המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
מנהרה בכרמל חלק ב / דרול
בביכורים מאז י"ז שבט ה´תשס"ו

היה זה ערב סתיו מוקדם, יבש ועגמומי כשדימיטרי נכנס אל הקרוון וניתק אותי מן המחשב.

"נו"! הוא שאל. "בשורות טובות בפיך"?

"כן", עניתי. " חיסלתי את קופסת הסיגריות שהשארת בשבוע שעבר".

"וחוץ מזה"?

 קרן מזמן הלכה הביתה לעשות ספונג'ה ולקבל מכות. דימטרי תפס

את הכסא שלה והתנדנד עליו.

"תביט", אמרתי לו. "כל מה שהיה נכון בשבוע שעבר, נכון גם היום. מתחת לחיפה יש ארבעה חללים ענקיים בגובה מאה וחמישים מטר ובקוטר קילומטר עד קילומטר וחצי. מה שמחזיק את תקרתם הוא סוג מסוים של אבן קשה בצורת כיפה היפרבולית, ממקור מלאכותי קרוב לודאי".

"מלאכותי"? גיחך דימטרי. " איך בדיוק אתה מצפה מנהרה בשכבת קרמיקה בעובי מטר, בצורה שגם תתמוך בקירות"?

"פשוט מאד"! חייכתי. " אני מורח על הסלע הטבעי שכבה של בוץ ומפציץ אותו

בקרני לייזר בצורה מבוקרת. אחרי שהבוץ מתקשה, אני מורח עוד שכבה. השכבות האלו צריכות להיות מאד דקות. נדרשות בערך חמש מאות שכבות כדי להגיע לעובי של מטר".

"מעניין מאד"! נד דימיטרי בראשו והציע לי סיגריה לפני שהדליק לעצמו,"נניח שהיית רוצה לעשות כזה ציפוי אצלך בבית, כמה זה היה עולה"?

"בערך מיליון דולאר למטר מרובע"! נשפתי עננת עשן, "אבל כאן מדובר בחמישים

מיליון מטר מרובע במכה אחת, כך שמי שעשה את זה קיבל לבטח הנחה מן הקבלן".

"פעם ראשונה שיוצא לי לשמוע ממך מילה טובה על הקבלנים"! גבותיו של דימיטרי

התרוממו. "מה עוד?"

"הקליפות האלו הן מאד פריכות", המשכתי. " מספיק שמועלם יכניס חבילה

אחת של דינמיט ליד אחת הקליפות כדי להריץ בה סדקים. אזי נוכל לנסוע מן העיר

התחתית לאחוזה בקורקינט, כי כבר לא תהיה שם שום עליה".

"בשביל מה המנהרות הקטנות"? שאל דימיטרי.

"מים, חשמל, מיזוג אוויר וטלפון גם יחד", עניתי. " אולי גם טלביזיה

בכבלים, אבל אל תתפוס אותי במילה".

-"והאדמה"?

"בשביל אספקת חמצן"! משכתי בכתפי. " יש שם צמחיה זעירה, דמוית עובש

כזה מעורבת היטב בתוך האדמה והיא פולטת חמצן כמו כל צמחיה אחרת".

"ואיך היא מקבלת אור"? דימיטרי כמעט וצחק.

"היא לא מקבלת, היא מוטציה"! הסברתי באורך רוח. " אין שם פוטו סינטזה

אלא רדיו סינטזה. הצמחייה הזו חיה על קרינה רדיואקטיבית, היא מתה באור"!

"יש לך הוכחות"? תהה דימטרי.

"כן, זה"! שלפתי מהמגירה מודעת אבל על מותו בטרם עת של פרופסור הלפרין מהמחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל אביב. " המסכן חטף שבץ אחרי שהראיתי לו את העובש שלנו".

"יניב אתה רוצח"! מחא דימיטרי את כפיו בעליצות. "אבל אל תנסה את הטריקים האלה על מועלם. כי כשהוא ירד שאולה, הוא ייקח אותך עמו. מה הפתרון שלך"?

"או", השלכתי לפניו מפה של הר הכרמל. " את שלב אלף יצטרכו לסובב לכיוון

בן דור ושלב ב יפגוש אותו מעל הטכניון וירד לכיוון נחל ספונים ומשם בגשר

עילי עד למת"מ".

"בקיצור", דימיטרי טפח ידו על המפה. " להאריך את המנהרה פי ארבע ועוד הגשר הזה. הפרויקט לא כדאי כלכלית. היזמים ייסוגו, מועלם יפשוט את הרגל ואנחנו

גם! לא הולך. יש לך איזשהו הסבר לתופעות החלליות האלו מתחת לעיר"?

"יש ויש", קמתי ממקומי. " אנחנו לא לבדנו".

"בטח שכן"! דימיטרי עקץ אותי. "מי עוד יגיע לכאן בלילה"?

"אני מתכוון" הייתי נרגש כולי ובקושי הוצאתי את המילים בפי. "משחר ימי

האנושות היו לאדם שותפים על עולם זה. קראו להם שדונים, פיות , גמדים, גרמלינים

וכו'. אני יודע? גזעי הדמדומים, אנשי בין הערביים. ממה שהבנתי מן הספרות

הפנטסטית והמודרנית, הם חיים מתחת לאדמה, בעיקר על קרקעית הים. מבחינה טכנולוגית ולמעשה מכל הבחינות האחרות, הם משאירים אותנו הרבה מאחור.

"באטלנטיס היו בני אדם.

הם היו יותר מתוחכמים מאיתנו, אבל כשהם ניסו לגרד את השדונים, כל היבשת ירדה תהומה בקליק. כך למעשה מתפתח לו לאיטו המין האנושי, עש שהשדונים מתעצבנים עליו ואז חוזרת תקופת האבן"!

נקשתי באצבעותיי כדי להמחיש את ה'קליק'.

"תקשיב לי ,בחור "! גיחך דימיטרי. " כשהייתי צעיר קראתי את הספרים של ואן דניקן, מרכבות האלים וכל זה והיו לו הוכחות שהסתובבו כאן כל מיני טיפוסים עם צלחות מעופפות וארבע עשר ראשים. עשו מזה תכניות בטלביזיה , ככה שמעתי, כי לרוסיה זה לא הגיע. בסופו של דבר, גם הוא נאלץ להודות שכל התיאוריות שלו הם שרלטניות ופטפטניות".

"כל זה למה"? תהיתי.

"כי ככה"! השיב דימיטרי. "נניח שמצאת חתיכת חלודה במצרים העתיקה שנראה

לך שהיא בטריה, למה להניח שאיזו צלחת הפילה אותו בטעות? אולי אנחנו לא מספיק

בוגרים כדי לקבל את העובדה שתות אנך אמון היה מספיק אינטלגנטי להבין שעדיף לו לוותר על ווקמן מאשר לזהם את כדור הארץ בקדמיום ובעופרת"?

"אתה טוען שבני אדם בנו את החללים האלו"? תמהתי.

"בלי שום ספק"! אמר דימיטרי. "בני אדם בנו את הפירמידות, בני אדם בנו דברים מדהימים ואין לנו מושג איך. הבעיה אצלנו שאנו לא מסוגלים לראות משהו שאנחנו לא מבינים, בלי לערב חברים מכוכב אחר"!

"אה, כן"! הצבעתי על המקדח הענק שהיה זרוק בפינת החדר. ארבעה חורים נקיים

וחלקים נפערו במתכת הקשה. "אתה מכיר תולעים שאוכלות טונגסטן"?

"עזוב"! דימיטרי קם ממקומו. " אתה מתחיל לבלבל במוח. מועלם יגיע עד לחלל הגדול מעבר לרמות ספיר. הוא ינסה לפוצץ את השכבה הקשה וחלק מן ההר יתמוטט

במקום שאין בו תושבים. הם יקימו ועדות, יקראו לעירייה, התושבים יעשו הפגנה וזה יגמור את הפרויקט בלי שהצ'קים שלנו יחזרו"!

 הוא פנה לעבר הדלת. "אל תספר לאף אחד מה שראית ומה שאתה חושב ותראה שהכל יהיה בסדר".

הוא יצא אל הלילה מותיר אותי להרהר באיבה על חוסר יעילותם של הפוגרומים.

למחרת בבוקר התקשרתי מטלפון ציבורי אל מנהל החברה להגנת הטבע.

"שלום וברכה", אמרתי לו. " מה היה קורה אם הייתי אומר  לך שמישהו מתכוון להפיל את חיפה אל התהום"?

"הייתי אומר שיתחיל עם הבית של החותנת שלי"! הוא השיב. "אני מוכן לתת

לו את הכתובת".

"אני רציני" ציינתי "ויש כאן גם עניין של רדיואקטיביות"!

"אתה לא נשמע רציני"! הוא התריע מבעד לשפופרת  "ורדיואקטיביות זה טוב. זה מספק כותרות לעיתונים. אנשים אדישים להכחדת החורש, לחיסול בעלי חיים וכו'. אבל תספר להם על רדיואקטיביות וכולם יצאו למלחמה".

"טוב ויפה". הקראתי לו את עיקרי הדו"ח. "מה דעתך"?

"איך אדע שאתה לא עובד עלי"? הוא תהה.

"אין לך מה להפסיד"! הסברתי לו. " אתה צריך לגרור אותם לבית המשפט ושיוכיחו

לך את ההפך. יש כאן חומר יותר טוב ממה שיש לך, נניח במפעלי נשר".

"כן, חומר יש", הוא הסכים, " אבל אתה לא תהיה מוכן להיחשף. נכון"?

"תראה", אמרתי לו. "אם מישהו ידע עלי עד המשפט, חיי אינם שווים מחצית הלירה. אז תשמור זאת בסוד עד הדיון. אני אעביר לך את החומר".

"אין בעיות", הוא גיחך, " ואומרים מה טוב ומה צאת יחדיו למלחמה".

 

החבר'ה  מהגנת הטבע היו יעילים להפליא. הם רצו לבית המשפט המחוזי והשיגו תאריך לדיון בהפסקת עבודות ליום שני הבא.

קיויתי מאד שעד אז מועלם לא יספיק להגיע עד חלל ורדיה.

"נחש מה"? הודיע לי יובל בטלפון. " עברנו לחפור בשלוש משמרות כל היום וכל הלילה".

"בשביל מה"? תהיתי.

"דימיטרי הציע את זה". אמר יובל. " הוא טוען שאם נגיע לורדיה לפני המשפט

ושום דבר לא יקרה, אז יהיה לנו קייס מאד חזק נגד הפסקת העבודות".

 

חשבתי שהרוסי הממזר, יעשה כל דבר על מנת שתכניתו הערמומית תצליח.

"אתה יכול להיות בטוח שהוא צודק"! שיקרתי ליובל בחמימות. "אף אחד ממהנדסי הקרקע המקצועיים בארץ לא יצפצף מול דימיטרי וכל המרצים מהטכניון יהיו בחו"ל עד נובמבר.אם זו תהיה המלה שלו מול המלה של החברה להגנת הטבע, סביר להניח שהשופט יחליט לדחות את העתירה."

"דרך אגב", הוספתי לשקר. "התקשר אלי איזה ליצן מ'אתגר הנדסה'. הוא ביקש פרטים על כל החפירות. כמובן שלא סיפרתי לו כלום, אבל חשבתי שכדאי שתדע".

"זבלים"! סיכם יובל בענייניות, "הם ניסו לגנוב לנו את המכרז ובטח הם הלשינו לחברה להגנת הטבע".

"לא יודע, יכול להיות", הנחתי לפי להימתח בחיוך מפלצתי וזחוח. "להתראות יובל, בהצלחה עם המנהרה".

 

דימיטרי בכל זאת התקשר אלי.

"בנסיבות אלו", הוא אמר. "אני נוטה לחשוד בך שנתת את האינפורמציה לחברה להגנת הטבע. אתה לא כל כך משופשף יניב, אבל זה היה ניסיון יפה להפיל את התיק על 'אתגר'.  מה שאתה צריך ללמוד הוא ש'אתגר' ומועלם, אם להיות גלוי, עשינו יחד באותה פיילה.יכול להיות שמועלם לא יאמין ל"אתגר", אם הם יכחישו, אבל הוא בהחלט יחשוד גם בך".

"מה היית עושה במקומי"? שאלתי אותו, " אם היית חושב שמועלם יכול לחשוד בך בדבר כזה"?

"תראה", אמר דימיטרי." הייתי מציע לך להשיג אקדח. הסיפור הזה יכול להוציא מהכיס של מועלם כמה מיליונים טובים, אפילו עשרות מיליונים ומועלם הוא לא הבנאדם הכי נחמד בעולם."

"תודה דימיטרי"! חייכתי אל הטלפון כהרגלי. " אקח את דבריך לתשומת לבי".

"עשה זאת בבקשה"! אמר דימיטרי. " עד עכשיו היית רוצח, חסר לך שתואשם גם בהתאבדות."

 הקטע היפה היה שאקדח כבר היה לי. לא יריתי בו מעולם, כמובן.

 בצבא אמרו לי או זה או עוזי וחוץ מאלף וחמש מאות שקל לא היה לי מה להפסיד. נראה לי שטבילת אש ראשונה עם הגנגסטרים של מועלם יכולה להיות פתרון לפרישה מכובדת בשביל אקדח של ג'ובניקים.

הכנסתי את הנרתיק לאזור האחורי של המכנסיים וניסיתי להסתיר את האקדח מקרן.

 

ידעתי מתי המחפרים של יובל אמורים להגיע לחלל ורדיה.

לפיכך התנהלתי עם האוטו,  ביום חמישי בשעה שבע בערך, לתוך מגרש חניה שכוח אל, במדרונות המערביים של רמות ספיר. החניתי את המכונית, יצאתי ממנה והתיישבתי על מכסה המנוע.

השמש צנחה לה לאיטה אל מאחורי הכרמל.

הרהרתי בכל הדברים הרעים שעשיתי ובכל הדברים הטובים שלא הספקתי לעשות. זו היתה שעת בין ערביים חיפאית רגילה ואילולא גרתי בחיפה כל ימי חיי, הייתי בטוח שאין נפש חיה בין קריית שפרינצק לנשר וכל המבנים מעוררי הבחילה שחורבנו על  ההרים האלו, הם בסך הכל תפאורה לסרט ענק , שהמפיקים החליטו בטוב טעם, לרדת ממנו.

החושך ירד לו בנחת על השכונה הנידחת וכוכבים תכולים ניצתו באדישות  ונימרו את השמיים  הריקים. כשהיה מספיק חשוך כדי להדליק סיגריה, נכנסה הלאנצ'יה הכסופה של דימיטרי וחנתה לידי.

רציתי באמת לשאול לשלומו, אך באותו רגע הוארה הפיסגה של ורדיה באור זוועות ירקרק.

אז ראיתי מחזה אותו לא ראה אף אדם קודם וקשה להאמין שמישהו יזכה לראות.

מחפר ענק במשקל שלש מאות טון נורה מתוך האדמה כמו חרגול כביר, התעופף מעלה

עד רום של מאתיים מטר ואזי התפוצץ כמו זיקוק ביום העצמאות. כל מזרח ורדיה

הוקפה בשרשרת של פטריות להבה ססגוניות בשעה שעוד שני מחפרים בגודל דומה, ניתזו אל השמים ועברו תהליך דומה. סתמתי במהירות את אוזני וכמעט נפלתי ממכסה המכונית,כאשר הלמו בי רעמי הפיצוץ.

יכולתי לשמוע את נפץ הזגוגיות שנשברו בכל רחבי רמת ספיר ורמות רמז. חלונות המכונית שלי לעומת זאת, נשארו שלמות.

כנראה שבכל זאת משתלם לקנות סובארו.

רעש הפיצוץ נדם ורק האש הוסיפה להבליח במערב, אי שם באזור רחוב שמשון המטפס אל שדרות מוריה. נעצתי מבט נוגה בלהבות ואז נזכרתי בדימטרי. הפניתי מבטי וראיתי אותו עומד לידי.

"בוס"? שאלתי בתהייה.

"יניב", הוא גיחך והתפרק.

כהרף עין נשרו ממנו בגדיו, הכרס שלו, העור ולמעשה כל היתר.

מה שנותר היה דמות ערפילית למחצה, עוטה גלימה ירוקה וזוהרת.

הדמות הביטה בי בעיניים יורקות ניצוצות, מתוך פנים נוזליים כהים, שעטו הבעה שהזכירה לי קריקטורה של שד מגחך.

"שתי חתיכות בפאזל חסרות לך יניב", אמר היצור בקול שהזכיר לחשוש דיגיטלי, מלא בנימת זדון וסיפוק עצמי. " ואחת אתן לך. הסיבה שהכרחתי את יובל לעבוד בחושך היתה שאנחנו לא כל כך מסתדרים עם השמש בדרך כלל".

"רגע אחד"! צווחתי, מניף יד רועדת מולו. "מה עם אשתך והילדות והחברים מרוסיה"?

"יחשבו שנהרגתי בפיצוץ", נחר בקול שריקה שעמעם לרגע את הסירנות של מכבי אש, שדהרו מגשר פז לכיוון הכרמל. "אני חושב שהכי טוב ככה".

רוח נשבה מכיוון הים והביאה איתה ריח שהזכיר זפת בוערת.

"עכשיו הבנתי", נשימתי עלתה וירדה בטירוף, בעוד אני מנסה להביט ביצור התוהו שעמד מולי. "וזה החלק האחרון בפאזל. הם יחשבו שזה איזשהו מאגר נפט תת קרקעי. ואולי באמת מילאתם אותו עכשיו בנפט והוא בוער שם? אמרת למועלם לקנות מניות נפט והוא ירוויח את המיליונים שלו בבורסה ולא יהיה לו שום אינטרס להשלים את הפרויקט".

"אתה באמת בחור אינטלגנטי"! אמר הדבר שפעם נראה כנראה כמו דימיטרי. "אבל  זה עוד יותר מזה. על פי חוקי החירום של מדינת ישראל, מצבורי נפט שנמצאים אינם מיועדים לניצול אלא לשמירה בתור רזרבות לשעת מלחמה ואמברגו. כך שמנהרה בכרמל לעולם לא תיחפר שוב ובמקומה יבנו כביש ימי או גשרים עיליים. כך תישאר לך די עבודה בתור יועץ קרקע, אם כי באמת עשיתי מאמץ להשאיר לך שולחן נקי עד כמה שאפשר".

"שניה", השתעלתי. "מה עם ההרוגים והפצועים? מה לגבי כל הנזק"?

"כמו שאמר סטאלין", גיחך היצור "כשחוטבים עצים, ניתזים שבבים. ככה זה"!

"דימטרי", התיפחתי כמעט,"לא ידעתי שאתה קומוניסט".

"כל הרוסים קומוניסטים"! צחוקו נשמע כמו נייר זכוכית על שמשה מלוטשת.

"גם הכהניסטים וגם המאפיונרים . כולם נולדו עם זה בראש. אין מה לעשות"!

"יש מה לעשות", שלפתי את האקדח שלי.

"זה בשביל אטלנטיס"! קראתי ולחצתי על ההדק .

דבר אחד היה בטוח. לא הייתי ג'סי ג'יימס.

ההדף העיף את האקדח מידי ואז בא משב רוח עז ואכזרי והטיל אותי על הקרקע, ליד גלגל המכונית.

"מיותר לציין", אמר היצור שעמד מעלי וגיחך "שלא היינו מגיעים לאן שהגענו,אם היתה לנו סיבה לפחד מצעצועים אלה".

"צדקת כשאמרת שאנשי אטלנטיס היו יותר מתוחכמים מכם." הוא המשיך "אותם באמת היינו צריכים לחסל. אבל אתם, אתם כמו תולעי פגרים על קליפת העולם הזה.אתם תאכלו אחד את השני, בלי שום צורך בהתערבות מבחוץ".

"אוי", שפשפתי את מרפקי הכואב ונשאתי מבט מתחנן אל השד. "אין לנו שום סיכוי?"

"בשביל מי אתה מבקש תקווה, יניב"? ירק היצור את המילים מפיו, בעודו חושף ניבים כתומים בוהקים. "סיכוי בשבילך, או סיכוי בשביל מועלם"?

ואז הוא נעלם כמו טבעת עשן מסיגריה, כמו תמונה בטלביזיה בהפסקת חשמל.

הצטמצם לנקודה ונגוז. משאיר אותי שם מול האש הגדולה בכרמל.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לדרול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג חשון ה´תשס"ז  
אתה גם ממשיף? / אורח/ת בביכורים
י"ג חשון ה´תשס"ז  
אני אשמח לענות.
י"ג חשון ה´תשס"ז  
ממשיך. סליחה! / אורח/ת בביכורים
י"ג חשון ה´תשס"ז  
גם אני קראתי עכשיו!! / אורח/ת בביכורים
ואין מצב שאתה לא ממשיך. ברור!
י"ג חשון ה´תשס"ז  
אבל זה סוף הסיפור.

הסיבה שהוא ב"סיפור בהמשכים" הוא בגלל שהוא היה יותר מדי ארוך להכנס בסיפור קצר.

אני חושב שהוא נגמר בצורה מאוד מובהקת.

אבל תודה באמת.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד