התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
ט"ז אב ה´תש"פ
י"ב אב ה´תש"פ
שמורגש שיש כאן הרבה קודים פנימיים.
אבל יש כאן כל כך הרבה שנוגע- הזהירות הזו של לקלף את השכבות בזהירות, באמצעות השפה, זה נפלא-

אֲנַחְנוּ מְקַלְּפִים בְּשָׂפָה
מִתְרַחֶבֶת, בְּעוֹד דְּרָכִים לִהְיוֹת אֱמֶת

החסרון הזה של הבית, שבפנים הוא ממשי וכואב ומתעלה מעל הזמן ומעל ללוח השנה, והמעבר החד הזה בין הכאב להתחלה חדשה-

השיר הזה לקח אותי, לפחות, לעומק מזוית קצת אחרת ביחס לתקופה הזו.
אז תודה

י´ אב ה´תש"פ
זה כל כך דוקר. האינפלציה של האינטימיות, אוף.
והסוף.
אתה מצליח לדייק כל כך הרבה במילים.
י´ אב ה´תש"פ
יש כאן משהו מאוד מיוחד.
והסוף -

וְסָלְלָה לְאַנְשֵׁי אֶבֶן
צִפּוֹר

זה מאוד מעניין. המקום שאליו ניתן לקחת את המשפט הזה הוא נפלא, לדעתי.

תודה!

י´ אב ה´תש"פ
מצטרפת / בתגובה לפרפרים
לתגובות שמעליי.
יש כאן הרבה מתיקות, וכתוב בצורה מאוד אמינה. התמימות הילדית של קדם כתובה כל כך טוב.
ו´ אב ה´תש"פ
ללא נושא / בתגובה לשקט
מעביר חד את השקט של אין-מוזיקה שנקשר לתחושת החורבן.
הדממה הזו מתארת מדויק את האבל של הימים האלו.
ד´ אב ה´תש"פ
וואו.
לא סגורה עד הסוף על מה כאן דימוי ומה לא, אבל השיר הזה כואב נורא ונוגע עמוק.
השורות הראשונות פותחות בצורה מאוד חזקה וישירה את השיר.
והבית השני -
ההשוואה בין האמונה שאבדה לילד בנעליים של אבא - אין לי מילים לתחושה שזה מעורר.

יש בשיר הזה צער עמוק מאוד, שאיכשהו מתחדד כאשר מוכנס הדימוי של הילד בשיר.

אני עוד צריכה לחזור לכאן.
ד´ אב ה´תש"פ
אוף.
הבית השני ומגדלי הקלפים שקורסים והכמה אפשר.
מרגישים את הסערה שבתהליך, שהופכת לאפילו קצת מונוטונית וקצת מקהה את הנפש.
אבל בבית השלישי את מכניסה את התקווה הזו, ועוד באמצעות הירח. וזה, כמו שכתב יודל'ה- פשוט קסום.
ד´ אב ה´תש"פ
ללא נושא / בתגובה לכל קיץ
זה נוגע.
המילים שלך מגלות את ההתחדשות שמתחבאת בתוך השגרה והחום, את הציפייה לשינוי שמתקרב.

והשורה הזאת -
בְּיָרֵחַ מִתְחַסֵּר וְתוֹרָה מִתְדַּפֶּקֶת

אני לא יודעת, היא פשוט נפלאה בעיניי.
ד´ אב ה´תש"פ
איזה כיף איתכם.

מפרש - תודה לך. אהבתי את ההשוואה למעמעם :)
יודל'ה - קודם כל תודה רבה, ותודה מיוחדת על ההערות, תמיד שמחה להשתפר. לגבי א' - מכיוון שהשיר נכתב מתוך חוויה מסוימת, קשה לי להרחיב אותו, אבל מבינה את ההערה. לגבי ב' - מאוד יכול להיות שאתה צודק, אני צריכה לחשוב איך לשנות.
אמי 1, צפור, שירת טל, מרים ג - תודה גדולה על התגובות המחזקות והבונות.

שימחתם ממש!

ז´ תמוז ה´תש"פ
של הכאב והרצון יוצרים כאן משהו מיוחד מאוד.
והבית השלישי (או הרביעי? הנפתח ב-"כשתשאל"...) ממש נפלא בעיניי. תודה
ג´ תמוז ה´תש"פ
זה שיר נפלא, ממש.
מנקודת המבט שאני קוראת את השיר, נדמה לי שהוא מבטא הרבה השלמה. ומן רוגע שנלווה אליה. כאילו בכל דמות נערצת מסתתר מישהו שהוא לגמרי פשוט, כמונו, וזה בסדר (יכול להיות שזו לגמרי לא הייתה כוונת המשורר).
המעבר בין גוף ראשון לשני מדגיש את הריחוק והזרות, אבל הבית השני איכשהו מרגיש לי כאילו מעלים את התחושות האלה.
שתי השורות האחרונות יפהפיות, ולא ברורות לי עד הסוף; אבל דווקא בגלל זה הן יכולות, בעיניי, להכיל הרבה פרשנויות שונות. וזה מה שכל כך יפה כאן.
איזה כיף שהשיר הזה כאן
כ"ז אייר ה´תש"פ
מדהים / בתגובה לרזא דאחד
איך שהשיר הזה לוכד בתוכו את הקסם של כניסת שבת.
אור הנרות, הניגון, התפילות.
ובעיקר הנחת.

'הַנֵּרוֹת מְשִׁיבִים אֶת מְאוֹר הָעֵינַיִם"- זה יפהפה. החיבור הזה בין הרגש לבין הקדושה והאור.
והתפילות שנפגשות.

נדמה לי שאשוב לכאן עוד הרבה.
ט´ אייר ה´תש"פ
יש בשיר הזה משהו מאוד חזק, מאוד כואב. הצלחת להעביר כאן תמונה חדה בלי יותר מדי מילים. ממש מרגישים את הייאוש, את הסתמיות (מעניין מאיפה ההרגשה הזו נובעת).
ט´ אייר ה´תש"פ
כבר כמה פעמים שאני חוזרת אל השיר הזה, ובכל פעם נקודה אחרת תופסת אותי.
אבל הסוף, וואו, הסוף.
תודה על זה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד