בנושא
בכרם
חדשות
 
פסח בפתח / אדם_פשוט
בביכורים מאז כ"ז אדר ה´תשס"ו

היות שאנחנו בלחץ, אפילו עוד יותר מהרגיל, עבודות השטיפה והניקוי הסיזיפי החלו כבר.

לחץ על שום מה? כי תמיד אנחנו נלחצים מעשיית סדר, למרות שמאד מסודר אצלנו יחסית.

יותר על שום מה? משום שאין יודע מתי  י\תחליט ביתנו להתרחב.

סיזיפי על שום מה? על שלא הספיק חלונם של בני ישראל להבריק, עד שעלתה עליהם סופת האבק \ חול \ פריחת האורנים \ המלט שמתעופף מאתר הבניה \ או כל מרעין מלכלכין כיוצא בהם. גם התריסים ילכו מן הסתם פייפן.

האמבטיה נאנקת מעומס המבקרים, אולי בעצם היא נהנית מה'תשומי'. משחקים ובובות, כלים וסמרטוטים, הכל שוצף וקוצף. כל מה שלא מחובר בברגים לקיר או רצפה – אחת דינו. הנסיך ממרק את מגירות הצעצועים שלו, והספרנית עזר כנגדו. הכל נשטף ומיובש, עוד ועוד משימות שבוצעו מזכות את רעייתי (ובעקבות כך גם אותי) בנקודות וורודות של נחת. פתקים של 'נקי לפסח', 'איסור כניסה לחמץ', ציורים של מצות מהגן, מתחילים למלא את חזיתות הארונות והדלתות. ריח של ניקיון וסיד (כאן אני נכנס לתמונה) מכל עבר, והעיר פשוט צהלה ושמחה.

ולמה אני מטריח אותכם בכל זה? העניין פה הוא דמיון מודרך.

עצמו עיניים, וחישבו על בית נקי לפסח, לבן ובוהק. זה עוד לא המצב, אבל ממילא הכל כאן דמיוני. מנגינת חלילים חרישית בוקעת (מאיפה???), וריח פריחה נישא באוויר, שיא השלווה. ובתוך האווירה הרגועה והנעימה, פוצח לו נסיך (אמיתי!) את עיניו ב 6:00 בבוקר (כשבד"כ צריך טנק להעיר אותו ב 8:00), ופוסע מעדנות על רגליו האצילות אל עבר חדר האירוח הנסיכי (סלון). הוא יושב שם ומשחק בשקית המשחקים (שלא נוקו עדיין, אתם זוכרים שהכל שטוף, כן?), מביט אלי בחיוך שובה לב, כשאני שורך את נעליי לידו (המטה גבוהה מדי, אני לא מגיע לנעלים, הספה נמוכה). אני עוזב את הבית לתפילת שחרית בהנחה שהעולם הוא טוב, הבית נקי, ואין סיבה שמשהו ישתנה. ובאמת אין סיבה.

אבל הוא השתנה. כשאני חוזר עם השלל מהמכולת, רעייתי רצה (טוב, הולכת לאט)  לעברי בחיוך. להפתעתי זה בחיוך, כי מתגלה לאוזניי פרשיה חמורה של שחיתות (ארוחת). הנסיך, לאחר הפצרות חוזרות ונישנות לאימו הישנה, החליט לעשות דין לעצמו. הוא פתח את שקית הלחמניות (ממולאות בשוקולד, כך הן נאפו), בחר לחמניה שמנמנה ואכל להנאתו את המילוי. יופי. כשנרגע מעט הרעב, החליט פתאום להפגין אזרחות טובה וניגש לקחת שקית מהמגירה כדי לעטוף את השאריות. כן. הוא מלא פירורי לחמניה. כן. עכשיו גם המגירה.

בעקבות הסעודה הדשנה, הוא מחליט להפגיו גם את מלכותו, נכנס לשירותים ומוריד את החיתול (בלילה, עדיין), מטיל את מימיו, עם פירורים, ונכנס בחזרה לישון. במיטה. עם פירורים. כן.

וכך קרה, שאם כל השנה אנחנו משתדלים שלא יאכלו בחדרים, יָשנו להם פירורי לחמניה עליזים במיטתו של הנסיך הקטן, בחדרו הצח והנקי. מזל שאשתי קיבלה את זה טוב. אני הייתי מתעלף במקומה. לפחות הוא לא הרטיב את המיטה...



פסח

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאדם_פשוט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז אדר ה´תשס"ו  

היטבת לתאר איש.

אצלינו עוד לא התחיל הלחץ המשמעותי.

אגב, אהבתי את השיוך לקטגוריה הזו,

מליונר אחד. (מליונר החיוכים:)
כ"ט אדר ה´תשס"ו  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד