בנושא
בכרם
חדשות
 
דהנייה, שבת, שירה / מתן25
בביכורים מאז ט´ אב ה´תשס"ג

"נועם, תסגור ת'כבש", צועק רונן מתוך תא המפקד, כשהוא מנסה לגבור על צליליה הרועמים של מכונת המלחמה המגושמת. "סע ימינה, זהו! עכשיו קצת שמאלה, תתיישר. סע לאט, שבת היום, אין לאן למהר, יש לנו שמונה שעות משמרת להעביר". אני מבצע פקודות. נוסע. נוהג. בשבת. אוחז בסטיקים בחוזקה ומזיז ימינה, שמאלה, ישר... קשה. "הלו, לא התכוונתי כל כך לאט, סע!". הראש מבצע, הלב מסרב לנווט, רוצה מנוחה.

 

מתוך הכוך הצר של מושב הנהג הכל נראה לי שחור. הנ"גמש מקרטע לאיטו בין גבול רפיח המצרית ובין מושבת דהנייה הפלסטינאית, קולות עויינים מלווים את נסיעתנו כל העת. "הגענו לדהנייה, נועם, אתה איתי? אתה רואה פה את הבית מימין? תתיישר משמאלו, תעצור ותדומם מנוע, בסדר?". מתיישר, עוצר, מדומם. "יאללה חברה, תוציאו ת'קפה, נועם תוריד ת'כבש". מוריד ת'כבש. אני נשאר ישוב בתא הצפוף, כלוא. חנוק פה בפנים, אין טיפת אויר לרפואה. הלב כבוי, קרוע. קול זעקה דקה נשמע בתוכי, חרישית: איפה את, שבת, אבידה? מי ישיב לי אותך, אבודה?! זכרון עמום מחלחל בראשי, השבת זו שבת שירה.

שירה? אני? פה? עכשיו??

 

עייפות מציפה אותי, הראש נופל מטה בכבדות סוחפת, העיניים נעצמות לאיטן. היי,  שבת שירה! הר'בה! אני מתעורר לרגע. "נועם, צא החוצה, בוא תשתה קפה, יצא על הכיפאק". לצאת? שואל את עצמי. קול זעקה גסה עונה בתוכי: צא החוצה! תתאוורר קצת! אולי זה קול עוין שבא מבחוץ? אני לא יודע. היי, שבת שירה! אצל הר'בה מוי'זניץ, חיפה! "לכי נרננו לה", נוריעה לציר ישעיני", מתחיל הר'בה בתפילת השבת, מטעים בקול דק וענוג.

 ואני אחריו:

 "נקדמו פונוו בתוידו, בזמירוית נוריע לוי...". המילים מתקשות לצאת מחלל הפה, הניגון פורץ בשקיקה לאויר העולם, כאילו שבר איזה מחסום עבה. ניצוץ קטן נדלק. "י'ה אכסוף נועם שבת". הר'בה מנגן על המילים, ואני נוסע אחריו, נוהג, מפה, מדהנייה העויינת. המילים מתבלבלות להן בסחף הלב. אני מוצא את עצמי מנווט בסטיקים ימינה ושמאלה במזמורי התפילה, ללא שליטה. "לכו דוידי ליקראת כלו, פני שבות נקבלו... מתחיל לנגן הר'בה, בדביקות.

 ואני אחריו.

 נמצא בבית הכנסת של וי'זניץ, בחיפה. עומד על הבימה,עם אבא,מביט בר'בה, מהופנט. הראש מתרומם מעלה, העיניים נעצמות מאליהן. ניגונו של הר'בה עולה ויורד, משוטט בין סערה לרגיעה.

 ואני איתו.

אוחזים יד ביד. הולכים לקראת כלה, לקבל פניה. "נועם, הכל בסדר איתך שם למטה?" בואי כלה, בואי כלה, שבת מלכתא, רוקד במעגל החסידים, עם הר'בה. טיפות לבנות זורמות מן העיניים בטבעיות מטהרת, ומלטפות את עצמות לחיי. "נועם, אתה איתי? נועם!". הלב רוגש, מפעפע. דהנייה? חיפה? הר'בה?

  זה כבר יותר מזה, למעלה מהכל. לא בשום מקום וכן בכל מקום. מרגיש מחובר למשהו מוכר, משהו מקורי, הכי מקורי שקיים.

אני מעל!

 חש אותו יתברך. שמחה ועצב מעורבבים יחדיו, כלאי הרגש. מרגיש כה קרוב, אך גם כה רחוק. העונג שבקירבה, הסבל שבריחוק. מתגעגע אנושות. רוצה עוד, רוצה חיבוק! מאבא!!

 

 

"נועם!! מה קרה, נרדמת? יאללה, תתעורר כבר, תניע, נוסעים, סוף סוף נגמרה המשמרת הזאת". אבא, ר'בה, חיפה, דהנייה. אני  מניע, אוחז בסטיקים, נוסע. יושב מרווח בתוך תא הנהג. נראה לי שקצת אור ואויר צח חדרו לתוכו, אני רואה הרבה יותר טוב את הדרך. נמצאה האבידה! הושבה לי השבת!

 שבת שירה! אני! פה! עכשיו.

 

מוצא את עצמי שר בפה מלא, בקול גדול ובהיר. מנווט את הנ"גמש לאיטו בחזרה לבסיס, וליבי אומר שירה. שבת שירה. משמרת. מנוחה. 

"ויהי נועם ה" אלוקינו עלינו...". 

 

תודה לך, אבא

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות למתן25
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
ללא נושא / שירי"ה
הרצון למשהו מוכר ולא רק מהעבר הנזכר אלא מיימי קדם ,טרם שירדנו לכאן לא עוזב אותנו (ב"ה) לעולם, לפעמים אנו זוכים להרגיש בו. סיפור מנוסח היטב לתופעה מוכרת היטב. ה´ יתן וכל שבתותיך יהיו קודש, וכל ימיך מקושרים בקדושה למקורם
 
אתה לא פייר! / מילולית טובה
ככה לרגש אותי על הבוקר? ככה להוריד לי דמעות מהעיניים???
אני חייבת לומר שיש לי הזדהות מוחלטת עם הנושא, ואני מכירה אותו מאוד מקרוב. מודה מתן! תודה על שהעברתי אותי לדקה קלה לשם.
 
אמן / טלטולה
כמובן, בקשר לנושא.
 
מאוד / טלטולה
יצירתי, אם כי נראה שאתה נאבק קצת עם המילים
 
סליחה / טלטולה
אף תגובה שלי, לא הופנתה אליך.

מצטערת
 
אהבתי / שירת הנפש
מאוד אהבתי איך החייל מוצא מקום לשירה להקב"ה מתוך השטח.
סיפור זה הוא רק דוגמה לכל אדם, לא משנה איפה הוא נמצא לומר שירה להקב"ה.
 
יפה / מקיץ אל חלום
חוויה מוכרת ומרגשת. לא רק בפאתי קלקיליה...
 
ללא נושא / נפלאית
מקסים, מרגש!!
אני אוהבת את המעבר בין מציאות לדמיון, שבעצם מיטשטש לאט לאט והכל נכרך יחד.. התרגשתי לקרוא.
 
הרגשתי- / נהרה
מולכת (שאתה מוליך אותי) על ידך לכל אורך הקטע. בנית אותו היטב. וריגשת אותי. עוד דבר באישי.
 
maksim! / pea&carrot
and altough i had never the expirionce of army, and all... the feeling of wanting of feeling shabbes, is so known... and your pray-words, so reminded me of uor Rabbi! thank you!
י"ט סיון ה´תשס"ה  
מזכיר מאוד מאוד את הסיפורים של מיקי שיינפלד, מבחינת הסגנון, והרגישות.

נהנתי מאוד, וברור, שכל בייניש שהוא גם חירניק ימצא את עצמו בסיפור הזה.

כתוב מצויין, למעט אולי ה"רוצה חיבוק" שם בסוף, שאני לא בטוח שכ"כ התאים לי לרוח הקטע...
הזכרת לי שבתות רבות ושונות בצבא, אבל זה כבר עניין למסרש...
שבוע טו
י"ט סיון ה´תשס"ה  
ב!
=)

י"ד חשון ה´תשס"ו  
וכ"כ מוכר... הצורך להרגיש את השבת גם בצבא, כשכמעט ואי אפשר...
אהבתי.
ט"ז שבט ה´תשס"ז  
מקסים,מרגש,שבת שירה היא אחת השבתות הכי מיוחדות בשנה.
חלקנו צריכים להודות על כך שאנו יכולים לשבת בבית הכנסת ולחוות את השבת הזו,בעוד חלק מאחינו-לא...
תודה,מתן.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד