התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
י"ג סיון ה´תש"פ
אולי הבנתי / בתגובה ל***
גיבור השיר רואה בחורה בתחנה לתל אביב ומזהה אצלה (איך?) זעם אמוציונלי על הכאב, על הגורל, על הנוקשות של העולם.
אח"כ הוא מתרגם את הזעם הזה לעיניים דתיות יותר.
אני בכיוון?

'הני כבשי למה לו' זה נהדר.
ט´ סיון ה´תש"פ
עוד אחזור / בתגובה ל***
ד´ סיון ה´תש"פ
באמת אני מסתכל מבחוץ ולא התכוונתי לשפוט. פשוט ההתחלה 'יום אחד יהיה לנו אומץ' הרגישה לי כמו ההדרה של המציאות הזאת. כי באמת יש בה משהו מושך, האומץ הזה, החופש, פריקת העול.
כ"ח אייר ה´תש"פ
לא צריך לומר, זה ברור.
קצת קשה לי אם השכרות הזאת, אולי כי אין לי מספיק אומץ. את בטוחה שצריכים להיות מחוקים בשביל לצעוק ככה? את בטוחה שאמון וזהות חייבים לבוא רק אחרי מחיקה טוטאלית? (כמובן קיימת האפשרות שבכלל לא הבנתי מה התכוונת כאן).
אני רגיל שמדמים את זה לבריחה, לחוסר התמודדות, כי בסוף לא אנחנו בראנו את עצמינו.
כ"ח אייר ה´תש"פ
ללא נושא / בתגובה למנוח
אני חושב שלא ממש הבנתי, אבל יש כאן משהו חזק.
את הסוף קראתי בשתי צורות הפוכות. א. הבן שמתעורר הוא חלק מהגלגלים שדוחקים. ב. להפך, הבן שמתעורר הוא השקט, המגן. אח"כ חשבתי שהוא נותן בכלל פרספקטיבה אחרת. משהו שמעל ליום וללילה, מעל לגלגלים ולשקט.

(תהיתי אם הכותרת מכוונת למנוח אבי שמשמון).
כ"ז אייר ה´תש"פ
ציור חמוד ויפה.
הציפורים של תמר זה איזה ספר או משהו שכולם מכירים, או שפשוט ככה מתאים לקרוא לזה?
כ"ז אייר ה´תש"פ
חיפשתי שיר טוב לשבועות.
השיר הזה הוא לא ממש מה שחיפשתי, אבל הוא טוב.
קָטֹנּוּ מִכֹּל הַחֲסָדִים
וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ
לֹא נוֹתַר דָּבָר
כ"א אייר ה´תש"פ
בפרץ הפסימיות הזה. כי הוא מניח שיש חיים אחרים, עולם ומרכבת-אופק. כי הוא מניח שיש חיים בלי טעויות. ובעיקר בעיקר כי הוא רואה אותם ממש מעבר לחלון. וזה בטח מחזה מרהיב, וזה מזכיר לי:

יֵשׁ גַּם נַחַת, גַּם מַשֶׁהוּ נַחַת

בְּתֵבֵל הַנוּגָה הַזֹּאת:

בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה, מִתַּחַת,

לִשְׁכֶנְתִּי – גִּנַּת יְרָקוֹת.


בַּגִּנָּה, בִּתְלָמֶיהָ הַשְּׁנַיִם,

תַּלְתַּלֵּי אֲפוּנָה יָפִים

וּצְנוֹנִית חַכְלִילִת עֵינַיִם

וְזַנְבוֹת בָּצָל חֲצוּפִים.
ח´ ניסן ה´תש"פ
איך הוא הצליח באמת לברוח מהגרר?

