בנושא
בכרם
חדשות
 
מגבת / j o e y
בביכורים מאז י"ט חשון ה´תשס"ז

 

כל הסיפור הזה התחיל עם מגבת.

סתם, מגבת, לבנה, בלי שום פרט מייחד.

אחותי יום אחד נגשה אלי ואמרה:

"אתה מכיר את יעל, נכון? אז אני  צריכה שתביא לה את המגבת הזאת, היא שכחה אותה אצלי פעם.."

טוב, אז לקחתי את המגבת ושמתי אותה בצד, אני כבר אזכור מתישהוא להביא אותה. זה לא שלא אכפת לי ממה שאחותי מבקשת ממני, זה פשוט לא ממש בראש מעייני, אתם יודעים. וכך, בשיא הטבעיות, פשוט שכחתי מזה.

כעבור כמה ימים חזרתי לישיבה, מיותר לציין שהמגבת לא היתה איתי, ואפילו שכחתי בכלל מעצם קיומה. עד שהלכתי לתומי למכולת. היתה זו שעת בין ערביים שכזו שאתה חושב לעצמך כמה יפים החיים, ואז, מבין השלווה והציפורים המצייצות בין העלים שמעתי צעקה:

"נתנאל!!!"

"מה??" הסתובבתי מחפש את בן-הבלייעל שהעיז להפריע לי ברגע של שלוות-נפש שכזו.

ואז ראיתי אותה...


מנפנפנת לכיווני בהחלטיות ומתקדמת תוך כדי דיבור:

"מה שלומך? איך הייתה החופשה? נהנית? טיילת? מה עשית? יופי, שמעתי מאחותך שקיבלת את המגבת, הבאת לי אותה?"

ואני כמו טמבל פשוט עומד שם ולא מבין מה היא רוצה.

"מה?" כמו שאמרתי, כמו טמבל.

"אני יעל, חברה של אחותך..."

"אה כן! וואיי, איך שכחתי מזה? אחותי הביאה לי את המגבת, אבל שכחתי אותה בבית".

"אבל אתה תזכור להביא, נכון?" היא שאלה עם החיוך הזה של בנות שכולן יודעות שלא תגיד לא.

"כן, אני אזכור.."


שכחתי. נו מה, אף אחד לא הזכיר לי!
איך שאני מוציא את האף שלי לכיוון המכולת, אני רואה אותה. היא עוד לא זיהתה אותי, אולי אני יצליח לעבור פה בשקט בין השיחים...

"נתנאל!!" (שיט!)

"מה שלומך? את לא יודעת מה קרה, שמתי את זה בצד בשביל לשים בתיק, פתאום טלפון ואת יודעת איך זה... עוד שניה אוטובוס ואני דוחף הכל לתיק ו... שכחתי..."

"אז מה יהיה? אני די צריכה את זה.."

"לא יודע, אולי אני צריך להגיד לאחותי שתזכיר לי פעם הבאה שאני בבית.."

"יודע מה? תביא לי את המספר שלך ואני יזכיר לך.."

אולי זה הזמן לספר עוד משהו. היא הייתה יפה. לא מהיופי הזה שהורס אותך איך שאתה מסתכל עליה, פשוט יפה, וחמודה כזאת ו... טוב, די מובן, טיפה נדלקתי עליה. והיא ביקשה ממני את המספר שלי(!!) אז נכון, זה רק בשביל מגבת, אבל אולי יצא לי מזה משהו. אני אפילו שקלתי ברצינות לא להביא את המגבת בשביל שיהיה לי על מה להמשיך לדבר איתה.


יום שישי, שמונה בבוקר. אני עוד לא התעוררתי. פתאום צלצול טלפון מעיר אותי מהשינה. אני מחליט להתעלם. ולהתעלם עוד פעם. ועוד פעם. מי רוצה אותי כל כך מוקדם בבוקר??? מה כל כך דחוף??? אחרי שכבר נמאס לי הבנתי שאם אני לא אענה זה לא ייגמר.

"מה?", אני רוטן. "אני מקווה שזה משהו דחוף, ושזה דחוף אני מתכוון פצועים והרוגים". משפט נחמד שלמדתי מהמ"פ שלי.

"נתנאל? אתה נשמע קטוע.."

"אני מקווה שזה..." פתאום אני מתעורר "יעל? מה שלומך? מצטער, אין פה כל כך קליטה בבית שלי.. מה שלומך?"

"מוזר, זה היה נשמע יותר כאילו הרגע הערתי אותך" היא מגחכת.

"מצחיק מאוד! מה זה השעות המוקדמות האלה שאת מעירה אותי?"

וככה התחלנו לדבר. אחרי כעשרים דקות שהיא ניתקה שמתי לב שאפילו לא הזכרנו את המגבת. אני מהמהם לי מאושר והולך להכין לי קפה של בוקר. בדרך ראיתי את אחותי ומרוב אושר טפחתי לה על השכם ואמרתי לה:

"את בסדר,את!"

"גם אתה.." השיבה נדהמת. "תגיד לי, יעל התקשרה אליך? היא אמרה לי שהיא תתקשר להזכיר לך"

אני מחליט להעביר נושא באלגנטיות שלא הייתה מביישת פיל משתולל בחנות חרסינה. "אהה... לא, עוד לא.... טוב שהזכרת לי...מזג אוויר יפה היום, לא?" ומסמיק בקצוות.

"למה אתה אדום פתאום?" אחותי פתאום נראית גם כן מרוצה מעצמה.

"אה, זה? סתם! ישנתי על הצד הזה כל הלילה..."

"התכוונת על שני הצדדים? מה ניסית לחנוק את עצמך עם הכרית?"

"שתקי!" למה תמיד יש להם מה להגיד?


הבאתי את המגבת. כמה אני יכול לשחק את עצמי מטומטם? השאלה עכשיו. כמה זמן אני יצליח להחזיק אותה אצלי ויהיה לנו על מה לדבר.

עכשיו אני יכול להסתובב בגאון בחוצות היישוב, ולא אכפת לי לראות אותה, אולי עדיף לומר בתקווה לראות אותה, אבל מרפי המנוול הזה שוב החליט לשחק איתי משחקים. כן, מרפי, ההוא מהחוקים. אני כמו טמבל מסתובב ועובר ליד הבית שלה ובדרך למכולת ובכל המקומות שהיא אי פעם מצאה אותי, וכלום. אפס. נמלה לא נמצאת בחוץ.

החלטתי לאזור קצת אומץ. את המספר שלה כבר יש לי, כל מה שאני צריך לעשות זה להרים את הטלפון.... להסתכל בשיחות הנכנסות... לחייג בחזרה ובנון-שלנטיות בשילוב של קול עמוק להגיד לה: "מותק, הבאתי את המגבת!"

"הלו!! מי זה? את מי אתה מחפש?" שיט! חייגתי! מה אני עושה?

"אהה.. הלו, יעל?"

"לא, היא לא פה, מי רוצה אותה?"

"מי את?"

"אחותה הקטנה"

"טוב, אז תשכחי מזה, ביי!"

"..."

לעזאזל, מה עשיתי? השיחה הזאת נכנסת ישר לרשימת השיחות הכי דביליות שעשיתי אי-פעם. פתאום טלפון.יעל.

"היי!" (כלום לא קרה תתנהג רגיל!)

"נתנאל, זו אני יעל, אחותי אמרה לי שהתקשרת.."

"כן, אני הבאתי את המגבת שלך.."

"טוב, אז, תביא לי אותה?"

"כן, אני כבר ימצא מתישהוא זמן ואני יקפיץ לך אותה הביתה.."

"יודע מה? לא לבית, תבוא בעוד עשר דקות לגן-משחקים ליד הכביש תביא לי את זה, בסדר?" שוב, אפשר לשמוע את החיוך הנצלני הזה דרך קווי הטלפון.

"עשר דקות זה קצת מוקדם לי, אולי בעוד ככה.. שעה?"

"סבבה! אז נפגש?"

"נפגש!"


יש!!! הרגשתי את זה בא!! זה לא סתם שהיא אמרה לבוא לגן ולא לבית שלה! והכל בזכות המגבת הזאת! רציתי לחבק את אחותי! מזל שהיא לא הייתה באיזור... אבל אין זמן לחגיגות מוקדמות. יש לי חמישים ושבע דקות להכין את עצמי. קדימה למקלחת!

התקלחתי, הסתבנתי, שטפתי הכל, אפילו מאחורי האוזניים, שמתי דאורדורנט, בושם, אפטר-שייב. הפעם אני אגיע מוכן.

שלוש דקות לפני הזמן שקבענו אני כבר עומד בגן והתחלתי לחשוב לעצמי, אולי הייתי מגיע טיפה יותר מאוחר. אולי הגזמתי עם כל הבושם הזה. אבל מאוחר מידי להתחיל להתחרט, אני רואה אותה מגיעה ומחזיקה משהו ביד.

אני קם מהספסל בחיוך, ניגש אליה, גם היא מחייכת.

"מה שלומך?"

"בסדר, ואתה?" אני פשוט מרגיש את זה באוויר!

"אחלה! הבאתי את המגבת!" אני מציין עובדה די דבילית בהתחשב בזה שזה הסיפור כיסוי שלנו.

"מצוין! אז תביא לאחותך את הספר הזה, טוב?" שוב, החיוך הזה, שעכשיו נראה לי קוסם מתמיד.

"בטח, אין בעיה! בשבילכן הכל!" היא מושיטה לי את הספר. אני פותח אותו, הוא שלי.

"הוא שלי!" אני אומר מופתע וטיפה אדיוט.

"כן, היא אמרה לי. אז... תודה על המגבת!"

"בכיף!"

"טוב, אז... ביי!"

הסתובבה והלכה.

ואני לא ידעתי מה לעשות, לא חשבתי שזה ייגמר ככה...

אז הסתובבתי והלכתי...





© כל הזכויות ליצירה שמורות לj o e y
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט חשון ה´תשס"ז  
אחי זה כל כך מצחיק! טוב..טוב...
איך אמר ברי, "תהיה בריא"!
אבל תגיד לי,
אתם גם לומדים שם מתישהו?
י"ט חשון ה´תשס"ז  
זה מבוסס על סיפור אמיתי?...
מעניין...
כ´ חשון ה´תשס"ז  
אם כי די צפוי...
כ´ חשון ה´תשס"ז  
כ"א חשון ה´תשס"ז  
כ"א חשון ה´תשס"ז  
5
העלה יותר מחיוך!
ט"ז כסליו ה´תשס"ז  
אהבתי...משעשע, העלה חיוך על שפתיי... :)
י"ט אייר ה´תשס"ז  
היה כיף,
הזמן עובר מהר כשקוראים ת'קטעים שלך
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד