בנושא
בכרם
חדשות
 
כבל מאריך / דרול
בביכורים מאז כ"ט שבט ה´תשס"ו

 

בלילה שוב חלמתי על מה שלא ראיתי.

חלמתי על גדי קושר כבל באורך חמישה מטר אל רגל המיטה  ואת הצד השני של מלפף פעמיים סביב הצוואר שלו עצמו ואז פותח את חלון הקומה השלישית אל הלילה החורפי ומזנק החוצה.

את שיחת הטלפון הראשונה קיבלתי מיד כשירדתי מההאמר ליד מפקדת הכוחות היעודיים סמוך לקאסבה של חברון.

השיחה הייתה מיאיר , בן דודו של גדי שהיה שחקן כדורסל מדהים ולמד בשיעור א' בכרם דיבנה. לא ממש היכרתי אותו לעומק , אך מפני שהיו לו תוכניות מעורפלות להצטרף לגדוד שלנו פעם , נתתי לו לפני חודש או חודשיים את מספר הטלפון בפלוגה.

"גדי מת הלילה." הוא אמר לי בקול רועד "ההלוויה היום בשלוש. אנחנו לא מלינים."

"מה!" זה הדבר היחיד שיכולתי להגיד חוץ מ"אתה עובד עלי" ואחרי שנתיים של שרות בצוותא עם חיות אדם , כבר ראיתי מתיחות בסגנון הזה.

העניין הוא שיאיר עדיין לא הגיע ליחידת הקניבלים שלנו , ובישיבה שלו , לא היו עוברים בשקט על תעלולים מהסוג הזה , לכן היה לי ברור שהוא דובר אמת.

"הוא התאבד בתליה." קולו של יאיר טיפס בחצי אוקטבה וכמעט יכולתי לראות את הדמעות בעיניו "הוא...אמא שלו אמרה לי שעינת ביטלה את האירוסין אתמול."

"אתה עובד עלי!" הפעם לא יכולתי להתאפק. גדי ועינת היו הזוג הכי מתאים , הכי הגיוני והכי מושלם שיצא מהשבט שלנו. תמיד היה נראה לי שהם נועדו זה לזה וששום עננה לא העיבה על אושרם המשותף.

"ההלוויה בשלוש," חזר יאיר על מה שאמר קודם "יש לי עוד טלפונים לעשות."

"גדי".מלמלתי אל השפופרת הדוממת ואז קרסתי על מיטת השדה ששימשה כספה לאורחים באוהל הטלפון.

ניזכרתי איך בהקפות השניות של השנה רקדנו חבוקים כשאנחנו מובילים את שרשרת הביינישים המשתוללים ואיך ששנינו צרחנו ביחד "ואיני יכול לנגוע בך!"

אני הייתי מאושר על שסיימתי את ההשלמה החיילית הכי מתועבת בצבא ההגנה לישראל ואילו גדי , גדי הלך להתחתן עם היפהפייה השכונתית.

"זה נכון?" התקשרתי לעבודה של אמא שלי אחרי עוד כמה שניות , כשאני מנסה בכל כוחי להעיר את עצמי מהסיוט.

"ההלוויה בשלוש." היא אישרה לאקונית את מה שכבר נאמר לי "ואם אתה מגיע , אז תעבור אחר כך דרך הבית. הגיעו אליך כמה מכתבים."

מאותו הרגע לא היה לי יותר מדי זמן לבזבז. מי שניסה אי פעם לצאת מחברון בתחבורה הציבורית יודע שזה סיפור שיכול לקחת שעות.

"המפקד," פרצתי אל משרדו של הסמג"ד "החבר הכי טוב שלי נהרג. אני מבקש להשתחרר לכמה שעות."

"באמת?" צביקי היה עסוק כהרגלו בפיתרון תשבצים ב"לאישה" והוא הרים אלי מבט מופתע משולחן עמוס בכוסות קלקר מלאות בדלים.

"לא שמעתי שהייתה היתקלות , או פיגוע." הוא ציין.

"הוא לא מת בצבא." הצלחתי לסנן . לא יכולתי להכריח את עצמי לספר לקצין ההולל וגס הרוח על הנסיבות בהן קיפד גדי את חייו.

"אין שום בעיה." צביקי מיהר להתנער ולחייך אלי חיוך של השתתפות מזוייפת בצערי "אתה יודע מה? אתה לא צריך לחזור כל כך מהר. אלכס יכול להחליף אותך כמה ימים ומגיעות לך כבר שתי חופשות וחצי. אולי תוכל לעזור להורים של החבר שלך הזה שמת ככה."

"מה!" צווחתי פעם שניה ברבע השעה האחרונה ולרגע שכחתי לחלוטין את גדי ואת עשרים השנים בהן היינו ידידי נפש.

"אתה רוצה להעיף אותי מהגדוד!" הטחתי בפניו של צביקי "אתה רוצה להרחיק אותי מהחיילים שלי כי אתה מעדיף את אלכס."

"למעשה החיילים שלך מעדיפים את אלכס." החיוך נעלם מפניו הדשנות של הסמג"ד "קשה להם להבין איך המפקד שלהם מדבר בידידות חצי שעה עם כמה אנשים שזרקו עליהם בלוקים."

"זה היה במקרה," מצאתי את עצמי מתנצל לפתע "הם היו חניכים שלי בבני עקיבא."

"תשמע." צביקי קם מכיסאו וטפח על שיכמי .

"אולי יהיה קשה לך להאמין " הוא ליטף את קרחתו המגולחת "אבל גם אני הייתי בבני עקיבא בכיתה ד ובחצי מכיתה ה' ואני יכול להבטיח לך שבתל אביב בני עקיבא זה דבר מאוד חביב. אבל לקאסבה יש חוקים אחרים . יש כאן שני צדדים למתרס ונכון לכרגע החיילים שלך לא בטוחים עד כמה אתה בצד שלהם."

"זה לטובתך." הוא המשיך כשלא עניתי לו "תחזור בראשון לחודש ואני אעביר אותך לפלס"ר. תוך חצי שנה תוכל להיות סמ"פ שם. אתה יודע מה זה סגן מפקד פלס"ר? תוכל להחליף שלוש בחורות כל לילה."

הוא התחיל לצחקק עד שעיניו נתקלו בארבעת הציציות המוסוות שהשתרבבו מתוך חגורת הדגמ"ח שלי וזה החזיר אותו לטון האבהי והמתנצל.

"מה אני מעכב אותך בבירבורים." הוא דחף אותי החוצה ממשרדו "אתה בטח תצטרך לחכות שעה עד שיצא מישהו לירושלים ויש לך עוד להחליף למדי א'".

עד ההלוויה כבר שכחתי לחלוטין מצביקי ומהשטויות שהוא שירשר. דמותו של גדי ריחפה לנגד עיני ואני לא יכולתי שלא לשאול את עצמי שוב ושוב למה הוא לא התקשר אלי לפני שעשה כזה דבר. אילו לכל הפחות הוא היה מספר לי שעינת עזבה אותו אולי הייתי יכול לנסות לעזור לו.

בהלוויה עמדתי המום לצד אבא שלו ושתי אחיותיו. כמו מת מהלך לקחתי ראשון את המעדר וגרפתי חופן  אדמה אל הבור הפתוח.

כשהזדקפתי ומסרתי את המעדר אל הבא אחרי , ראיתי מולי את עינת כשהיא נועצת בי מבט ופניה היפים קפואים מכאב.

בזה כבר לא יכולתי לעמוד.

רצתי הרחק מהחלקה ,עד שמצאתי את עצמי נשען על מצבה גבוהה מתחת לעץ צפצפה כביר בשולי בית העלמין.

אז סוף כל סוף יכולתי לבכות , כמו שלא בכיתי מאז בית הספר היסודי. התנשפתי והשתנקתי לתוך ההרגשה הלא מוכרת כשאני כובש את פני באצבעות מתחפרות. גדי מת והמחלקה שלי החליפה אותי באיזה  מטומטם. לא היה שום דבר בעולם שיכול היה להוציא אותי מהכאב.

"אני לא התכוונתי שזה יקרה." קול מוכר חדר את שורת היבבות שלי.

למרבה הזוועה זו אכן הייתה עינת שניצבה מולי וניסתה ליצור איתי קשר עין.

"לכי מכאן." לא היה לי כוח אליה "הכל באשמתך. למה היית צריכה לעשות את זה."

"אני וגדי לא התאמנו." היא אמרה כאילו דיברה על מזג האוויר "אילו היינו מתחתנים היינו מאמללים זה את זו ואני בסך הכל לא רציתי להקריב את החיים שלי . אתה דומה לי יותר , אתה ממש כמוני, חשבתי שתוכל להבין אותי."

"אני לא מבין רוצחים." אמרתי כשאני מנסה להפסיק להתייפח.

"באמת?" היא שאלה בקור "ולמה נועד הרובה הזה שלך? לא בשביל להרוג אנשים?"

הפניתי אליה את גבי והתחלתי לצעוד לכיוון היציאה .

"תחשוב לרגע!" היא צעקה מאחורי "אתה אף פעם לא קינאת בגדי?"

בהתחלה חשבתי פשוט לברוח ואחרי זה נזכרתי ברובה והתלבטתי אם להעביר את הניצרה לאוטומט ולהפוך את עינת למסננת. אבל אז לפתע נזכרתי שהייתי קצין וספגתי שלושה מטעני צד בשנה האחרונה ושאפילו ירו עלי מפעם לפעם. לא היה לי צידוק להימלט ככה מבחורה אחת , מרושעת ככל שתהיה.

"נכון , קינאתי בגדי." הסתובבתי אליה בסלידה "קינאתי בו על שתמיד היה לו כל כך קל. קינאתי בו בגלל ההורים שלו שהיו חברמנים ועשירים בעוד ההורים שלי הם כנראה נאצים נמלטים מאיזה סוג , קינאתי בו בגלל שכל המורים אהבו אותו וכל מי שהכיר אותו שש לעזור לו , ולמען האמת גם קינאתי בו בגלל הנערה היפה והנפלאה שהייתה החברה שלו מאז חטיבת הביניים. אבל את יודעת מה? היום גיליתי שלפחות בדבר אחד לא הייתי צריך לקנא בו בכלל."

 

חודשיים וחצי אחר כך  שוב הייתי בחופשה בבית.

באופן כמעט פילאי , כבר הספקתי להפוך לסגן מפקד הפלס"ר ופה ושם התגלגלו שמועות שרוצים להפוך אותי לקמב"ץ של הגדוד. זה היה יכול להיחשב כזינוק מטאורי בקריירה אלמלא יצא לי הצבא כבר מכל החורים והחלטתי להסתלק ממנו ברגע שיהיה לי מושג מה אני עושה עם עצמי אחר כך.

בינתיים ישבתי עם ההורים שלי במטבח וניסיתי לאכול איתם ארוחת בוקר בלי להתעצבן יותר מדי.

"אתה יודע שאתמול חנה התקשרה אלי?" שאלה אותי אמא שלי .

כמעט וירקתי את הקפה. חנה הייתה אמו של גדי ולא חשבתי לרגע שלאמא שלי ולה יהיה נושא משותף כלשהו.

"זה נשמע לי מוזר שהיא התקשרה ככה כדי לברר מה שלומך," המשיכה אימי להגג "אבל מהר מאוד היא חשפה את מה שעניין אותה ושאלה עם אתה ועינת באמת הולכים להתארס."

"איזו חוצפה." אבא שלי גיחך מאחורי המדור הכלכלי של העיתון "מה ענית לה?"

"מה אתה חושב?" השיבה לו אימי המתמוגגת "אמרתי לה שזה מאוד גלותי מצידה לשאול שאלות כאלו."

"באמת יהודייה מלוכלכת." הריע אבי ושניהם פרצו בצחוק מרושע.

למרות כל החששות , החתונה שלי ושל עינת היתה מוצלחת וגדושת משתתפים. לעינת היו חמישים בני דודים רק באזור רחובות ואילו אני הבאתי את כל חברי פלוגת הסיור שהיו שלושת רבעי גויים במקרה הטוב ושרוקנו את בר המשקאות כבר בקבלת הפנים.

עינת נראתה אדישה לעובדה שמהשבט שלנו לא הגיע כמעט אף אחד , ונהנתה מאוד מחבורת הקוזאקים שחגגו איתנו ושהשליכו אותי ואותה גבוה לאוויר כל פעם שהלהקה התחילה לנגן במרץ.

גם ההורים שלי נראו מאושרים לחלוטין ואני לא הצלחתי להתעלם מהמחשבה שחזרה ואמרה לי שבעצם הכל היה לטובה.

אבל פעם בכמה חודשים , חלמתי על הדבר שלא ראיתי והחלום טרד אותי משנתי כמו גם בלילה הזה.

פקחתי את עיני ולאור הכוכבים ראיתי את פניה המושלמות של אישתי נחות על הכרית וכשמסביבן השיער שלה , פזור כמניפה שחורה.

קמתי מהמיטה בשקט וניגשתי אל החלון כשאני מהרהר במשמעותם של חלומות.

קראתי פעם שבקבלה , אומרים שאם חולמים על אדם מת , סימן שהוא זקוק לעזרה כלשהי , אבל לא ידעתי מה כבר אני יכול לעשות למען גדי.

"שוב אתה חולם על גדי?" שמעתי את עינת שואלת בפיהוק מנומנם מאחורי.

הצצתי בזגוגית וראיתי את ההשתקפות שלי ומאחוריה את השתקפותה של אישתי המתמתחת בין המצעים.

"עכשיו הבנתי." הסתובבתי אליה בקפיצה "את תיכננת את הכל מראש נכון? כשנפרדת מגדי , את אמרת לו שאת הולכת להיות החברה שלי ובגלל זה הוא לא התקשר אלי."

" איך יכולת לעשות כזה דבר?" צעקתי עליה בלי לתת לה לענות "ובהלוויה שלו את עוד אמרת שאני אבין אותך כי אני כמוך. אני בכלל לא כמוך ."

"אתה הרבה יותר טוב ממני." היא הודתה תוך חיוך מרהיב "ולמען האמת , אתה גם הרבה יותר טוב מהגדי הזה שבפעם הראשונה שניצב מול בעיה אמיתית הוא הלך והרג את עצמו. אתה פשוט אדם טוב לב , בעל מצפון , בעל תושייה ואתה גם מאוד אמיץ , יקירי."    

"אני לא מבין," הבטתי בה שוב כאילו ראיתי אותה לראשונה "למה ניסית לשכנע אותי שאנחנו מתאימים."

"כי אחרת לא היית מתחתן איתי." היא קרצה לי שובבות "עכשיו בוא לישון."





© כל הזכויות ליצירה שמורות לדרול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ל´ שבט ה´תשס"ו  
אני הולכת להרוג מישו עוד שניה!
הוא כתוב טוב מדי בשביל לאמלל אנשים ככה...
זה לא פייר...
ל´ שבט ה´תשס"ו  
מעולה, כתוב פשוט מצוין. סוחף ומרתק.
הדמויות שלך טובות.
ל´ שבט ה´תשס"ו  
מזל שיש כאן מישהו שמעריך עבודה טובה
א´ אדר ה´תשס"ו  
אני מצטרפת / אורח/ת בביכורים
טני מצטרפת לתגובה של מיה באדום!!!!!!!
א´ אדר ה´תשס"ו  
לא אוהבת את כל ההתייחסות למוות, היא קצת... שטחית אולי?
כאילו זה איזה משחק מחשב, נחסל את ההוא, ניקח את ההוא במקום...
אבל היה לי מרתק לקרוא בכל זאת.
ב´ אדר ה´תשס"ו  
ברמות.

יצאתי עם הסיפור בהרגשה של... אההההה?!?!

לא הבנתי כלום. באמת. החצי הראשון היה נורמלי והאחרון... ואו.

לא הבנתי את הקטע עם ההורים הנאצים. והסיום...לא הבנתי מה הדמויות רוצות. למרות שזה היה מאוד מעניין.

דבר אחד אפשר לומר. אתה מוכשר[גם ברמות]
ב´ אדר ה´תשס"ו  
אהבתי מאוד / אורח/ת בביכורים
התיחסות אמיצה לנושאים שהם טאבו , כמו מי מתחתאם ארוסה של מתאבד, ואילו הקטע עם הנאצים הנמלטים , מצחיק ברמה עולמית!
ב´ אדר ה´תשס"ו  
#אולי# / אורח/ת בביכורים
תשכח מהקטע של הנאצים. הבנתי.

אתה ציני כל כך.=)
ג´ אדר ה´תשס"ו  
ואת עוד לא ראית כלום
ה´ אדר ה´תשס"ו  
#אולי# / אורח/ת בביכורים
אמרתי לך להתעלם מהתגובה הזאת.

לא יפה!

אתה מוזמן למחוק.

#
ט"ז אדר ה´תשס"ו  
בפדקה האחרונה אני חושב שהלב שלי אשכרה דפק מרב מתח. כתבת את זה מצויין, והקצב המטורף של הסיפור, יחד עם הדמויות המוכרות וההווי הצבאי, הדתי והישראלי יוצרים סיפור שאי אפשר להניח מהיד עד שמסיימים...

מעולה.
י"ט חשון ה´תשס"ח  
באמת לא הבנתי איך משום מקום הם כבר נשואים וכל מיני דברים שעזבת בלי להסביר פתאום באמצע
אבל סיפור ענק ממש נהניתי
תמשיך לכתוב!
רק בשמחה:)
שיר
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד