בנושא
בכרם
חדשות
 
אני, רק שאלה / שלומית86
בביכורים מאז ב´ כסליו ה´תשס"ז

נכתב למשימה בסדנת כתיבה יוצרת. המשימה היתה לכתוב  סיפור שנפתח במילים: "הי,X, מה את/ה עושה כאן"


אני, רק שאלה


"הי, ילדה, מה את עושה כאן?"

היא נעמדה בהפתעה על רגליה והסתובבה אליו. דמותה היתה צנומה, ועכשיו היא עמדה לבדה על גבעה קטנה, חשופה וקירחת, עטופה במעיל תכלת. אין, כמובן, עוד דמויות באופק. די שקט.

 מסביב חושך. מיליון כוכבים מנצנצים, במרחק נגיעה מפה.  רוח קרה שרקה והעיפה שיער זהוב מתחת לכובעה של הילדה, כובע אדום עם פונפון.

היא חייכה חיוך שובה לב.

"שלום"

"שלום" הוא השיב, מתבלבל משאננותה, שוכח לרגע מה שאל. אדם מגושם מעט, לבוש בסרבל כחול. ביד החזיק דלי, מגב וסמרטוט. אחרי דקה של בחינה הדדית, התעשת האיש, וחזר ושאל.

"מה את עושה כאן?"

"אה, אני," היא אמרה בביטול, כאילו רגיל ומצוי שאנשים יקפצו לשם מידי פעם. "אני עכשיו בהפסקה. התעייפתי. אבל תכף אמשיך"

"אה." הוא שתק לרגע, התשובה נשמעה הגיונית בסך הכל, אבל משהו בלתי מוגדר עדיין היה מוזר בנוכחות של הילדונת, שהתיישבה חזרה וחיבקה את רגליה עכשיו.

"תמשיכי במה?"

"לחפש תשובה לשאלה שלי"

ושוב הייתה התשובה נשמעת לו אינטליגנטית, כמעט מתחכמת, אבל משהו בלתי נתפס עדיין לא היה ברור לו. היתה לו תחושה שהוא צריך היה לשאול עוד משהו, אבל לא ידע מה בדיוק, ולכן החליט לוותר.

היתה זו היא שהפרה את הדממה הפעם.

"לא קר לך, בלי מעיל? יש פה רוח חזקה נורא"

הוא היה איטי במקצת. הפך לעצמו בשאלתה.

"לא" השיב לבסוף בפשטות.

"אה"

הם שוב שתקו, ובחלל הפתוח נשמעה רק יללתה של הרוח.

"ומי אתה?"

"אני" הוא הזדקף לרגע בגאווה, "אני המנקה פה"

"לא ידעתי שיש מנקים על הירח" אין ספק שהיא ידעה לנסח את הפתעתה טוב ממנו.

"כן. אני המנקה פה" לפחות זה היה תחום שבו חש בטוח בתשובתו.

היא שתקה, מהורהרת.

המנקה חזר לעבודתו, מרים בקפדנות את הסמרטוט ועוטף בו את המגב הגדול.

"טוב" המהמה הילדה כששמה לב לפעולתו, "אני לא רוצה להפריע".

,והיא החלה להתקדם בצעדים קופצניים אל עבר אחד מהשומקומים שהקיפו אותם.

"לא כדאי לך ללכת לשם," העיר המנקה. " שם עוד לא ניקיתי החודש"

היא נעצרה רגע, והתבוננה סביבה.

"בשביל מה אתה מנקה?" היא התעניינה.

"שיהיה זוהר, הירח"

"וזה לא מעייף, לנקות ירח כל כך גדול?"

הוא היסס.

"כמה זמן לוקח לך?" היא ניסתה לעזור.

"חמישה עשר ימים" הסביר לה. "אני מתחיל מצד אחד, וממשיך עד הקצה השני, עד שהירח כולו זוהר. ואז  אני נח חמישה עשר ימים. לפעמים יום פחות, לפעמים יום יותר. וכשאני מסיים לנוח, אני מתחיל מהתחלה"

"טוב" היא אמרה. "זו נשמעת לי עבודה חשובה. ועכשיו אלך לי"

והיא החלה להתקדם אל הצד הנגדי לצד שאליו התקדמה קודם לכן. פתאום נעצרה, ושאלה בזהירות, כאילו בוחנת אגרטל זכוכית ומפחדת לנפץ אותו:

"חמישה עשר יום אמרת?"

"כן. כך אמרתי"

"ומה קורה לירח כשאתה לא מנקה אותו?" בקולה נשמעה התרגשות גוברת.

"אה, זה פשוט. הוא מתלכלך מאבק, האור שלו מתעמם לאט לאט, עד שמחשיך.  הצד שניקיתי ראשון מחשיך ראשון, ואחר כך כל הירח, עד שגם הסוף, שבו אני נח, נעשה חושך. ואז אני חוזר לצד השני, ומתחיל מחדש."

"הי, תודה לך" בקפיצה אחת היא הגיעה כמעט עד אליו, עיניה נוצצות בעליצות פתאומית, ולחצה את ידו.

"עזרת לי מאוד. עכשיו אלך לי מפה חזרה הביתה"

"היי, ילדה, מה עם התשובה לשאלה שלך"  הוא קרא אחריה.

"קיבלתי אותה" היא השיבה.

"אבל," הוא נזכר פתאום מה היה לו קודם לא מובן, ומה שכח לשאול אותה.  "מה היא בדיוק, השאלה שלך?"

אבל הילדה כבר נעלמה באופק.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לשלומית86
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
ממש הזכיר לי את הנסיך הקטן.

הכל בנוי כמו שצריך.
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
להתחדש כמותה ולפאר ליוצרנו על שם כבוד מלכותו...

כתיבה מקסימה ומעולה, שרטוט מצוין של דמויות ודיאלוג שוטף וחינני - תודה לך וחודש טוב לכולנו :)

נ.ב. לדעתי זה יוסיף לסיפור אם יהיה רמז יותר עבה לשאלת הילדה, אבל כאמור הסיפור מקסים גם ככה ומעורר מחשבה (ובכל זאת אני סקרן)
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
סיפור חדש שלך!

גם לי ההתחלה הזכירה את הנסיך הקטן.
הרעיון ממש חמוד, רק טיפה קצר לי מדי.
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
להסביר לילדים את ההשתנות של גודל הירח במשך החודש. מקסים....משעשע ומקורי במיוחד.
בהחלט מגיע לך חימוש.
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
בנית את דמות המנקה היטב.
לעומת זאת קצת חסר לי משהו בדמות הילדה. אני יודע מה היא אמורה להיות, אבל אני לא ממש מרגיש את זה ממה שכתוב.
אולי אפשר לתת לה קצת יותר קפצנות, טיפה יותר שמחת חיים?
ועוד שני הערות קטנות:
א. בהתחלה יש בילבול באיזה גוף את מספרת את הסיפור. יש התיחסות אל הירח כאל "כאן" אבל זה נכון רק אם המספרת היא דמות, מה שלא נכון במקרה שלנו.
ב. הפיסקה בה הילדה מתחילה להבין את התשובה קצרה מידי. אפשר להרחיב שם טיפ טיפה את התיאורים.

סיפור מצוין. שמחתי שוב לראות סיפורים שלך...
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
אמנם קצת מוזר, כי לשאול ילדה על הירח "מה את עושה כאן", זה כמו לשאול ילדה על כדור הארץ "מה את עושה כאן"... בכל אופן הסיפור מצא חן בעיניי.
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
רעיון יפה...
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
פשוט מדהים!!
מקסים,זורם,מקורי,בנית את הדמויות כל כך נכון!!!!
רק דבר קטן-קצת קצר מדי...
אני סותר קודמים לי-דמותה של הילדה אמורה להיות מסתורית,השאלה אמורה להיות מסתורית. [אם כי,אחרי מחשבה קטנה מבינים בדיוק מה היא השאלה ..]
5!!!! ללא כל ספק.
ג´ כסליו ה´תשס"ז  
או לפחות אחותו האובדת |שורק|
סיפור נהדר.
אכן טיפה קצר מדי.
ד´ כסליו ה´תשס"ז  
בכל מקרה רעיון מקסים וביצוע מופלא, אבל כל כך קצר. אני יכול לדמיין סיפור כזה יוצא לאור בתוך ספר ילדים עם קצת תפרטי ותסברי יותר. הנושא, לדוגמא, של מחזור הירח, לא מספיק מודגש לדעתי. בכל מקרה מקסים.
ד´ כסליו ה´תשס"ז  
כן, באמת מזכיר את הנסיך הקטן, מכמה בחינות.

מתוק ושלומיתי, שזה בעצם אותו דבר
ז´ כסליו ה´תשס"ז  
אהבתי מאוד את הסיפור.

רק משהו בסוף שלו, כשהיא מגלה את התשובה לשאלה, היה לי קצת לא אמין. אולי התחושה שהיא שאת מסגירה יותר מדי מה הילדה רוצה לדעת, ובלי שהאיש יעלה על זה.

ואולי זו סתם קטנוניות שלי. זה סיפור ילדי שובה וכיפי:)
כ´ כסליו ה´תשס"ז  
אני גם הייתי מסווג כסיפור ילדים.

מלא דמיון, תמים ויפה. וגם כתוב היטב.
כ"ז שבט ה´תשס"ז  
איכשהו הייתי רוצה שיהיה קצת יותר עומק, אבל כיון שאין לי הצעות ייעול קונקרטיות, אין לי זכות דיבור...
בכל אופן שמחתי לקרוא.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד