בנושא
בכרם
חדשות
 
רמדיה/טרגדיה (חלק א´) / מתן25
בביכורים מאז ט"ז אב ה´תשס"ד

 

נועם הרים את שפופרת הטלפון. גלגלי מוחו פעלו בקדחתנות יתרה, שידרו לו מסר שאינו משתמע לשתי פנים. עשיתי  טעויות קשות מאוד, אני מקווה ומאמין שתיקנתי אותן, שחזרתי בתשובה. נדמה לי שעכשיו זה הזמן הנכון לחזור גם אליה, שמא זו היא התשובה האמיתית לכל שאלותיי. שמא היא האחת, "האחת"...     הוא נתן לדמיונו לשרבב בחטף בועה מלודרמטית קלאסית, שהתפוגגה מאליה חיש מהרה, תוך כדי חיוג המספר המוכר.

החברים תמיד אומרים עליו שהוא "האדם החושב", "השכלתן האולטימטיבי". זה אכן נכון,  הנהן בראשו לאות הסכמה. המח הוא שרתו המרכזי של האדם לקביעת החלטות הגיוניות ושקולות, ואשרי שזיכה אותי אדון כל המחשבות ברוך הוא במנת משכל מכובדת. הוא גמר אומר בשכלו למלא את  דבר הוד רציונליותו, ללא שום תנאים מוקדמים.

הוא התקשר אליה, הם דיברו, נפגשו, דיברו...    הוא נקשר.

נועם הרגיש במוחש כיצד מוזרם לליבו מזון מוכר, חמים, נעים לספיגה ובכמויות גדולות, שהשקיטו מעט את תחושת הרעבון הפנימי העצום שנצבר בתוכו מזה עידן ועידנים. עשיתי את הבחירה הנכונה, טפח לעצמו טפיחה קלה במקום הנחת תפילין שבראש, מקום שמוחו של תינוק רופס, במין אקט של הודיה למחשבון שמלבר. כמה סימבולי הדבר, סינן לעצמו וחיוך דק על שפתיו. נראה שקשיחותו בהווה של מקום ההנחה מעידה על כך שימי ינקותי עברו מן העולם, מעולמי. אכן התבגרתי, ומוטב מאוחר מאשר... , ישתבח שם האל.

נועם חש הרגשה של חיבור, קשר, שלמות. עצמותיה שלה, עצמותיו שלו, והיו לבשר אחד. עוצמה. זה כמו קשר של עניבה, ניסה הוא להמחיש זאת לעצמו בדוגמא מדוגמאות עולם החומר.  לולאה אחת נלקחת מפה, לולאה שניה משם ושתיהן נכרכות יחדיו בקשר אמיץ של קיימא. זה לא רק קשר של קיימא, אלא גם מעשה אומן, פלפול ישיבתי מתוק לחיך אחז בו לפתע כדיבוק סהרורי בלתי נשלט, ופלג גופו העליון החל לנוע קדימה ואחורה בפרסוורטיביות מדאיגה. אמת ויציב ונכון הוא הדבר שרק אומן מחונן, אומן של קיימא, יכול ליצור חיבור על רציונלי שכזה בין רוח וחומר, מטה ופיזי. יש פה שני תנאים לקשר חזק, והרי על פי תורתנו הקדושה חל איסור חמור לפתוח קשר דוגמת זה בשבת. משמע מכאן שזהו סימן מובהק לנצחיות הקשר, לכך שנועדנו זה לזה לנצח, הפליג הוא לעולמות עליונים, מיסטיים קמעא. בעולם האקדמ- יה אף היו מגדירים קשר שכזה כקשר סיבתי מובהק, חיבר הוא, במתיקות, בין הקודש ובין החול. יש שיגידו שבכך קידש שם שמיים וישנם שיזדעקו על חילולו, חלילה.

החברים לעבודה שאלו אותו בתמיהה: נועם, אתה בסדר? אתה נראה קצת שונה, קרה משהו לאחרונה?. אני? עולמי כמנהגו נוהג, השיב תגובה אפורה שלא תאמה את אפקט חיוכו הרחב, ממתיק הסוד. זמן כה רב חיכה הוא בכליון קרביים עד שתפציע העת, שבה סוף כל סוף יוכל להצדיק את שתיקתו המחשידה באמירה חז"לית שנונה דוגמת "אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין". זאת במיוחד לאור העובדה שבעיני ליבו ההרגשה היתה כה גלויה, נהדרת ומבורכת.

הם צודקים, לחש לעצמו בשקט, בכדי שאף אחד לא ישמע. עבודתו של פסיכולוג ספוגת יגון היא. דרך כלל, ניכרים בנפשו ובהליכותיו טביעות צערם העמוק של מטופליו. אך לאחרונה, מאז חידוש הקשר , גוו הכפוף דרך כלל מצרותיהם של (שונאי) ישראל, הזדקף באחת כלולב צעיר. צבע נעורים אדמדם כבש את לחייו האפורות, דרך כלל  ולעיניו החומות התווסף גוון זהוב, בולט לעין כל רואה.

 

הזמן חלף ועבר. זרימת המזון המתוק לליבו של נועם לא פסקה כל העת, אך ביום מן הימים, יום מר ונמהר, הוא החל לפתע לחוש במזון ערבוב גסטרונומי שאינו מדרך הטבע. המזון אמנם הכיל טעם מתוק, מהביל, אך ניכרה בו גם מעט מרירות קרירה, מנכרת. זכרון עמום ניצנץ, לפתע, במוחו התוהה. התחושה הזו מוכרת לו מהעבר הלא רחוק.

אלו שטויות, תירגע, אין אף קשר מושלם, הביע ליבו עמדה ברורה, תוך נסיון להמעיט בערך הטעם החמצמץ שנותר בפיו. הרי גם קשר העניבה החזק ביותר נפרם מעט לעיתים, ניסה הוא בלב קל לנחמו, באמצעות הרחבת המשל האהוב כל כך על ממציאו. תתן חיזוק קטן, תוסיף עוד קשר הגון, והכל יחזור למסלולו, התאמץ למתן את החרדה. זו משאלת הלב!

השכל, לעומתו, יצא בהודעה דחופה למערכת ובפיו דעה מוצקה, נחרצת ומרתיעה: כאב שכזה מעיד על חוסר התאמה!  . לא נותר לך אלא להוציא מהבוידם את מקל הנדודים, ולצאת מחדש לרעות את שליבך חפץ בטרשיה של ארץ העברים. השכל מחייב!

בחוץ נעים למדי, נראה שהיום החליטו אדון חורף וגברת קיץ להסתפק בפשרה זמנית במאבקי חיזורם הקיצוני והאין סופי אחר ליבו של הטבע. ציוץ ציפורי השיר בצילה של שמש אביבית מלטפת, היוו קונטרסט סוריאליסטי למאבק האיתנים שהתחולל בחללי גופו של נועם. לב ומח, רגש ורציו, נערכים בזירת האיגרוף, לעיניהם הבוחנות של קהל תרי'ג אברי וגידי הגוף. כל אחד מכונס בפינתו, דרוך אלי קרב. שופט לבוש מדי זברה מכריז על תחילת הקרב, גליננננג... צילצול הפעמון מקפיץ את המתמודדים למרכז הזירה, מנופפים בזרועותיהם החסונות ומסננים גידופים עסיסיים זה לעומת זה. הם מתחילים להכות זה בזה, תוך הפגנת חייתיות בראשיתית, פרועה. מתאבקים זה באבקו של זה, מחליפים נוזלי גוף, מכים האחד את השני ללא רחם. מי למוות ומי לחיים... . אגרופים, בעיטות, סנוקרות, מעל לחגורה, מתחתיה ומכל צדדיה. תמוהה העובדה שמטריבונות הבטון, גדושות הקהל, נשמעת אך דממה חרישית, זועקת. לפי הסבריהם של יושבי המרחוק, נדמה כאילו מכתו של האחד פוגעת לא רק בחברו, כי אם גם בו עצמו.

הקרב נמשך זה זמן רב , ללא הכרעה. גלינננג.. הסיבוב האחרון יוצא לדרך.  היריבים זזים בכבדות ברחבי הזירה, מותשים וזבי דם. מנסה, כל אחד מהם, לשפר מעט את מצבו לקראת ספירת הנקודות המסכמת. עוד אגרוף הגון אחד, עוד סנוקרת מצלצלת...  והנה, מסתיים הסיבוב, תם הקרב. השופט מרים את ידו של השכל על העליונה ומכריז עליו כמנצח, בנקודות. דממה נשמעת באולם. הצופים עוזבים את המקום בשקט מעיק. רב התהפוכות מתיישב בפינת הזירה בפנים חמוצות, שותתות דם וראשו מורכן מטה. הוא ניגש ליריבו הותיק משכבר הימים, רב המושכלות, לוחש באוזנו בקשת סליחה ומבטיחו נאמנה שלא לנסות ולערער עוד לעולם על מעמדו הרם והנישא.

אני                      והיא  -   נפרדים

 

הימים חולפים, שנה עוברת, אבל המנגינה- מנגינת הלב- לעולם נשארת...

 

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות למתן25
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
בס"ד, הסגנון שכבש אותי. התיאורים הנפלאים. מושך, מעניין, קניתי - ובשתי ידיים!
 
ללא נושא / נפלאית
זה כתוב פשוט מצויין. תיאורים ודימויים מרהיבי עין (כמו זה על חיזורי אדון חורף וגברת קיץ..) זה מעניין מאוד, ואני מחכה כבר לחלק הבא. (אגב, מה זה פרסוורטיביות? כי מה שלא יודעים צריך לשאול). עלה והצלח.
 
כתבתי תגובה ארוכה, אך חשתי שאני פולשת מעט לתחום האישי. איזה מזל יש לי שיש לי שליטה על המערכת... ויכולתי למחוק את תגובותיי. בטח תקבל אותן למייל שלך.
 
(ולא כמו שכתבת את) זהו חומר שימור, או משהו בדומה לזה. אני לא קורא סיפורים ארוכים כל כך (אם כבר, אז אני הולך לספריה ולוקח "שתהיי לי הסכין" של גרוסמן, או משהו). כל כך עייף אנוכי, עד כי אפילו לא טרחתי לחפש ת´מילה הזותי בטקסט, ולראות אם השגיאה שלך, או שלו (או בכלל שלי?..).
 
ללא נושא / שירי"ה
סיגנון הכתיבה שלך מאוד מיוחד: מצד אחד כ"כ זורם וקליל ,ומצד שני מצריך תשומת לב מיוחדת מצד הקורא, ע"מ לאתר את כל הניואנסים הקטנים והשנונים ,כמו
"אקדמ-יה- שילוב בין קודש לחול.
מקסים ביותר!
 
את הפתגם הרווח בין הזקנים: Forget the health food. I need all the preservatives I can get...
 
ללא נושא / נפלאית
אני מכירה רק פתגמים ביידיש :)
 
על זה. מצד אחד הסיפור עשוי טוב, מצד שני קשה לי להתחבר ממש- חלק מהתיאורים חושפניים מדי לטעמי (ואולי אני צעיר מדי? נו, שויין...). המתח בין שכל לרגש הוא עניין חשוב, שאנחנו חווים על בשרנו ללא הפסק (אני בכל אופן). עוד דבר מעניין הוא שיחסים בין-אישיים מוצגים פה רק מצד אחד, בהתעלמות מופגנת מהשני:-)! רעיון נחמד, וישר כוח (מחכה בכ"ז לקרוא את החלק השני).
 
אתה תמיד בין המגיבים הראשונים. אבל כשקראתי את זה לא הצלחתי לכתוב משהו כמו שצריך.
את הדילמה בין השכל לרגש הצגת יפה מאוד. מאוד אהבתי את התיאור הביניש"י של נעם. אבל... (וחייב להיות אבל אחרת היתי מקצר הרבה יותר) אולי אני תאטרלי מידי אבל בתיאור קרב ההרגשות אישית הייתי מעדיף לראות סגנון קצת שונה, חיצוני ליצירה אם אפשר לומר.ף אבל זה רק דעתי.
חוץ מזה, מעולה!
ב´ אב ה´תשס"ה  
מגוונים ומלאים!!

בין הרגש לשכל. לפעמים אני אומרת כי לוואי והייתי יכולה מראש לדעת מי ינצח וכך לעבור את שלב ההתחבטות.

נשמע כי אצל נועם זה קיצוני מעט, לא כן?!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד