המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שבת האירגון / דרול
בביכורים מאז כ"ד שבט ה´תשס"ו

במוצאי שבת נסענו לבקר את החברה של לולי.

למען האמת , זה לא היה ממש מוצאי שבת. כשלולי היה נתקף בגעגועים הוא לא היה שם את מבטחו בלוחות השנה אלא חג בחצר האחורית שלו כשעיניו אל הרקיע , עד שהיה מצרף שלושה כוכבים וירטואליים למניין ההכרחי.

אז היה שועט במעלה המדרגות עד לקומה השלישית , מפטיר את הבונזואה* ההכרחי לאחותי וידידותיה וממהר להעיר אותי.

"מה?, למה?" גם הפעם מחיתי כרגיל מול הניסיון להעיר אותי בשבת לפני "רואים עולם".

אחרי שניסיונותי לשוב אל המנוחה עלו בתוהו ציינתי בפני לולי שביקור קומונרית במוצאי שבת הארגון הוא רעיון גרוע.

"מאיה תשמח לראות אותי , כלומר אותנו," מהר לתרץ לולי "חוץ מזה תחשוב על המסכנה , כבר שלושה שבועות שהיא רואה רק ירושלמים."

"היא לא תראה אותך." נחרתי "שבת האירגון היום!"

"כדאי לך מאוד לנסוע." נקט לולי באמצעי לשעת חירום "יהיו שם הרבה בנות."

"בנות יש גם פה." קמתי מהמיטה בעצבים כשאני מחווה במרפקי לכיוון חדר המגורים שבדיוק היה רווי בשביעיסטיות שחיכו לפראייר שיעשה להן הבדלה , כדי שיוכלו לראות את העונה החדשה של "בנות גילמור".

"זה נכון." לולי הודה בלב כבד "אלא שהבנות שמה לא מכירות אותך וייקח להן כמה זמן לברר פרטים."

זה באמת היה טיעון עלוב , אלא שאני כבר גמרתי אומר להצטרף גם הפעם ללולי במסעו וזאת לא למענו , אלא למען מאיה ,שבוודאי תוכל להפיק תועלת ממישהו שיביא לה מנת פלאפל.

מאיה , החברה של לולי , הייתה באמת בחורה טובה , למרות שהייתה מנומשת כליל כמו אותו גור נמרים ב"פו הדוב" , מה שהקנה לה בגן הילדים את הכינוי אִיָה. היא צפתה בכל הסרטים של קווין סמית , הייתה מעריצה שרופה של להקת "הקיור" וגם הייתה גונבת בשבילנו בקביעות סיגריות מיובאות מהמכולת של סבא שלה.

כמו כן , מאיה לא הייתה נהפכת לחברתו של לולי אלמלא חלקה את סלידתנו המוצדקת מתוכניות ספורט ומשרות צבאי מחוץ לגבולותיהם של פרברי גוש דן.

"תלך תעשה להן הבדלה." נהמתי לבסוף לכיוון לולי "אני צריך לחפש גטקס , אנחנו נוסעים לירושלים הבלויה כעיר שחובלה לה יחדיו ובשבת האירגון , הטמפרטורה שמה מזכירה את הקרחון הגדול של גרנלנד."

וככה נסענו לעיר הקודש במשך שעה וחצי כשאנו דנים בהתדרדרותה של השחקנית ג'ני גרט מזכייתה בתואר הפנים של שנות התשעים ועד לתפקידי שוליים בדרמות משפחתיות בערוץ הולמרק.

כשהבחנתי שאני נוסע במהירות חצי קילומטר בשעה , ליד שיירות של ילדים קפואים בחולצות לבנות דקיקות שהחזיקו דגלים ולפידים מעלי עשן , תארתי לעצמי שהגענו למקום.

"נו באמת." אמרתי ללולי כשהחניתי את הרכב על המדרכה ליד בית כנסת כבול בשרשראות תאורה ציבעוניות שמהרחבה שלו בקעו קולות מגאפון מרוסקים "תראה את ההורים הנחמדים. יש כאן אנשים עם כיפות שמכסות להם את האוזניים. איזה מין בנות אתה חושב שאפשר להכיר בסניף הדוסי הזה?"

"כאלו לדוגמא." לולי החווה בידו על שתי יפהפיות שחלפו מול השמשה הקדמית בריחוף פרפרי. "זה לא סניף דוסי. זה בדיוק ההפך."

הייתי עונה לו , אלא שלרגע נדיר נעתקו המילים מפי.

נערה אחת הייתה בעלת שיער בלונדי זוהר וחתוך קצר ולבשה שמלה ששוליה התחתונים ניסו נואשות לכסות  את קצות ברכיה ואילו חברתה הייתה מצויידת ברעמה כבדה בצבע חום אדמדם ופנים שהועתקו ביד אומן מתוך הפנתיאון של אלילות הקולנוע הצרפתי .

"היא לא מזכירה את סופי מרסו מהסרט להרוג את זואי?" שאלתי את לולי כשחזר אלי כושר הדיבור.

"אתה מתכוון לסופיה לורן וההיא בכלל מזכירה את ג'ולייט בינוש." לולי פתח את דלת המכונית והחדיר לתוכה רוחות קדים שהשיקו לאפס המוחלט .

"אני הולך לחפש את מאיה." הוא אמר "אתה יכול להשאר פה."

כאילו שהיה לי לאן להסתלק.

אחרי שתי דקות בערך שב לולי בריצה עם פרצוף של מישהו שקטפו לו את שתי האוזניים.

"היא לא רעבה , היא לא צמאה וממש אין לה זמן." הוא הודה כצפוי , כשנחת על המושב המטונף "אין לנו ממש מה לעשות כאן , אז בוא נשתכר."

"תגיד לי," חקרתי אותו "אתה אמרת לה שתסדר לי פגישה עם הבחורה ההיא שהיה לה שיער חום?"

"האמת שכן," הוא שיקר לי לבטח "יש לך כסף לבירה?"

"מתחת למושב שלך יש בקבוק ייגרמייסטר כמעט מלא." הפתעתי אותו "גנבתי אותו מהבר של החתונה של אופירה , בת דודה שלי. חצי שנה הוא שוכב שם ורק הרגע נזכרתי בקיומו."

"אתה גדול." שלף לולי את הבקבוק הירוק מבין כפות רגליו "כוסות יש לך?"

אחרי מספר לגימות הגענו למסקנה שאנחנו מספיק בשלים כדי להתערות בסביבה הירושלמית , למרות מזג האוויר הפלילי.

שרנו את המנון התנועה בנוסח הכורדיסטני , הצטרפנו לקולות הסופראן של שבט נבטים ב"או-הא , או-הא גביע!" ומחאנו כפיים במרץ לכנופיה של שישיסטים שפרצו אל הרחבה באמצע תרגילי הסדר כשהם שרים "ליודים ליודים , האיייתה אורה ושמחה וששון ויקר!"

כאשר שבט מעלות זכה בגביע , כנגד כל הסיכויים, הרכבנו את שני המדריכים ההמומים שלהם על כתפינו תוך ריקוד צ'ארדש היסטרי שנגמר כצפוי בערמת הילדים המסורתית.

כשכל הנוכחים התחילו זורמים חזרה לכיוון האולם שבו נערכו ההצגות , מצא לולי שוב את מאיה ואחרי שיחה קצרה איתה , שב אלי בעיניים נוצצות מהתרגשות.

"אתה יכול לחזור הביתה." הוא אמר לי "אני נשאר."

"איך תחזור?" נעצתי בו מבט תמה.

"מאיה אומרת שדירת הקומונה ריקה ואני אוכל לישון בסלון." הוא אמר לי.

"מעניין איפה היא תישן." פיהקתי בתשובה.

"טוב," משכתי בכתפי לבסוף "אם יש לי עכשיו עוד נסיעה של שעה וחצי בלי מישהו שיחזיק לי את ההגה כדאי שאני אתחיל אותה לפני חצות."

"אתה תהיה בסדר." הוא טפח על שיכמי "ממילא מאיה אומרת שההצגות השנה , לא משהו."

"כן." אמרתי כבר לעצמי אחרי שלולי נגוז לתוך הלילה "אם אני אצא עכשיו , אני אגיע אל הסניף שלנו בהצגה האחרונה של חבריה ב' ומי יודע , אולי שוב הם בטעות ישרפו את התפאורה."

"מאיה אמרה לי שאתה מגיע לפתח תקוה." קול נשי קרע באכזריות אותי משרעפי הנוגים.

מולי ניצבה אותה נערה עם מפל השיער החום והסמיך והודיתי בפני עצמי שמקרוב היא דמתה יותר לבלינדה קרלייל למרות שברור שהשתמשה במסקרה הרבה יותר מוצלחת.

"עיר גנים או כפר גנים?" ניסיתי עליה את המשפט השחוק.

"אני ארד בסירקין." היא אמרה בזלזול "מאיפה אתה?"

"רעננה" הודיתי באמת המבישה.

"יש לכם מקדונלד בכלל לא רע." היא הרימה גבה מעוצבת בקפידה "אומרים שהוא אפילו כשר."

"איזו מיקריות" הרמתי גבה משלי "בדיוק חיפשתי דייט."

"בסניף הדוסי הזה? תעשה לי טובה," הבחורה פרצה בצחוק פעמונים מתגלגל "באתי הנה לחברה שלי מהאולפנה והיא סיפרה לי שכשאמרו לכמה בנות כאן להביא איתן את רבנו בחיי לבחינה במחשבת , הן התחילו לצווח "ייחוד!" "ייחוד"".

זה באמת היה מצחיק , אבל היה לי חשש כבד שאם אני אפתח פה גדול מדי , אני אקיא לעצמי על כל הבגדים.

"האמת שאני שיכור מכדי לנהוג." התוודיתי בפניה "את יודעת לנהוג?"

"תביא את המפתחות ," החיוך הרחב על פניה היה כל מה שיכולתי לבקש במאה השנים הבאות "יש לך אולי סיגריה?"

_______________________________

בונזואה -שלום רב (רומנית)    





© כל הזכויות ליצירה שמורות לדרול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד שבט ה´תשס"ו  
צריך להרוג אותם.

אתה כותב טוב.

לא אהבתי בכלל.
כ"ד שבט ה´תשס"ו  
בפעם הבאה
אם זה יהיה אקטואלי
אני מבטיח התבטאות חופשית גם לדוסים
רק שיש לי בעיה , אין לי מושג מה יש להם להגיד.
כ"ד שבט ה´תשס"ו  
אין להם שום דבר משמעותי באמת לומר. הם תמיד תוקעים סתם ציטוטים מטופשים בלי שום קשר. [תאמין לי, אני יודעת]

בהחלט לא נורא.
הכל דווקא נחמד.

שיהיה טוב..

כ"ד שבט ה´תשס"ו  
אז אני אמציא משו
ואם מישו יחשוב שזה לא אוטנטי , אני אקבל כל ביקורת בשמחה
כ"ד שבט ה´תשס"ו  
שקראתי בביכורים.
והיו כמה טובים.
כתוב כל כך טוב, קצב מצויין, לא השתעממתי לרגע, נוגע בנקודות הרגישות והנכונות. אתה כותב פרוזה מעולה פשוט, חשבת להתקדם עם זה?
כ"ה שבט ה´תשס"ו  
כתיבה מרתקת, אין רגע משעמם.
סיפור מעניין, דמויות טובות. אהבתי את הרקע לעלילה.
הכי הכי אהבתי את המשפט על ירושלים והקרחון! גדול.
כ"ה שבט ה´תשס"ו  
כתיבה מרתקת, אין רגע משעמם.
סיפור מעניין, דמויות טובות. אהבתי את הרקע לעלילה.
הכי הכי אהבתי את המשפט על ירושלים והקרחון! גדול.
כ"ה שבט ה´תשס"ו  
גם לכתוב וכמובן גם לקבל מחמאות.

אני רוצה להתקדם בכתיבה אם יש למישו רעיונות אני אשמח לשמוע
כ"ה שבט ה´תשס"ו  
עלילה חביבה מאוד,

גיבורים מטומטמים...

חוץ מהניצבים. מה רע בדוסים?!
כ"ה שבט ה´תשס"ו  
גם את וגם # טוענות שהיצירה עויינת את הדוסים להד"ם.
אני לא מצאתי שמץ של עוינות וגם לא הייתה לי כוונה עויינת כלשהי
כ"ו שבט ה´תשס"ו  
כשמישהו, שאינו דוס, קורא למישהו "דוס" זה מתפרש כגנאי.

ו"כיפות עד האוזניים"...

נו באמת, אל תכחיש לפחות את חוסר החיבה שלך לדוסים.

עכשיו, אתה לא חייב לענות לנו, אבל לפחות בינך לבין עצמך, ברר את כל הדברים המציקים לך בדוסים.
כ"ו שבט ה´תשס"ו  
אני חושב שהם מצחיקים.
אני עשוי לחלוק על חלק מהם בהרבה דברים , וזה לא יהפוך אותי לאוייב דוסים או לעויין דוסים.
חילוקי דעות זה דבר לגיטימי.
אני גם מבדיל בין הדעות הפרטיות שלי לבין דעות שנות שדמויות שאני כותב עליהן מביעות. לא כל אומנות חייבת להיות מגוייסת.
כ"ז שבט ה´תשס"ו  
מצויינת! סגנון נהדר! בהחלט כדאי לפתח את זה לכיוון הנכון.

קשה לי להזדהות עם ה"גיבורים" בסיפור.
הם נשמעו לי ריקניים מידי.

אהבתי את התיאור שלך למאיה ("מנומשת כליל כמו אותו גור נמרים ב'פו הדוב'...").

אתה באמת כותב טוב!
כ"ז שבט ה´תשס"ו  
מצויין / אורח/ת בביכורים
ממש ממש אהבתי.
אני לא יודע מה כולם בוכים.
אני גאה ליהיות דוס ואין לי בעיה עם יצירה זו.
מה שעשה פה הבחור החביב זה סה"כ תאור סיטואציה על גבי סטיגמת ה"כיפות הסרוגות".
לענ"ד הדמויות הללו בסיפור בהחלט קיימות והכותב היטיב למלא את פיהם במילים הנכונות.
הוא רק תיאר מציאות קיימת כמו ברוב המקר
כ"ז שבט ה´תשס"ו  
המשך - מצויין / אורח/ת בביכורים
ים של יצירות אומנות.
אני אינני כמו הדמויות הללו ועל כך אני שמח אך זה לא גורע כהוא זה מהיצירה החביבה עד מאוד.
אך טוב.
כ"ז שבט ה´תשס"ו  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
YOU WRITE WELL ,BUT I DON'T LIKE WHAT YOU WROTE ABOUT RELIGIOUS people this is not nice so i don't give you points.
k.
ב´ אדר ה´תשס"ו  
"אני אוהב דוסים, אני חושב שהם מצחיקים"

נקרעתי מצחוק והתעצבנתי כאחד. אבל נו שוי'ין שיהיה. אני שונאת את הביטוי דוסים.

אהבתי שקראת לי #, אני מאמצת!

#
=)
כ"ב אדר ה´תשס"ו  
יצירה טובה.
אתה כותב מעולה.
שנאתי אותה.
וכן, כדאי לך לעשות משהו עם הכשרון שלך- אבל למה שלא תעשה את זה על דברים קצת יותר מעניינים? או בוא נגיד שזה היה מעניין אבל כל כך חסר קטע שפשוט חבל על זמן הקריאה.
ולא, אני לא מנסה להעליב אותך.
אני פשוט מעניקה לך את מה שאתה "הענקת" לי.
כ"ב אדר ה´תשס"ו  
שאני נתקל במשהו טוב שכתבת
למרות הטעם המר שנשאר בפה.
לא נותר אלא לקוות שהצעירים שאתה מתאר כאן, הם תופעה זניחה בנוף הדתי.
חמש נקודות שהרווחת ביושר
כ"ב אדר ה´תשס"ו  
אהמ... אהממ / אורח/ת בביכורים
כתיבה מעניינת, קולחת, מצחיקה. א-ב-ל (והוא גדול) לא מצאתי כאן שום התפתחות של עלילה. לעניות דעתי יצירה צריכה להיות מורכבת מ-2: מה ואיך. ה"איך" כאן מעולה בלי ספק, אפיון דמיות מצויין, דמויים וכדומה. אבל ה"מה" כאן נראה לי לוקה בחסר. מה רצית לאמר? סתם?
כ"ב אדר ה´תשס"ו  
לא אהבתי.
מבחינה טכנית הכל טוב ויפה [מלבד הדמויות שתמגלות ברדידות יתר...]. רעיונית, לא מצאתי שום דבר. צר לי.

מ.
כ"ב אדר ה´תשס"ו  
אני שמח שמי שאוהב את הסיפור , אוהב אותו
אני שמח שמי ששונא , שונא.
אני לא אוהב להסביר את היצירות שלי ,
אבל כיף היה לי לכתוב את זה , ואני מאמין שהסיפור הזה עשה בדיוק מה שרציתי שהוא יעשה
כ"ג אדר ה´תשס"ו  
או שמותר להגיד רק דברים טובים?
ואין פה קטע בכלל של להעליב או משהו כזה...
וסורי על הבוטות!
כ"ג אדר ה´תשס"ו  
אני מסכמה עם הערתך האחרונה:
אם מי שאוהב אוהב ומי ששונא שונא אז לא השארת אף אחד אדיש, וזאת נראית לי הגדרה לא רעה לכתיבה טובה.


לגעת
י"ח טבת ה´תשס"ז  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
הא הא, סיפור מעולה.
לצערנו המציאות הזו קיימת [*בועות בועות מתנפצות להן באוויר*]... ותיארת באופן נהדר. כתיבה טובה וציניות נהדרת.

אני דווקא לא מצאתי כאן זלזול של הכותב ב"דוסים" - אלא של הדמות. אולי אני סתם אופטימית, אבל זה יותר התפרש לי כביקורת על גיבור הסיפור עצמו,
ונורא הוסיף לאפיון הדמויות [חוץ מהעובדה שזה משעשע]. ובכל אופן זה לא כזה משנה, נו.
סיפור טוב, מעורר מחשבה. [ואיך צחקתי ממנו!], אני עוד אחזור לכאן.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד