בנושא
בכרם
חדשות
 
יום העצמאות ויום ירושלים: בחינה מחודשת - חלק ב / חוטר גזע
בביכורים מאז כ"ט ניסן ה´תשס"ו

יום העצמאות ויום ירושלים: בחינה מחודשת

 

יואב־עקיבא ספיר

לקראת ימי החגים הציוניים ה׳ תשס״ו

 

חלק ב: מהות הריבונות בכלל ומשמעותה במדינה הציונית בפרט

 

מושג הריבונות מורכב משני רבדים: כיבושים, כלומר האחיזה בקרקע (שהיא הבסיס לכל ריבונות); והשררה, כלומר הכח להחליט ולבצע. ולפיכך עלינו לבחון האם יש ברבדים אלו סיבה לחגיגה.

 

לגבי הכיבושים יש לומר (ובזה יש נ״מ גם ליום ירושלים), שהם לא נעשו במלחמות מצווה, שהרי למדינה הציונית אין, בהתאם ל־ raison d'être של עצמה,[1] שום משמעות דתית כלל.[2] ובזה צודקים חברי ציונות־דתית־ראלית, הטוענים כי במדינה הציונית לא שייכות שאלות הלכתיות כלל וכי גם בה ״דינא דמלכותא דינא״ כבשלטון נוכרים; וכך נוהג למשל גם הותיקן, אשר מתיר לעצמו לקיים יחסים דיפלומטיים עם ״מדינת ישראל״ של היום דווקא מפני שהיא לא מתיימרת להיות בעלת משמעות דתית.[3] הכיבושים שנעשו ע״י הציונים לא לשם שמים נעשו ובוודאי שלא בכוונה תחילה, כי־אם מתוך חוסר ברירה. ואם כן, אזי אותם כיבושים הם חסרי משמעות דתית ואין מה לחגוג בהם – ולראיה ירושלים, שלכאורה נכבשה ע״י יהודים, אך עודנה עומדת בחורבנה ואף אין למדינה הציונית שום כוונה לבנותה ולכוננה.

 

והשררה, הרי היא בוודאי לא בידי אנ״ש, אלא בידי בג״ץ ושלוחותיו וכו׳, אשר מנצלים אותה בעקביות על מנת להפוך אותנו ל״ישראלים״ נורמליים, כלומר לעם ככל הגויים (ולא כאן המקום להוסיף בזה). אבל ״המהפכה החוקתית״ של אהרון ברק אינה בגדר ״קלקול״ מאוחר, אלא שורשיה מצויים כבר בראשית התנועה הציונית; ״המהפכה החוקתית״ היא פשוט ביטוי מאוחר יותר לעצמיות שהיתה בציונות מלכתחילה. וכל עוד הרצל הוא דמות חיובית ו״מדינת היהודים״ (תרתי משמע) זוכה למעמד מיתי – המדינה הציונית תלך ותתממש, כלומר תגשים יותר ויותר את תכליתה הלכתחילית ברוח חזונו של של הרצל, ואילו מצב היהודים ילך וידרדר ואלמלא ידענו כי נצח ישראל לא ישקר, ניתן היה לחשוש שמא המדינה הציונית תוכל למנוע מאיתנו לתקן עולם במלכותו ית׳. ובמלים אחרות: השררה – ואף עצם האפשרות לשררה במסגרת התנועה והמדינה הציונית – לא היו בידינו מלכתחילה.

 

ומתוך ניתוח ביטויים בפועל, כלומר במדינה הציונית, של שני רבדי מושג הריבונות, מתברר כי אין ריבונות יהודית בארץ, לא מצד הכיבושים ולא מצד השררה, כי־אם מראית־עין בלבד שקל מאד לטעות בה.



[1] על תכלית הציונות יש להרחיב במאמר נפרד; אבל על גילויה החיצוניים במועדים הציוניים ניתן לקרוא אצל משה פייגלין במאמרו ״ימי הזיכרון, העצמאות והפחד״, בכתובת: http://he.manhigut.org/content/view/2481/140

[2] והנה לנו דוגמא מדוע חשוב כל כך הבירור בקרב הציבור, שכל אלו הקבוצות נחוצות ממש ע״מ לשקף לנו את טעותנו ועל־ידי כך לאפשר לנו לתקן אותה, כלומר לחתור לתיקון תש״ח. וגם חשיבות הבירור צריכה עיון.

[3] כלומר, מפני שאינה באמת ״מדינת ישראל״ ועל כן אינה סותרת את התיאולוגיה הנוצרית־קתולית ע״י עצם קיומה.



יום ירושלים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לחוטר גזע
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד