המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
מנהרה בכרמל חלק א / דרול
בביכורים מאז י"ז שבט ה´תשס"ו

 

דלת הקרוון נפרצה בסערה, מזרימה לתוך החלל משבי רוח שלא ידעה אם להיות חמה בגלל אוגוסט, או להתקרר בזכות הגובה והשעה המאוחרת.

"יובל"? הרמתי את עיני לנוכח האורח הלא קרוא ולרגע הייתי בטוח שהחדר מלא באותן ספרות כתומות שניבטו אלי זה שעות מצג המחשב.

מה המצב"? שאל יובל, מתקדם לעברי כשאוברול הקבלנים שלו מתנפנף מסביב לחגורת הפלאפון הכפולה.

"מה אני אגיד לך" משכתי בכתפי," אחת עשרה בלילה ואני עוד פה".

תיארתי לעצמי שיובל לא הדהיר את עצמו על הטנדר מכרמליה ועד הנה, רק כדי לשאול מה שלומי והעדפתי לא להיות יותר מדי ידידותי בשלב הזה.

"מתי אתה מתקפל"? הוא שאל, בלוריתו הסוררת מצליפה על גבותיו העבותות.

"לא יודע", ניסיתי לסגל לעצמי קול צפצפני ובלתי מזיק.

"המספרים האלה," הצבעתי על מסך המחשב, " אינם עושים עימדי חסד. אבל נדמה לי שבעוד חצי שעה אני אסע הביתה לחטוף כמה שעות שינה".

"אז זה באמת מזל". הוא התיישב מולי במעין תנוחת המתנה ושמט את הפקס ששלחתי לו הערב מתחת לאפי. " רציתי לברר איתך בקשר לזה".  

"אני חושב שזה די קריא". עיינתי בפקס, "אבקש לעצור את המשך עבודת החפירה עד שיבוצעו קידוחי ניסיון נוספים".

"מה זאת אומרת לעצור"? יובל ניסה להשתלט על עצמו לבל יתפרץ. "המחפרים אמורים להתחיל לעבוד מחר והם אמורים לעבוד בהספק של מאה חמישים אחוז. אתה לא יכול לעצור אותם עכשיו".

"אני לא אשכב מתחת לגלגלים". נשענתי לאחור. " אבל יש כמה דברים שצריך לבדוק."

"אני לא מאמין". יובל נעץ בי מבט מבועת. " אתה לא יכול להיות רציני.  דמי השכירות של הדברים האלו הם עשרים אלף דולר ליום ולא היינו מזמינים אותם במיוחד מחו"ל, אילו לא הודעתם שלא יהיו בעיות".

"תקשיב יובל". ניסיתי לדלות את מירב הסימפתיה שיכולתי לנדב כלפי מישהו מגזע הקבלנים. " רק היום קיבלתי את הדו"ח של האולטרה סוני והוא מצביע בודאות על מספר חללים בעומק של מאה מטר. מה יקרה אם אחד המחפרים שלך ייפול לאיזה בור כזה? ברגע שחברות הביטוח יתחילו להיות מעורבות, תצטרך לברוח לאינדונזיה כדי להתחבא".

"אל תדבר איתי על חברות הביטוח!" עיניו של יובל בלטו מחוריהם ועל אף רוח הכרמל הקרירה שנשבה בחדר, הוא החל להזיע.

כן, למרות שיובל למד הנדסה, הוא היה בהחלט קבלן טיפוסי, הסבור שתפקיד היקום לדאוג לכך שהקבלנים ימשיכו לצבור מזומנים, הודות לנטיותיהם הברורות להשמיד את הטבע ואת איכות החיים.

"תקשיב לי", אצבעות החי"רניק שלו תופפו על השולחן מולי. "אתה לא יכול לדבר עכשיו על חורים ומחפרים. היו לכם חמישה חודשים לחקור את ההר הזה ולא יעלה על הדעת שבגלל פאשלה שלכם נדפוק את הבונוסים שיש לנו על זמן הביצוע".

ידעתי כמובן שליובל לא הגיעו שום בונוסים משום סיבה שהיא, כמו שידעתי שהוא כבר בטוח שחבורת הנוכלים תאבי הבצע שהעסיקה אותו ואותי, תתלה אותו לייבוש מעל התנור אם העבודה לא תתחיל בזמן.

"תביט", ניסיתי את הגישה הסבלנית. "המשרד שלנו בסה"כ הפעיל את הידע שהבוסים שלך קנו בחו"ל. אנחנו בדקנו את האזורים בהם היתה אמורה להתבצע החפירה והאזורים האלה היו בסדר גמור. הבעיה היא שמתחתם נתגלו מבנים גיאואידים שאני חושש שהם מערות. אף פעם בהיסטוריה לא נתגלו מערות כאלו מתחת לסלעי משקע בצפיפות שלושה טונות לקוב. מתחת לסלעי יסוד התגלו, גם מתחת לסלעים וולקאניים, אבל לא מתחת לסלעי משקע.

זהו מצב מאד לא נורמלי ולא היתה לנו אפשרות לצפות אותו.לי לא אכפת להגיד שזו היתה טעות שלנו. מה שכן חשוב הוא המבנה הטקטוני של הרכס, שמסתבר שהוא נגוע בחללים. אם תתחיל לחפור, יתכן ותפיל את כל רוממה אל התהום".

"אז מה אתה מציע"? יובל עשה פסיכומטרי פעם ואולי בגלל זה הוא התחיל להבין את חומרת הדברים שאמרתי לו, למרות שסרב מכל וכל להאמין בהם. "שנרד מהמכרז עכשיו"?

"מה הטעם"? משכתי בכתפי. "אם לא תבצעו את המנהרה, אף אחד אחר לא יוכל.  תנו לי תקציב לעוד עשרים קידוחי עומק ואולי נמצא נתיב חלופי".

"מה"!? יובל סוף סוף תפס שאני רציני. "ולהאריך את זמן החפירה. אתה יודע ש....".

"כן, עשרים אלף דולאר ביום". הנהנתי בראשי. " ולכן אני רוצה שני צוותי קידוח החל ממחר אחר הצהרים. אולי נצליח לצאת בשלום". 

"אני מכיר אותך יניב"! יובל קם ממקומו. " ואני לא חושב שיש לך מספיק ניסיון כדי לקבוע כזה דבר".

"אתה יכול לדבר עם הבוס שלי". משכתי בכתפי.

ידעתי שיובל ממילא יעשה זאת. האנשים ששילמו לו את משכורת, הזכירו בנועם הליכותיהם את היאקוזה היפאנית וברמתם המוסרית דמו לעדר מדוזות.

"זה בדיוק מה שאעשה"! הוא פנה לכיוון הדלת. " אחרי שאני אגמור איתך, אני כלב אם מישהו בארץ יעיז להעסיק אותך בתור מהנדס".

"להתראות"!  אמרתי לו בחביבות.

לא היתה לי שום סיבה ללעוג לאומלל. הימים הבאים כך הייתי בטוח, יתאכזרו אליו אפילו יותר מהעשיר שבקבלנים.

לא הזמנתי את הצרה הזאת על ראשו של יובל ולמען האמת הייתי מעדיף לקחת את הכסף ולהסתלק, אבל למרות שהיו לי הסברים טובים מאד לספק לבוס שלי. ידעתי שיהיה לי קשה להירדם הלילה.

 עם בוקר הגעתי למשרד וברכתי לשלום את קרן, המזכירה שלנו. פרצופה היה מרוח כרגיל בארבע שכבות איפור, זכר למכות הרצח שהחבר הערס שלה נהג להעניק לה תמורת הטבות אישיות מופלגות.

"בוקר טוב יניב"! היא לחשה מפרצופה המפוצץ.

"בוקר טוב חמודה"! הרעתי. "היו הודעות" ?

"כן", היא עיינה בשולחנה עמוס הפתקיות. "מועלם התקשר ושאל מתי תהיה

במשרד ומישהו ממעבדת הקרקע התקשר ושאל אם אתה קודח בתוך העציץ שלך".

"את התוצאות הם שלחו?" שאלתי.

"כן". היא ענתה.

"אז תביאי אותן"! נשענתי לאחור ונתתי למחשב שלי להידלק בקול תרועה ולברך את הבוקר בצפצופים דיגיטאליים אינספור.

ערמת דוחות המעבדה הגיעה אלי ואני התחלתי לעבור על החומר. נראה היה שהמצב באמת חמור.

אם התקשרו מן המעבדה ושאלו אם קדחתי בעציץ, סימן שיובל יכול בשקט לקחת את המחפרים ולחפור לעצמו קבר בעשרים אלף דולאר.

בשמונה וחצי צלצל הטלפון.

"יניב" קראה קרן מעל מעבד התמלילים שלה. " דימיטרי בטלפון".

"כבר"! זה היה הבוס.

"בוקר טוב יניב", נהם הבילורוסי המזדקן, שותף בכיר ב'שעל יועצי קרקע

בע"מ', "מה המצב איתך"?

"מה אתה רוצה"? נהמתי אל הטלפון.

את דימיטרי  אהבתי והערצתי עד כדי  כך, עד שממש לא יכולתי להתנהג אליו בנימוס.

"מועלם התקשר אלי הבוקר ואיים בתביעה משפטית", שמעתי אותו מגחך בשפופרת,

"אך מכיוון שאתה נמצא במצב רוח קרבי היום, נראה לי שאין לי מה לדאוג".

"תביעה אם תיערך, זה יהיה בבית המשפט בתל אביב", הסברתי לו ברוך, " כי

סביר שחיפה כבר לא תהיה בתמונה."

"עד כמה המצב חמור"? הוא התעניין.

"אתה לא תאמין", אמרתי לו. " כזה דבר עוד לא ראית".

"אני הייתי ברוסיה", הוא אמר. " וברוסיה יש הכל. זה לא לטלפון"?

"מה אני אגיד לך", נאנחתי, " הם רצו לעשות מנהרה בכרמל ומסתבר שמישהו

כבר הקדים אותם".

"תוך שעה וחצי אני אצלך" הוא הבטיח בחום ושתק לרגע.

"יניב" הוא אמר לפתע. "אתה בטח יודע שהמהנדסים תמיד אמרו שאת המנהרה

היחידה בכרמל צריך לחפור בין רחוב יל"ג לרחוב הנביאים ואז למלא אותה בחומר נפץ ולהרים את הכל באוויר"?

"בוס" נהמתי לו בקול בוכים. " אתה הרי לא  בחורה, ואתה לא צריך למכור לי  אשליות".

המשכתי לעבור על דו"ח הקרקע.

התוצאות לא דמו לשום דבר שנכלל בתחומי המקצוע.  

הרמתי טלפון למעבדת הקרקע וביקשתי את אבישי.

"הוא לא נמצא" ענתה הסבתא מהצד השני. "להשאיר הודעה"?

"תגידי לו שזה עם העציץ התקשר". מלמלתי בתשובה.

"אה, יניב"! היא נזכרה בי בלבביות. " הוא יצא עם הדגימות שלך לסורק ברמב"ם ואמר שיתקשר אלך משם".

"הסורק ברמב"ם"?! התפלצתי. " זה עולה ארבע מאות דולר לשעה! מי ישלם"?

"אתה תשלם" גיחכה דודה יוכבד. " יש לך התנגדות"?

"בדיוק לשם רציתי לשלוח אותו". השלמתי עם הבלתי נמנע. " אני אחכה לטלפון ממנו, תודה".

 המשכתי לבנות מפה תלת מימדית של הרכס לפי הנתונים הגיאופוניים.

 בד"כ זו היתה משימה של מיון קרקעות לפי התקן, כך שלא הייתי יוצא מהתלת מימדיות בלי מיליון צבעים על המסך, אך מכיוון שראיתי לנכון לסגת לרמה של חומר או אויר, הכל נעשה הרבה יותר פשוט.

 אחרי שעה בערך, עשיתי עיבוד גרפי צילומי ובחנתי את מה שהיה לי כרגע.

 הגעתי למסקנה שאצטרך לקבל נתונים מעוד עשרים קידוחים, לפני שאוכל לקבור את הפרויקט לגמרי.  בערך בשלב הזה, נשמעה חריקה מכיוון הדלת ואיציק מועלם דהר פנימה.

"שלום איציק" חייכה אליו קרן במתק שפתיים.

"קרן, מה נשמע"? הקמטים מעל אפו הבולבוסי נתיישרו בחצי מילימטר.

 כבר חודשיים ניסה מועלם לגרום לקרן לזנוח את חברה הערס ולעבור לצאת עם בנו הצעיר, שהיה ערס לא פחות, אם כי הרבה יותר עשיר.

לקרן היה כשרון נפלא לחטוף מכות והאמנתי שזו התכונה העיקרית הנדרשת מאישה במשפחה הזאת.

יובל הספיק לקרטע לתוך החדר ולהעיף בי מבט נבוך. אחרי הכל, הוא ציפה לראות את מועלם קורע אותי לגזרים  והייתה לו  חולצה לבנה שהוא בטח לא רצה ללכלך.

"מה המצב מועלם"? חייכתי אליו חיוך שובב.

 כשניצבתי מול אנשים כמוהו, עברייני צעצוע שהפכו למיליונרים בזכות שלמונים ואיומים, לא היו לי הסנטימנטים כמו שהיו לי לגבי יובל לדוגמה.

למועלם היה פרויקט של מאתיים מיליון דולאר ביד ונראה היה לי שמצאתי בור מספיק עמוק בשבילו ובשביל הפרויקט גם יחד.

"איך האוטו החדש"? התעניינתי.

"הוא סוחב בעליות של הכרמל". מועלם ענה ככפוי שד. " נתנו לי אחריות

לשלוש שנים וביטוח מקיף כלול במחיר".

"קח את קרן לסיבוב בהזדמנות", הנהנתי בידידות. "היא אוהבת מכוניות אמריקאיות".

למועלם היה שק של עצבים עלי ולא היה לו איפה לאחסן אותו כרגע. הוא נהג לחשוב שאני כרווק אומלל רוצה את קרן לעצמי. למען האמת חיבבתי את הבחורה וקיוויתי בשבילה שהיא תחטוף מכות מבעל עשיר ככל האפשר. נראה לי שבן הזקונים של מועלם, היה בינתיים האלטרנטיבה האטרקטיבית ביותר בשבילה.

"תסביר לי משהו אחד", מועלם פנה אלי ועל פניו ההבעה הקבלנית הרגילה של השקט לפני הסערה. " איך זה שהחללים צצו לפתע פתאום רק עכשיו"?

"כי למכונת האולטרה סוני היה לו"ז מאד מסוים ואנחנו פעלנו לפיו", הסברתי.

"וכפי שהתחייבנו, ברגע שהתעוררה בעיה דיווחנו עליה".

"אבל נתתם לנו אישור"! מועלם התחיל לנפח את החזה שלו. " אישרתם לנו להיכנס"!

"אתם שאלתם אם המחפרים יכולים להיכנס", ניסיתי נואשות לבלום את החיוך הזדוני שאיים וקיים להשתלט על פרצופי. " ובכן המחפרים יוכלו להיכנס בלי בעיה", המשכתי. " אבל קשה לי להאמין שהם יוכלו לצאת".

"מה אתה רוצה ממני עכשיו"? נהם מועלם בזעף.

"האולטרה סוני נועד במקורו לגלות נפט". הצלחתי תוך מאמץ ללבוש את המבע

התמים להפליא שלי. "אבל אין באזור נפט, לפחות לא בעומק הזה. לכן אני מעדיף לא לעשות שום דבר על פי התוצאות של האולטרה סוני, עד שאוכל לאשר אותם בקידוחים. אבל עכשיו המצב שונה. אחרי האולטרה סוני אני יודע איפה לקדוח, מועלם! יש לי את הקואורדינטות מועלם! אנחנו עוד יכולים לצאת מזה"!

השתלהבותי לא השאירה את מועלם אדיש. פרצופו האדים כעגבנייה וטיפות זיעה ביצבצו בשולי אפו.

"מה"? הוא צרח. " אתה מוציא כסף מהכיס שלי שלוש פעמים.  פעם אחת כשאתה רוצה עוד קידוחים, פעם שניה כשאתה מעכב את העבודה ופעם שלישית כשאתה מאריך את התוואי. תגיד לי, אתה חושב שהכסף צומח על העצים"?

"שלום לכולם"! פרץ דימיטרי לתוך החדר. "מה נשמע יובל"?

הוא צבט את לחיה של קרן ולכלך את ידו בחצי סנטימטר קקה של עיזים תוצרת הלנה רובינשטיין.

"דימטרי...", מלמל מועלם במבוכה.

"איציק"! דימיטרי היה מחבק אותו אילו לא היה שפוי. " יש לי בשורות נהדרות"!

"אתה שמעת על...", התחיל יובל לגמגם.

"בטח ששמעתי"! חייך הרוסי השמנמן והמקריח. " ואפילו עברתי הרגע אצל אבישי במעבדה ולקחתי את התוצאות האחרונות. זוכרים איך ששברנו את הראש מה לעשות עם החומר שיישאר לנו באמצע ההר ובסוף סגרתם עם סולל בונה שייקחו אותו בלי כסף?  אז עכשיו נוכל לדחוף אותו לתוך החללים האלה ולהרוויח זמן. נכון שהקטרפילרים יצטרכו להיכנס יותר מוקדם פנימה, אבל הם גם יצאו קודם". 

גלגלתי את עיני מעלה והגעתי אל שיא העונג.

אילו סולל בונה לא היו משלמים למועלם סכום הגון עבור פסולת הכרייה, הוא היה מעדיף לערום את מיליוני טונות הסלעים בחצר ביתו שבאחוזה. אבל הכסף הזה כנראה אמור להגיע אליו מתחת לשטיח שמתחת לשולחן ולפיכך יצטרך עתה להיות ילד מה זה טוב לדימיטרי, כדי שזה יעלים עין מן ה"דיל" עם  סולל בונה.

"רגע, והמחפרים"? תהה יובל.

"שיתחילו לעבוד היום", גיחך דימטרי. " אני חותם"!

יובל היה מבסוט עד הגג ורץ החוצה לפני שדימטרי ישנה את דעתו.

"רגע אחד", השתעל מועלם " מה לגבי התוואי"?

"אם יהיו שינויים, יהיה זה בכל מקרה במסגרת שלב ב'", שיקר דימיטרי במצח

נחושה, "אבל בקשר לחללים, אני לא יודע אם הם יושבים מספיק גבוה.  לצורך כך נצטרך עוד כמה קידוחים כדי שליניב יהיה מה לעשות".

"יניב..." לעלע מועלם ואז אורו פניו. " הוא בחור טוב יניב, הוא רק צריך קצת להשתפשף. אבל הוא מאד אינטלגנטי".

"כן, כן" חייך דימיטרי לאות שתמה השיחה. "תקפוץ לכאן בעוד שבוע. נראה מה ייסגר עם החללים".

"כן, אין שום בעיות" מועלם קרטע לאחור. " תעשו כמה קידוחים שאתם רוצים".

"כל טוב מועלם" הצלחתי לסנן.

"תקפוץ לכוס קפה". הוא העיף מבט אל קרן. " תבואי איתו".

קרן הנהנה כשהוא יצא מהחדר. דימיטרי צנח על הכסא שלי כבלון מפונצ'ר.

"ביצעת כאן מהלך מבריק שבשחמט נקרא לגיזה"! הודעת לו , " הבעיה היחידה היא שאתה משחק על הראש שלך".

"לגיזה אתה אומר"? דימיטרי המהם והצית סיגרית מלבורו זהובת פילטר.

"אני מכיר את הביטוי ברוסית. לא ידעתי שאתה משחק שח".

"נשאיר זאת בינינו" נהמתי. " גם ככה מרוקאיות לא יוצאות איתי כי אני לא מקלל בזמן הנהיגה".

"הן צודקות" התיז דימיטרי עשן מנחיריו. " בוא ספר לי מה קורה כאן".

"קודם תן לי את הדגימות של אבישי". ביקשתי

דימיטרי מסר לי תיקיית קרטון ואני עברתי עליה בריפרוף.

"אילו הנבלות היו נצמדים לתוכנית הישנה", פתחתי ואמרתי " והיו חופרים מנהרה מהצ'ק פוסט עד נחל ספונים, אולי הכל היה עובר בשקט. אבל מאחר שהם החליטו לחפור מפסגת אחוזה עד מת"מ, הם נכנסו לאזור שמשום מה בנוי בצורה גיאולוגית שונה לגמרי. אין לי הסבר לזה ובטח לאף אחד אין".

"זאת הסיבה שלא עלית על זה עד עכשיו" גיחך דימיטרי. " אני מכיר אותך"!

"פעם ראשונה שיש לי חצי הר גלידת וניל וחצי הר גבינה צהובה", מלמלתי נזוף.

"שטויות", נאנח דימיטרי. "תמשיך"!

"קודם כל זה". פרשתי לפניו את תרשימי האולטרה סוני הבינאריים. " עבדתי

על זה חצי לילה וזה הכי חשוב. כל האזור החל מרוממה הישנה ועד לכרמל הצרפתי במפלס מייצג שנקרא לו מפלס מאה ושלש עשרה, העשוי ממה שנראה כשרשרת מחילות שמחברת כמה חללים גדולים אחד אל השני. במקומות מסוימים קשה לדעת עד כמה המנהרה קיימת ולא מלאה באבק. אבל החומר שיש שם לא מסוגל להחזיק אפילו את עצמו. עד עכשיו לא היה לי מושג איך "גן האם" מצליח לרחף באוויר מעל כאלו תהומות".

"ועכשיו יש לך מושג"? חייך דימיטרי.

"שניה" הנדתי בראשי. " בהתחלה חשבתי שזו תופעה קרסטית כמו שאנו מכירים

באזור שמעל לטכניון, עם קירטון 'יגור' , אבל ראבעק! כאן מדובר על דולומיט והוא לא נמס במים. חוץ מזה, החללים נמצאים בערך באותו הגובה ואילו מערות קרסטיות נמשכות בצורה מדורגת מלמעלה למטה".

"אז אתה יודע משהו"! מחא דימיטרי כפיים כשהסיגריה נעוצה בזווית פיו,  "יפה מאד. זו לא יכולה להיות תופעה קרסטית כי אין לך מאיפה לקבל כזו כמות של מים".

"נכון", ניסיתי להירגע בלי הצלחה. " אז קדחתי לתחתית התהום מתחת לורדיה ומצאתי בדיוק מה שהייתי מוצא באדנית אצלי בבית אילו היה לי בית וזו אדמת חמרה משונה שכנראה חשופה לאור עם שרידים ברורים של שרשי צמחיה".

"יש גננים חובבים בכל מקום", החיוך לא סר מפרצופו האדמוני של דימיטרי.

"מה עוד"?

"שום דבר", משכתי בכתפי," קדחתי בתקרת אחת המנהרות וזכיתי לקבל שכבה קשה ביותר שאיתה אבישי רץ לסורק ברמב"ם ודיווח על..." הקשתי באצבעי על תיק קרטון,

 תחמוצת מנגן, אלומינה, סוגים שונים של חלודות ובקיצור...".

"גלידת וניל"? תהה דימיטרי.

"קרמיקה"! התעטשתי ברעם, "בעובי מטר".

"הבנתי", דימיטרי קם ממקומו " וכשהמחפרים של ידידנו מועלם יגיעו לקרמיקה, כבר לא יהיו לו מחפרים. אז הוא יפוצץ את כל העסק עם דינמיט ויוריד את פנורמה מאה חמישים מטר למטה".

"שטויות"! תיקנתי אותו. " לא חופרים ליד הפנורמה. המנהרה לא עוברת שם בכל מקרה. גם מרכז חורב לא נמצא בסכנה. אולי כמה וילות בדניה ישובו אל המקורות והמסעדה ההיא, אתה יודע, בדרך לאוניברסיטה".

"יניב אתה פתטי"! סיכם דימיטרי את עמדתו. " בעוד שבוע אני רוצה דו"ח מפורט בע"פ ממך לגבי כל הממצאים שתאסוף עד אז, וגם תיאוריה שמסבירה את כל זה. אני מצפה לקבל גם תסריט סביר לפתרון, אוקי"?

"מאה אחוז", חייכתי אליו בטרם יצא.

"בוס"?

"כן"? הוא כבר היה בחציו מחוץ לקרוון.

"תשאיר לי סיגריה"! הוא השליך אלי את כל הקופסה והסתלק.

"יניב", גיחכה קרן, "לא ידעתי שאתה מעשן".

"אני לא", ניסיתי לנקות את משקפי. "אשים את הקופסה הזו מעל המחשב כדי

שתמיד תזכיר לי מי אני, מאיפה באתי ולאן אני הולך".

"אתה לא יודע"? קרן תהתה מעבר למשקפי השמש הנצחיות שלה.

"ואת יודעת"? החזרתי לה את השאלה.

"לפעמים הייתי רוצה לשכוח". היא  התנשפה לרגע וחזרה לתקתק על המחשב.

נעצתי מבט אבוד בלוח השנה שעל הקיר.

לא שלא היה לי חבל על קרן. אילו נולדתי לתוך הבוץ שלה, אני בספק אם היתה לי נחישות מספקת כדי לפרוץ החוצה.

נחישות אינה דומה בכלל  לתאוות הבצע של מועלם או לכל תאווה אחרת. נחישות זו היכולת לרכז הכל לנקודה אחת ולבעוט. היחיד שהכרתי עם התכונה הזו היה דימיטרי. ידעתי לכן שעכשיו אני צריך לעבוד, לתת לו את הסיבות לדפוק את הפרויקט ואת היתר להשאיר בידיו.

השבוע שאחרי היה גדוש פעילות.

המחפרים קדחו בעוז מתחת לדרך דוד רזיאל כשהם דוהרים במהירות של מאה חמישים מטר ביום ומקצרים את דרכם לכיוון מרכז זיו. במהלך החפירה, עברו המחפרים בתוך כמה ממחילות המשנה ושם נתגלו דוגמאות של החרסינה המשונה. המחילות היו בקוטר חמישה מטר והקרמיקה שציפתה אותם היתה בעובי בלאטה בערך ונשברה די בקלות תחת משקלם של מחפרי העל. בתוך המנהרות היתה אדמת חמרה רכה ונקבובית שיכלה לפי עניות דעתי להגיע רק מקרקעית הים התיכון.

אולי היתה שם גם צמחיה, אבל כולה נקברה ברפש והאבק שיצרו כלי החפירה.   ניסיתי להיכנס לסיור לאחת המנהרות, אך היא היתה מלאה בבורות מים וערמות שברי סלעים כך שויתרתי על הרעיון.

אני יכול רק להגיד שהאוויר שם היה הרבה יותר מוצלח ממה שנושמים בנווה שאנן. הוא הזכיר לי את הים.

שלחתי את חתיכות החרסינה למעבדת דנציגר  בטכניון. משם אמרו לי שהסלע הזה קשיח פי חמישה עשר מקרמיקה רגילה, אם כי מאד פריך. לא היה להם שום מושג איך מייצרים כזה דבר. הם הפנו אותי למעבדה להתנדות יוניות בהנדסת חומרים, שפיתחה תרכובות דומות בתור על מוליכים למחשבי הפנטגון.

נהגי המחפרים דיווחו על הופעת נצנוצים משונים כל פעם שחלפו דרך מנהרה כזו. זה מסביר את התוצאות המשונות מהסורק ברמב"ם, שם טענו במפגיע שבקרמיקה יש ריכוז נדיר של איזוטופים רדיואקטיביים מהסוג שלשמחתנו הרבה, נמצא בכדור הארץ בכמות של שתי כפיות שטוחות.

לא ממש דאגתי לבריאותם של נהגי המחפרים.  הרדיואקטיביות הזאת עלולה להרוג אותם הרבה יותר לאט מאשר חצי הר שיתדרדר להם על הראש.

 הרחק בתל אביב החלו מניות הנפט לעלות.

 



אביב

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדרול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד