזו המונית.  הוא חיבק ונישק את כולם, ואפילו עמדו לו דמעות בעיניים. הוא העמיס את התיק למונית, נופף להם לשלום, והתחיל בנסיעה. "נוסעים אל הלא נודע".
אחרי חצי שעה של נסיעה פיטר הגיע לשדה תעופה. אחרי שהות של עוד חצי שעה בשדה תעופה המטוס המריא. "טסים אל הלא נודע". כעבור שעה וחצי של טיסה פיטר נחת בשדה תעופה קטן ברוד איילנד. בלובי חיכו לו 2 אנשים במדים.  "נעים מאוד, אני דון." אמר הראשון. "היי נעים מאוד. אני פיטר" ענה פיטר. "וזה חברי מיקל" המשיך הראשון. "היי" ענה פיטר. "אז שנזוז?" שאל מיקל. אחרי עוד חצי שעה של הגעה למכונית הם התחילו בנסיעה. "נוסעים אל הלא נודע". פיטר נרדם בדרך... אחרי עוד שעה וחצי של נסיעה העירו אותו השניים. "בוקר טוב... איך ישנת?" שאל מיקל. "בסדר" ענה פיטר. "איפה אנחנו? "הגענו לבסיס. בוא, צא החוצה תגיד שלום."  פיטר יצא החוצה ומצא את עצמו עומד מול חומה ענקית עם מוצבים מאוישים בשומרים חמושים בנשקים ומאירים עם זרקורים מסביב. "וואו..." לא ככה הוא תיאר את הבסיס. "נחמד, לא?" שאל מיקל. "אדיר" ענה פיטר. "בוא תיכנס ג´ון מחכה לך. "

עכשיו הגעתי אל הלא נודע, חשב לעצמו ונכנס.

ההמשך יבוא.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לthe_forgotten
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ אייר ה´תשס"ח  
הפרידה עם המשפחה שלו..
יש בפרק הזה כ"כ מסר טוב וברור..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד