בנושא
בכרם
חדשות
 
בוכנואלד / דרול
בביכורים מאז כ"ד טבת ה´תשס"ו

פרק א – ירקות ופירות זה זבל.

 

מאיר היה מדבר עם הרוחות. לא תמיד ולא כל הזמן ולא בכל מקום , אלא בעיקר בזמן שהיה מכין מאכלים ניסיוניים במרפסת בית האבן בן שתי הקומות בו הוא גר עם אישתו בעין כרם. הבית , דרך אגב היה ממוקם באופן כזה על דפנות הוואדי ככה שמהצד השני שלו אפשר היה לראות את המנזר, אם מישהו באמת רצה . בדרך כלל לא רצו.

מהצד הראשון , כלומר מהמרפסת (עמוד פינתי מצופה אבן ושני פתחים אחד מערבה ואחד צפונה) אי אפשר היה לראות כלום חוץ מאקליפטוסים , ארבעה במספר שלמעשה חסמו את כל הנוף ההררי , איפה שכנראה נמצא הכביש למושב אורה (אולי).

במרפסת היה מאיר מכין אוכל ניסיוני , כמו טחינה עם אפרסקים או טחינה עם תות שדה , הכל לפי העונה. באותו הזמן , נטע , אשתו המהממת של מאיר הייתה מארחת ידידים בסלון. מה זה מארחת? היא הייתה יושבת איתם מול הטלוויזיה , מכינה להם קפה , מגישה להם עוגות ומפטפטת איתם על כל מיני דברים , בעיקר על ידידים אחרים , כאלו שלא היו שם באותו הרגע מה שיצר אפשרות לדבר עליהם באופן חופשי.

נטע לא אהבה לארח ידידים . היא לא אהבה אותם וברוב המקרים גם לא הכירה אותם. הארוח היה המחאה השקטה שלה נגד בעלה שבמקום להיות איתה היה עומד במרפסת , מכין אוכל זוועתי ומדבר אל הרוחות. קורא להן ומספר להן סיפורים ועושה עוד כל מיני דברים שאנשים נורמאליים לא היו מסוגלים לעשות.

אם באמת רוצים לדעת על מאיר , צריך להתחיל בנטע אישתו. נטע הייתה יפהפייה בקנה מידה בין לאומי. היא זכתה בתואר הפנים של שנות התשעים, כשהייתה בת שתים עשרה ואחר כך זכתה בעוד כמה תארים והשתתפה בתצוגות אופנה , סרטים , פרסומות וגם הצטלמה למודעות. היה לה שיער בלונדי אפור כהה וכמעט לא אנושי , עיניים בצבע אפור מדוייק של קליפת אגוז פקאן וגוף שנראה יותר כמו אוסף קווים נוצצים ,זהובים וערוכים בקפדנות.

הייתה לה הצלחה מסחררת , היא הרוויחה המון כסף ונסעה להשתתף בתצוגות אופנה בכל העולם. כשמאיר הכיר אותה היא הייתה אחרי ארבעה ניסיונות התאבדות , עשרה אישפוזים כפויים ומצב של תת תזונה שנמשך כמעט עשר שנים.

היא הגיעה למאיר כיוון שמאיר היה משקם. הוא היה עוזר לאנשים , פותר להם את הבעיות הנפשיות , גומל אותם מהתמכרויות וכאלו והופך אותם לשלווים ומאושרים, לפחות יחסית לכל היתר.

כשהוא פגש את נטע הוא אמר לה "אין לי איך לשקם אותך, תמותי לך בשקט."

זה לא שהוא לא היה צריך כסף , באותה תקופה פיטרו אותו מהגן למונגולואידים בו הוא עבד ברבע מישרה ככה שהוא לא גר בשום מקום מוגדר ואכל רק מה שמצא ברחובות. הוא היה זקוק לכל מקור הכנסה אפשרי אבל לדעתו לא היתה לנטע שום תקווה.

וככה זה נמשך חודשיים בערך כשמאיר מחטט בפחי הזבל ואילו נטע ממשיכה להרוויח כסף ולגסוס. הכל השתנה כשלארץ הגיע המורה של מאיר , יעקוב וולפנסן ,חוקר תנ"ך , גניקולוג וגדול המשקמים האירופאים  באותה התקופה. יעקוב עצמו , היה תלמידו של ד"ר קארל-היינץ אופנגאנג, רופא גרמני שהפך לנזיר בודהיסטי בשנות השלושים של המאה העשרים וגם היה ידוע בכך שייסד את אסכולת השיקום. בזמן המלחמה הגדולה ניצל ד"ר אופנגאנג את התנאים החריגים של השלטון הנאצי כדי להעביר את התיאוריות שלו לפסים מעשיים. תוך ביצוע ניסויים מסוג שאין הנייר סובל , הוא הצליח להוכיח שניתן לרפא אנשים ממחלות נפש , פשוט על ידי כך שעושים להם את המוות.

יעקובסן , שלימד את מאיר במשך שנים רבות , הזכיר את התיאוריה של ד"ר אופנגאנג בהקשר למקרה של נטע. הוא הציע למאיר להתחתן איתה.

"אני חושב שנישואין איתך יוכלו להעלים את הדחף שלה להרס עצמי" אמר הדני המבוגר והאלגנטי לישראלי הבוגר.

"ומי סיפר לך את זה?" שאל מאיר ," ד"ר מנגלה?"

"אתה תשתוק כשאתה מדבר על מנגלה." נהם וולפנסן. "אתה משקם ועיסוקך בבני אדם. תשעים ושניים אחוז מהאנשים מתחתנים , אתה לא יכול לנדות את עצמך מהרוב המכריע"

"להתחתן זה דבר אחד," הסכים מאיר "אבל הבחורה הזאת היא  מטורללת שבאמת רוצה למות. אילו היו לה ורידים היא כבר מזמן הייתה חותכת אותם."

"עדיין היא מאוד עשירה," הזכיר לו מורהו הערמומי "ואילו אתה לא נעשה צעיר עם השנים."

מאיר השיב בנחירה ובמידה רבה של צדק. בגיל ארבעים נראה מאיר כמו שרוב  האנשים נראים בגיל שמונה עשרה , במיוחד אם הם מתכסים באשפה ונלחמים עם חתולים על כל פיסה של המבורגר.

"אתה צודק " אמר יעקובסן "גילית שאתה מסוגל לקבל חיות עצומה רק מלנסות לחפש אוכל. זו עוצמה חייתית שמאפשרת לך להתקיים מסביב לקיבה שלך ולחסוך לעצמך את השחיקה הכרוכה בחיים הנורמאליים של בני האדם."

"בכל מקרה," הוא הוסיף "אין לך איפה לגור והחורף מתקרב."

"עכשיו אתה צודק " השיב לו מאיר "לפני זה הייתי ישן במחסן של גן המונגולואידים ועכשיו אני לא יודע מה יקרה."

"תתחתן." פסק יעקוב "תתחתן עם נטע."

נטע הייתה בהלם מההצעה.

"אתה מחכה שאני אמות כדי לרשת אותי?" היא תהתה ממיטת המחלקה בטיפול נמרץ אחרי שבלעה שתי חפיסות של מוקסיפן.

"הוראות הרופא " הסביר לה מאיר "חוץ מזה שבסיס הקשר בינינו הוא שאת מטורפת ואני שפוי."

"תביא את הרופא," חייכה נטע חיוך מסנוור , אם כי קלוש "נשאל אותו."

מאיר בהחלט היה מוכן לאפשרות הזאת. הוא קרא לוולפנסן לצוץ מחדר ההמתנה וזה מצידו , הגיח במלוא זקנו המכסיף ומשקפיו הזהובות והעבות.

נטע כבר זכתה להצעות מגונות מכמה חוקרים ואנשי אקדמיה , כך שהיא התרשמה פחות מהופעתו ויותר מאדישותו.

"דוקטור " היא פנתה אליו "יש לי שאלה. נכון שמרגרינה וחמאה הם שומנים?"

"נכון"  השיב  וולפנסן.

"אני יודעת " היא הנהנה ברוך "וזה נכון שסוכר ותפוחי אדמה הם פחמימות , ואילו חומוס ושעועית נראים כמו פחמימות אבל למעשה הם חלבונים כמו בשר?"

"גם נכון" הנהן הדוקטור.

"אז תגיד דוקטור," היא שאלה בקול רפה "מה זה ירקות ופירות?"

"ירקות ופירות הם זבל" הצהיר המשקם הזקן "כולם יודעים את זה"

"גם אני ידעתי" נטע עצמה את עיניה "במשך כל השנים הללו , ידעתי." היא חייכה חיוך נוגה ומאושר.

"מאיר," היא אמרה לפתע "עבדתי במילאנו לפני חודש. שלושים אלף דולאר לפחות , האולם עלי."

וכך נישאו ברוב עם והדר מאיר ונטע. בחתונה שמרבית משתתפיה היו אנשי ציבור ותקשורת שתהו בינם לבין עצמם כמה זמן יחזיקו הנישואים בין היפהפיה והלא כלומניק.

הנישואים החזיקו ארבע שנים והם עדיין מחזיקים מעמד יפה מאוד.

התיאוריה של קארל היינץ אופנגאנג הוכיחה את עצמה. ברגע שנטע התאוששה מספיק כדי לאסוף את מאיר אל דירתה הנוצצת בפאתי רמת השרון היא גילתה לתדהמתה שבעלה האוהב אינו מסוגל לאכול בישיבה, הוא מצליח להירדם רק בחניה ויש לו מושג מאוד מעורפל לגבי השימושים המקובלים במגבת.

היא פשוט לא ידעה מה הוא יחולל הפעם. היא הייתה מוצאת את הנעליים שלו במקרר, היא מצאה פעם אחת את תכולת הפריזר במכונת הכביסה. היא לא הבינה מה מכונת האספרסו עושה מתחת למיטה.

חיי המין שלהם היו נפלאים כמובן . היא פשוט הייתה נדהמת מהחיות הבלתי נדלית שלו וממעשה האהבה הגועש והרב גוני שהיה מפעיל עליה.

בסיכומו של דבר , גם אחרי שהיא הייתה רוצה לרצוח אותו ששכח להוריד את הנעליים במקלחת , היא הייתה מודה בינה לבין עצמה שהיא הרבה יותר מאושרת. למעשה כל ניסיונות ההתאבדות שלה והשימוש הרב בסמים , נראו לה , חודשיים לאחר החתונה כמין תקופה רחוקה ובלתי מציאותית.

"הוא משהו משהו משהו הרופא שלך," היא הייתה לוחשת לאוזנו בזמן שהם היו כרוכים זו בזה במיטה הרחבה "תגיד לי רק למה היית צריך להסריח."

"בגלל המונגולואידים." היה מאיר מסביר " הם כל כך סתומים ששום עלבון לא היה מצליח להטריד אותם. הייתי יכול לקלל אותם שעות בלי שישימו לב. גם להרביץ להם לא עזר, ממילא הם היו תולשים זה לזה את השערות באופן יומיומי. חוש הריח קשור למרכזים הכי בסיסיים בתפקוד המוחי ולכן הסירחון עבד עליהם יותר טוב מכל פעולה אחרת."

"הוא באמת עבד?" התעניינה נטע כשהיא מגרדת את אפה המדהים .

"בטח שעבד," מאיר רטן "בגלל זה פיטרו אותי. הם עשו אסיפה והצביעו פה על אחד לטובת פתיחה בשביתת רעב עד שאני מסתלק. תארי לעצמך , מונגולואידים , בני חמש."

בשביל מאיר היו הנישואים לנטע כניסה לעולם חדש ומרתק. הסופרמרקט היה מבחינתו ממלכה חדשה ושורצת אפשרויות. בתור אדם שניזון בעיקר מאשפה הוא היה רגיל לזה שהאוכל שלו היה מגיע מעורבב במידה כזו או אחרת. הביקור בסופרמרקט חשף אותו לכך שניתן לקנות את המרכיבים הבסיסיים של המזון לחוד ולערבב אותם בבית. הוא התחיל בלערבב טונה עם חלב וריבה עם קישואים ובסוף נעצר על הטחינה. הטחינה הייתה מבחינתו אותו מרכיב מהותי בכל תערובת שהיה מאחה את כל הגורמים למציאות יחידה.

ניתן היה לומר שחלק גדול מאושרה של אישתו הייתה טמון בכך שהיא עבדה בחו"ל בד"כ ולכן לא הייתה צריכה לחזור הביתה ולראות כל יום את מה שמאיר הותיר במטבח.

פעם אחת , בערך ארבעה חודשים לאחר החתונה היא הציעה לו להצטרף אליה לאחד ממסעות העבודה שלה. זה היה בכיוון בלגיה , איפה שמאוד רצו שהיא תצטלם לפרסומת גלידת שוקולד ואגוזים.

"אין להם טחינה בבלגיה, נכון?" מאיר התעניין "אבל בסך הכל אני בעד. יש באנטוורפן כנס משקמים ומזמן חשבתי שהגיע הזמן לפגוש כמה נאצים נמלטים."

בזמן שטסו לבריסל , היתה לזוג הצעיר הזדמנות לשוחח קצת ברצינות , מה שכמעט לא קרה כל זמן שהייתה להם אפשרות לריב או לתנות אהבים.

"לא הבנתי מה הקשר בין העבודה שלך לשלטון הנאצי" מלמלה נטע כשהיא מדפדפת באיזה ירחון תעופתי.

"אה זה." מאיר אהב לדבר , אהב להסביר ואהב את אישתו.

"הסיפור הולך בערך ככה" הוא נאנח "את יודעת מה זה משפטי נירנברג?"

"לא ממש." נטע הימהמה "אני לא חושבת שהייתי שם אי פעם בתצוגה. בון, פרנקפורט, דיסלדורף , המבורג ואפילו בשטוטגארט הייתי, אבל נירנברג לא. מה יש שם במקום הזה?"

"אני לא יודע מה יש שם עכשיו." השיב מאיר "אולי אין שם כלום. אבל כשנגמרה המלחמה שפטו שם את מנהיגי הרייך השלישי , כלומר , אלו שלא הספיקו להתאבד או לברוח."

"זה מה שנקרא דהנאציפיקאציה?" תהתה נטע כשהיא בוחנת במראת כיס את התוחם האפרפר נוצץ של האודם שלה .

"הדהנאציפיקציה התרחשה קצת אחר כך"  הנהן מאיר "מטרתה הייתה לשרש את ההשפעות הנאציות ממוסדות הממשל הגרמניים , אבל בנירנברג אספו את כל המנהיגים הנאציים שהצליחו למצוא ופשוט תלו אותם אחרי משפטי ראווה מאוד שיטחיים."

"שמעתי על זה" נטע מצצה מתוך בקבוק הויסקי המיניאטורי שהגישה לה הדיילת עוד מקודם "את הרמן גרינג תלו, נכון."

"את גבלס תלו," תיקן אותה מאיר וליטף את שערה הזהוב "הרמן גרינג התאבד. הוא היה כל כך שמן , עד שפחד שהחבל יקרע והוא ייפול על התחת."

"היו צריכים לירות בו כמו כלב." סיכמה נטע "עכשיו מה לגבי העבודה שלך."

"טוב " מאיר המשיך "בנוסף למנהיגים שפטו בנירנברג גם רופאים ומדענים גרמניים שביצעו פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות."

"את רופא השיניים שלי הייתי הורגת." ציינה נטע "נראה לי שהוא גרמני באמת. הייתי תולה אותו , מחשמלת אותו ואז עושה לו טיפול שורש בלי הרדמה."    



אגדה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדרול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה טבת ה´תשס"ו  
מצד אחד, התיאורים והעלילה ממש מעניינים, הייתי מרותקת עד הסוף.
אבל מצד שני- ההתנהגויות השונות של הדמויות לא מצליחות להתחבר לי ל2 דמויות בסך הכל. זה נשמע ממש מוזר ואפילו קצת סותר את עצמו. כל הקשר בינהם מופרך. <קשה לי לתת דוגמאות, אבל זו האוירה הכללית שהרגשתי בספור>
כ"ה טבת ה´תשס"ו  
של סיפור קצר
ואני לא יודע איך הוא יסתדר בתור רומן.
למען האמת הסיבה שפירסמתי אותו כאן היא שקיוויתי שמישהו ייתן לי רעיון לאן לגרור אותו מכאן.
כ"ה טבת ה´תשס"ו  
נראה סיפור יפה.
אבל נאלצתי לעצור באמצע.
כ"ו טבת ה´תשס"ו  
רואים שהיוצר מבין בכתיבה.
מאוד מיוחד.
כ´ אייר ה´תשס"ט  
הסגנון שלך טוב, אבל התוכן- שלא נדע מצרות. נראה לי שצריך להיכנס לראש שלך בשביל להבין מה בדיוק אתה רוצה, וזה כבר לא יקרה לי היום, חוששני...

יום שופע ושפוי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד