בנושא
בכרם
חדשות
 
מעשה מחוני ופלאפון / אריאל1
בביכורים מאז י"א חשון ה´תשס"ז

   

אתא ליה שינתא נים (בא לו {לחוני המעגל} שינה) ... ונים שבעין שנין (וישן שבעים שנה)... אזל לבית המדרש (בא לבית המדרש) שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל (שמע לחכמים שאומרים: נהירים השמועות שבימי חוני המעגל) דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו (שכשהיה בא לבית המדרש היה פותר את כל הקושיות) אמר להו אנא ניהו לא הימנוהו (אמר להם, אני הוא ולא האמינו לו) ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה (ולא נתנו לו את הכבוד המגיע לו) חלש דעתיה בעי רחמי ומית (חלש דעתו, ביקש רחמים ומת) אמר רבא: היינו דאמרי אינשי (זהו שאמרו) או חברותא או מיתותא.

(תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א התרגום בסוגרים - שלי)

יש האומרים שארורה הטכנולוגיה שהכניסה מיני חידושים ופריצויות לחיי אנ"ש (אנשי שלומנו) ורבים חללים הפילה. אך אני אומר - עקב מעשה שהיה, אוי מה היה לנו לולא הטכנולוגיה ואילו הייתה ביד אבותינו כמה דברי תורה וחכמה היינו זוכים לשמוע מפי חוני המעגל.


ומעשה שהיה כך היה:

ישבתי בתחנת האובטובוס וחיכיתי לו לאובטובוס שיגיע, שכן דרכו - כמה שאצה הדרך מלפניך - כן מתעכב מלהגיע. אך אנו מנהג אבותינו בידנו ואף ע"פ שיתמהמה אם כל זה נחכה לו בכל שעה שיבוא, שדרך נסיעה אחרת אין בידינו כי נסיעה במונית עולה בדמים מרובים ואבטומביל הס מלהזכיר.

אך נחזור לענייננו והוא שישבתי בתחנה וחיכיתי לו לאובטובוס וכדרך תופסי בית המדרש הוצאתי גמרא קטנה שאני מחזיק איתי תדיר ולומד בה כל זמן שנפנה לי זמן. (רעיון זה, של גמרא קטנה, לא שלי הוא אלא כך ראיתי בספר סיפורים על מרן זצ"ל שהעיד על עצמו שגמר ש"ס גמרא שבע פעמים בדרך זו). הוצאתי את גמרתי נישקתיה והושבתיה על ברכי ופתחתיה בדף בו אחזתי.


מעשה שטן, בדיוק בשעה זו נזדמנה לי סוגיא מסובכת שאינה נפתרת יפה אלא בשניים. שאחד הלומד סוגיא רק ראשו בנמצא וחייב לזכור הכל ואם ישכח מי יזכירנו. ושניים שילמדו ויטעה האחד, יעמידו השני על מקומו ואילו היחיד יסתבך בקשרי הספק עד שלא תהיה לו תקומה. אמרתי בלבי אעשה כדרכי שדרכי הינה שכשאין לי חברותא אני לומד בקול רם שהלומד בקול רם ומשמיע לאוזנו את שלומד יכול לשמוע בעצמו את טעויותיו ויתקנם ומתוך שהמילים נשמעות נקבעות בראשו וזוכרן יפה. דרכו של עולם שאם אדם עושה את מעשיו בזריזות הרי הם מצליחים בידו ואם מתעכב הרי שנותן לשטן מקום לקטרג ומעשיו מטרפים. כך גם כאן, עד שבאתי לפתוח את פי ולהתחיל ללמוד התישבו לידי נוסעים נוספים הממתינים לאובטובוס.


אמרתי בלבי: אם אדבר בקול רם הרי שאנשים חביבים אלו יאמרו עלי "הנה אדם המדבר אל עצמו" ויקחוני לבית המשוגעים. עודני מהרהר בדבר עלה בדעתי שמא לזאת  התכוון רבינו בעל ה"מפה" "שאל יתבייש בפני המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך" ואני בעוונותי האשכנזים היוצאים ביד רמ"א וכל דבריו קודש. אך מיד השבתי שכבר הוסיף מרן החפץ חיים בספרו "משנה ברורה" ש"על כל פנים לא יתקוטט עמהם" וכיוון שאין ברצוני ללכת לבית משוגעים אאלץ להתקוטט רבות כדי שישחררוני. ועוד, שאם לבסוף אוכיח לאנשים חביבים אלו שאינני מן המשוגעים הרי שיבואו לידי בושה וכלימה ואמרו חכמינו ש"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".


נתעצבתי אל לבי וחלשה דעתי, שנגזר עלי לשבת בטל ולבטל תורה.


מן הון להון נתישבתי בדעתי שיש לרחם על אלו המשוגעים המדברים אל עצמם  ויש לבקש עליהם רחמי שמים מרובים ולא עוד אלא שעלינו להודות לה' יתברך על בריאות שנתן בנו ובנפשנו שכשעולה הרצון מלפנינו לדבר איננו צריכים לפנות אל עצמנו אלא שכל נתן בנו הקב"ה לפנות אל אחרים ואף נתן בלב האדם עצה כיצד יעשה זאת בכל עת שיחפוץ. בימי קדם על מנת שאדם ידבר אל חברו היה צריך לילך אליו ולא הייתה השעה פנויה ואילו היום, אדם נמצא כרחוק מזרח ממערב מחברו אך בעת שחשקה נפשו לדבר איתו פותח הוא את הפלאפון שלו ומיד שומע את חברו מסוף העולם ועד קצהו.


בעודי טווה חוט מחשבה זה נתן הקב"ה בליבי עצה. הפעם נזדרזתי, כדי לא לתת לשטן שהות להתערב, והוצאתי את מכשיר הפלאפון שלי ואף הוספתי וחיברתי אליו אוזניה הנקראת דיבורית והכנסתיה אל תוך אוזני. אמרתי שלום לפלאפון שכן מנהגי לדרוש בשלום החברותא שלי לפני פתיחת הלימוד והתחלתי לומד כדרכי: מקשה ומתרץ, צועק ומסביר  ומנסה להגיע לעומקה של תורה. אינני צריך לספר לכם שלא רק ששכני לספסל לא לקחוני לבית המשוגעים אלא התחילו מסתכלים אלי ביראת כבוד שכנראה אדם המדבר בכל כך הרבה התלהבות לתוך אוזניתו, אדם שעסקיו חשובים הם ואולי אדם חשוב הוא. פינו לי מקום כדי שאוכל לדבר בפרטיות והניחונו לנפשי.

כך ישבתי ולמדתי משל אני בבית המדרש עד בוא האוטובוס ועם הגיעו נתחוורה הסוגיה כשלמה, נפתרו הקושיות והותרו הספקות וכל דברי הגמרא הקדושה האירו כתורה ביום נתינתה. הוצאתי את הדיבורית מתוך אזני, סגרתי הפלאפון ונשקתיו על ראשו והחזרתיו לכיסי. ובעלותי לאובטובס אמרתי לעצמי שעלי לתת שבח והודיה לה' יתברך על שזיכני להיות מיושבי בית המדרש גם בהיותי מיושבי קרנות.


מיד פתחתי את פי להודות לה' יתברך על חברותא שגם חוני המעגל לא זכה לו. 



הומור

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאריאל1
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"א חשון ה´תשס"ז  
או חברותא או מיתותא.
וחוני לא צריך פלאפון, הייתה לו עוגה.
י"א חשון ה´תשס"ז  
את הסיפור העגנוני משהו. דרגתי 5. ודרך אגב- סנופקין - אמנם הייתה לאליהו עוגה, אבל היא הייתה עוגה אנגלית. לך תלמד עם עוגה אנגלית, אתה יודע איזה מבטא יש לה?
י"א חשון ה´תשס"ז  
בס"ד

וזו מחמאה....
י"א חשון ה´תשס"ז  
וזו מחמאה ענקית.
אהבתי את ה"יוצאים ביד רמ"א".
י"א חשון ה´תשס"ז  
רק קצת הפריע לי השגיאות כתיב שהיו לא מעט

פעם הבאה תן למשיהו שיש לו עין חדה לעבור על ההקלדה ולתקן

אם תרצה אשמח לעזור לך בזה(זה פשוט משהו שירשתי,וזה מפריע לי לעין/קריאה)
י"ב חשון ה´תשס"ז  
אני מכיר את הפלאפון גם לשיחות עם אלוקים..
מספרים על אחד שהיה מתבודד ברחוב ומדבר עם אבינו שבשמים אחוז פלאפון צמוד לאוזנו... ניסיתי בעצמי, עצה נפלאה!
י"ג חשון ה´תשס"ז  
באמצע שיעור גמרא שמתי את הפלאפון על רמקול ולמדתי גמרא בקול ודיברתי עם החבר בשעת הצורך. סתאםםםםםםםםםם אחלה סיפור.
י"ג חשון ה´תשס"ז  
מאוד יפה לך עגנונית.
רק פעם הבאה יותר נחמד לא להוציא לקוראים את העיניים...
י"ד חשון ה´תשס"ז  
צא וראה מה בין ימים ראשונים לימים אלה. שימים ראשונים היה אדם יושב בבית הכנסת ובית המדרש ופלאפונו מצלצל ומרטט ומקרטע בכיסו, מה היה עושה? היה יוצא בבושת פנים וממהר לכבות המכשיר הלזה ומשתיק שירת חייו. ואילו כיום אדם עומד לפני בוראו ושוטח תפילתו והנה משמיע סלולרו צפצופו מיד ממהר ומוציאו מכיסו ומשים אותו אל אזנו אחר כבוד ומהמהם עד שיבין חברו שבתפילה הוא עומד ותיכף יסיים וישוב אליו. ופעם ראיתי לשליח ציבור שהיה אוחז בתפילת העמידה וצלצל מכשירו מיד לקחו לידו והיה משמיע קולות משונים. לאחר זמן אמרתי לו חמסי עליך ששיבשת תפילתך לפני התיבה. אמר לי אל יהא בליבך עלי, בברכת 'שמע קולנו' הייתי עומד ונדמה היה לי שנענתה תפילתי ותשובה קיבלתי בתוך כדי דיבור לפיכך עניתי.
י"ד חשון ה´תשס"ז  

פשוט נפלא, סגנון יפה ותוכן מעניין, (אולי ננסה את השיטה הזאת פעם)
י"ד חשון ה´תשס"ז  
וגם את התגובה של יוצר אור!
(אך מצטרפת להערה על שגיאות ההגהה).
כ´ חשון ה´תשס"ז  
ואפשר כמובן לפתח את הרעיון - החל מלדבר "עם מישהו" על נושאים אמוניים כדי שאולי נוסעים אחרים יקחו חומר למחשבה, ועד לעבוד על החברים שלך שמישהו מנסה לשכנע אותך לבוא איתו לצוד קרנפים בג'ונגל.

אם חוני המעגל (או כל אדם אחר בתקופתו) היה ישן כאלפיים שנה ומגיע לימינו, האם הוא היה מבין איך העובדה שיש לך אזנייה, הופכת אותך לפחות משוגע כשאתה מדבר עם עצמך?
ב´ כסליו ה´תשס"ז  
מעללי הבייניש באוטובוס תמיד מולידים סיפורים משובחים.
י"ב כסליו ה´תשס"ז  
בהחלט מהמוצלחים!
אני חובב עגנון מושבע.

אתה צריך לתת לציניות שלך להשתפך על הדף לעיתים יותר קרובות.
י"א אדר ב´ ה´תשס"ח  
סיפור מקסים שיוצא לי לחזור אליו מדי פעם ולחייך.

כתיבה טובה:)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד