כּוֹכְבֵי הַלַּיְלָה,
לֹא מֵטִּילִים גוֹרָלוֹת,
רַק נֹגַהּ אוֹרָם.
בְּשָׂדֶה יָרוֹק,
לֹא צוֹמָחַת שַׁלְוָה, רַק
עֲרֵמוֹת תִּלְתָּן.
עָלֵי שַׁלֶּכֶת,
הֵם רַק עָלִים שֶׁנָּפְלוּ.
אָמַר לִי הַטָאוּ.
[אַךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ
שּׁוֹכֵב עַל דֶּשֶׁא, צוֹפֶה
שַׁלֶּכֶת כּוֹכָב]
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ"ט תמוז ה´תשס"ז  | |
:) נו בטח, הוא יכול לבקש משאלה.
זה מאד רגוע, כיף. |
 |
כ"ב אב ה´תשס"ז  | |
בס"ד
אהבתי את השיר.
גרוע, עדין, כתוב כזה אולי קצת במתיקות..
אהבתי את התגובה של אלומה, צודקת, זה היופי של השיר.
לא הבנתי את כל המילים על כל דקדוקיהן, אבל את הרעיון הכללי, ואת צורת הכתיבה הכללית, אהבתי. =] |
 |
כ"ב אב ה´תשס"ז  | |
בס"ד
חס וחלילה לא גרוע! |
 |
כ"ב אב ה´תשס"ז  | |
"כּוֹכְבֵי הַלַּיְלָה, לֹא מֵטִּילִים גוֹרָלוֹת, רַק נֹגַהּ אוֹרָם."- תיאורים מקסימים וכתיבה יפה.. אהבתי!  |
 |
כ"ו אב ה´תשס"ז  | |
באמת נחמד לפעמים רק לבהות בשלווה, בלי שום דבר שחורץ גורלות. יופי של חיבור יש לך בסוף. מרגיע. |
 |