אגב אני מיד המשכתי את הסיפור בערך ככה: בועז המובטל, יושב על ספה, קפה, שולח מבט סתמי בעיתון.
פווווווווווווו בועז השפריץ את הקפה על הקיר.
'רכב חנה על המדרכה, אישה צעירה עם עגלה ותינוקת שלא יכלה לעבור, ירדה לכביש ונדרסה למוות. ביתה הקטנה מאושפזת במצב קשה'. 'סובארו חומה ומצ'וקמקת עקפה רכב שחנה באדום לבן, מולה הגיע גרר. הפעם משה פרידמן לא ברח'.
ל´ שבט ה´תש"פ
הצגת בעיה פילוסופית, לאמור, כל חופש שמתבטא כאידאולוגיה מנוסחת הוא לא באמת חופש. למען האמת זאת בעיה בסיסית יותר, שלכאו' חופש לא יכול להתממש בשום צורה שהיא, שהרי כל צורה שיקבל היא לא צורה אחרת. זאת שאלה טובה, אבל איך זה קשור לפוסטמודרניזם בדווקא. האם רק הפוסטמודרנים מקדשים את החירות?
ב. השנינות בסוף מתלבשת יפה על הסיפור, אבל, שוב, בהקשר של הפוסטמודרנה זה דמגוגיה. בעצם כל הציור של הבית ספר ההוא כמוזנח.
ג. לדעתי דווקא הדמות של דרור היא פוסט מודרנית. הוא לא מזדהה עם שום בית ספר, לא מקבל אידאולוגיות גדולות.
ד. לכן הייתי מציע לשנות את התגיות ל'חופש' 'חרות'. באשר הבעיה הפילוסופית שבמושגים האלה הועלו כאן יפה.
ה. עוד הערה. דרור נשמע לי מודע לעצמו מדי. מתוחכם מדי, לא משקף ילד בבית ספר שמפחד מהמורה שלו.
ו. סליחה אם התגובה לוחמנית מדי, פשוט יש לי חיבה לפוסטמודרנה. ואגב הייתי ממליץ לך, אם לא עשית את זה עוד, ללמוד בצורה רצינית מהי משמע פוסטמודרנה.
ל´ שבט ה´תש"פ
הצגת בעיה פילוסופית, לאמור, כל חופש שמתבטא כאידאולוגיה מנוסחת הוא לא באמת חופש. למען האמת זאת בעיה בסיסית יותר, שלכאו' חופש לא יכול להתממש בשום צורה שהיא, שהרי כל צורה שיקבל היא לא צורה אחרת. זאת שאלה טובה, אבל איך זה קשור לפוסטמודרניזם בדווקא. האם רק הפוסטמודרנים מקדשים את החירות?
ב. השנינות בסוף מתלבשת יפה על הסיפור, אבל, שוב, בהקשר של הפוסטמודרנה זה דמגוגיה. בעצם כל הציור של הבית ספר ההוא כמוזנח.
ג. לדעתי דווקא הדמות של דרור היא פוסט מודרנית. הוא לא מזדהה עם שום בית ספר, לא מקבל אידאולוגיות גדולות.
ד. לכן הייתי מציע לשנות את התגיות ל'חופש' 'חרות'. באשר הבעיה הפילוסופית שבמושגים האלה הועלו כאן יפה.
ה. עוד הערה. דרור נשמע לי מודע לעצמו מדי. מתוחכם מדי, לא משקף ילד בבית ספר שמפחד מהמורה שלו.
ו. סליחה אם התגובה לוחמנית מדי, פשוט יש לי חיבה לפוסטמודרנה. ואגב הייתי ממליץ לך, אם לא עשית את זה עוד, ללמוד בצורה רצינית מהי משמע פוסטמודרנה.
כ"ה שבט ה´תש"פ
אהבתי את הישירות כאן כי היא מבטאת התרסה, אם כי אני ממש לא יודע אם התכוונת להתריס. זה בלבל אותי בשלושת הקטעים שעכשיו פרסמת. מצד אחד הנוסטלגיה, להבנתי, קיימת כבר עכשיו, ולא רק יום אחד (אחרת אני לא מבין איך גוש בטון יכול לדמות דימויים). מצד שני לא ברור לי אם זאת נוסטלגיה אוהדת או סתם געגוע, אם יש כאן עמדה מגובשת או תסכול (או כל מילה שתבחר) שנובע מהראלי.
כ"ה שבט ה´תש"פ
ובניגוד למה שכבר אמרתי לך, אעיר ש'זורה קנאה' פחות מתאים, לדעתי, אם תיאור הרצון לחוות טלטלה דתית כזאת.
כי זה ביטוי של עצמה עצורה, אפילו משולחת רסן. כי אם הרצון הזה חזק כ"כ, אז לא יכול להיות שהוא לא מתגשם בפועל.
כ"ד כסליו ה´תש"פ
הייתי משתתף יותר, אבל אין לי כ"כ אינטרנט (בכוונת תחילה) בהישג יד, רק מידי פעם.

ב. אני לא מתעקש לשמר את הסגנון שלי, אני אפילו לא יודע מהו. הרבה פעמים אני קורא שיר, ואומר שהלוואי שהייתי יודע לכתוב ככה, לא כי יש לו סגנון אחר, אלא כי זה כתוב יפה. גם כשאני כותב, אני מחפש את מה מצטלצל לי טוב ופחות שם לב לאופן הכתיבה.
בקיצור אני דווקא שמח לקבל הצעות נהדרות, אבל אני לא יודע להדק מילים, ואני לא בטוח שאני מבין מה זה אומר.
כ"ד כסליו ה´תש"פ
למען האמת אני לא יודע להדק יותר, אז אני מעדיף לומר, פשוט, שלדעתי ככה זה יותר יפה, הרי סוף כל סוף זה עניין של טעם וממש הסגנון שלי..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד