התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
כ"ח אייר ה´תש"פ
כותב שיר על סתם איזה עניין בעלמא, הוא צריך לבחור בקפידה את הרגעים הקטנים המשכנעים שיבנו את האווירה ויעבירו את המסר. זה מאתגר, אבל עם קצת תחכום זה לא בשמיים.
אבל לקחת נושא כזה, להחליט שאתה רוצה להמחיש רזא דאחד, להלביש צורה לפנימיות הזו במילים גשמיות חיצוניות- זה באמת לא דבר פשוט כבר. עשית כאן משהו מרשים מאוד מאוד.
גם איסוף הרגעים הנכונים, גם הרמיזה העדינה לבחינות שקיימות בכל רגע מעבר וגם התוצאה הקומפקטית והנעימה שיצאה לך לצד משחקי מילים וביטויים- מבריק.
ללא ספק מהשירים היפים ביותר שלך פה.
התפעלתי מאוד.
כ"ח אייר ה´תש"פ
מעניינת הבחירה בירוק ואפור דווקא. בהתחלה חשבתי עליהם במובן הכי פשוט- ירוק כמו טבע ואפור כמו מדכדכך. בקריאה שניה התלבטתי אם אתה מנסה להטעיח פה משהו נוסף
כ"ח אייר ה´תש"פ
שלך אני מזהה יותר ויותר את הסגנון הבועט הזה שאת מתחילה לגלות לנו. לצעוק הכל הכל בדיאלוג שקט, לתת לאיזו כמיהה להתפרץ החוצה. לא לסנן את הזרם הכנה שיוצא. את מצליחה [גם בשיר הקודם שלך על המשיח, גם כאן] לבחור את הפריטים הקטנים הרלוונטיים לנקודה שלך, להצביע עליהם, להציב אותם במקום הנכון שיוצר את האווירה שלך. להטוטי תפאורה מרשימים בפשטותם. נניח מחבואים, או עצימת עיניים, או התיק המצחיק ההוא על כל תכולתו. זה מבריק. ובעיקר מרשים אותי שהתחושה שלי כקורא היא לא שהינדסת את התפאורה המתאימה, אלא שהצבת אותה שם בטבעיות כי היה ברור לך שזה מה שצריך כדי לדבר על משחק המחבואים הנפשי הזה.

[השורה על ההיגיון ההפוך- מבריק]

מודה שלא הבנתי עד הסוף את הקטע של החלוקה לפי כוכביות [וקודם דווקא 3 ואז 2 ואז 1]. זה חלק מהמשחק? מהמחבואים?
אבל באמת זה כלום, בסה"כ השיר היה ממש פלא בעיניי. תודה עליו!
כ"ח אייר ה´תש"פ
וכמה מופלא שאתה מצליח לדבר כאן על סיטואציה חיה ונושמת בלי לומר אותה מפורשות. זה ריקוד עדין ואתה מבצע אותו יפה.
[כמות הארמזים המוזגמת פה בשיר היא אוסף הברקות נהדר. מרוב שהצפת, אני חושד שאולי אפילו חלק פספסתי].
תמשיך בבקשה לחזור לפה עוד. זה נהדר
כ"ה אייר ה´תש"פ
באופן מעניין. אתה מתאר תהליך בדיוק רב, בורר במילים ספורות מחשבות גדולות מאוד. אני חושב שה"שנן וסנן" היה פתח רציני בשבילי לחבר את התיאור הגדול הזה לנקודת אחיזה מוכרת. שמח שהשארת אותו.
לפעמים כשאני קורא שיר אני מרגיש שהמפתח המלא להבנה שלו נשאר באופן מהותי בידי הכותב. זה לא קורה בכל שיר. בעיקר באלו שיותר מעורפלים מטבעם. בניגוד לדעות קיימות בעניין, אני דווקא חושב שזה אחלה ככה. זה אחלה של דבר לפרסם החוצה שיר, גם אם זר לא יבין אותו במלואו.
שמח על נקודות האחיזה שכן השארת בו, שנוכל אנחנו להבין אותך גם.
כ"ה אייר ה´תש"פ
בין השורות את תחושת ההשתנות והמעבר. השתמשת פה בכמה שדות סמנטיים מוצלחים כדי להעביר אותה, ויש לומר שבהצלחה לדעתי. תודה על זה.
[אני רוצה לפרגן ממש ש- 3 השורות הראשונות לבדן הן הברקה גאונית שהייתי ממסגר, עוד לפני מה שעשית מהם אחרי זה].

רציתי להציע בעניין סימני הפיסוק- בבית הראשון למשל כמעט כל שורה נגמרת בסימן פיסוק מסויים. עכשיו האמת היא שאת משתמשת כאן בפסיחות ובמעבר בין שורות באופן טוב וחלק והשיר די מפסק את עצמו. במידת מה, ריבוי סימני הפיסוק דווקא היה יותר מדי בעיניי. זה שיר שמדבר בעד עצמו,יש לו קצב. הוא טוב. אפשר לתת לשורות להשאר פתוחות בסוף וזה יצא מפוסק באופן עדין. שווה ניסיון, לדעתי. [ככה אני אוהב, אבל כמובן שתעשי מה שמתיישב לך יותר. זה הרבה עניין של זווית הסתכלות וסגנון]

כיף שהעלית :)
כ"ה אייר ה´תש"פ
ברוכ/ה הבא/ה לאתר!
איזה כיף לקרוא כזה קטע בתור יריית פתיחה.

אהבתי מאוד את הרעיון של הקטע הזה [אגב, השימוש בקטגוריית "קטע" נעשה פה באופן נכון. סחטיין]. זו דרך יפה להמחיש את הביטוי "בדמו".

מחכים לשמוע עוד :)
כ"ה אייר ה´תש"פ
התוכן הזה תמציתי וחד, דקרת כאן נקודה מסויימת יפה להפליא.
ועם זאת, במובן הצורני, עולם המינימאליזם הוא תחום אפור טריקי מעט. הייקו זה מבנה מינימאליסטי עם הגיון מקצבי ומשקלי מסויים [גם אני לא מומחה הייקו, אבל ממה שכן מכיר]. חלק מהעוצמה שלו זה דווקא השמירה על הקצב הנכון. הוא בכוונה בנוי ככה.
הקו הדק בין הגיג לשיר לא חרוט שחור על גבי לבן בשום מקום. בסוף זה הרבה עניין של תחושה, ואני מכבד מאוד את הבחירה כן לראות במינימאליזם הזה יצירה שלמה שעומדת בפני עצמה. רק חשוב לומר שזה לא קונצנזיאלי, לקצר ככה ולא לשמור על גבולות ההייקו הנוקשים, ובהתאמה זה מקשה קצת להתחבר.

אבל מעבר לזה, אלו מילים יפות מאוד. תודה.

[אגב, אתה קורא מסרים אישיים? אם תפתח חשבון בכיפה (מעבר לזה שכבר יש לך בביכורים) עם השם של הניק שלך יהיה אפשר לשלוח לך מסרים אישיים]
כ"ה אייר ה´תש"פ
אהבתי את המשחק שאתה עושה בה ביחס למהותה של תפילה, ושל התפילה הזאת בפרט.
מעניין שבחרת לזהות את ההתרחשות הזו עם זעקה בסופו של דבר. את ההתבודדות אני מבין מאוד. זה אינטואיטיבי. אבל השיוך לזעקה הוא מחדש ומעניין. תודה.

רוצה להציע, במובן הטכני, לשקול לוותר אולי על וו החיבור בפתיחת כל בית. אני מכיר טוב את הרצון לאוורר את קצב השיר עם רציפות מתמשכת כזו, אבל מרגיש לי שיש לה גבול מסויים. אולי נניח להשאיר רק בבית האחרון.
[זו דעתי, כן? כובן שזה נתון לטעם אישי]

תמשיך לשתף אותנו :)
כ"ג אייר ה´תש"פ
איך לא הגיע לשווים, אהה? ;)
כ"ג אייר ה´תש"פ
אהבתי מאוד / בתגובה לחצי
יאללה, איזה כיף שאתה בוחר לפרסם כאן!
ברוך הבא לגמרי.
השיר הזה בנוי ומסודר בצורה יפה מאוד. היה כיף לקרוא אותו. אתה לא מגלה לנו את מלוא כוונתך, אבל כן מצייר תמונה תחושתית בהירה. אני אוהב ככה.
כ"ג אייר ה´תש"פ
ואני חייב לציין שזה שימוש נבון בקטגוריית "קטע".
פתחת זווית מעניינת על הבידוד והכינוס העצמי האלו.

מה הייתי מציע-
"לשבת על אדן החלון ולהשקיף, להשקיף על חיים שאינם שלי."- להוריד את ה"להשקיף" השני והפסיק שלפניו. כנ"ל הכפילות של "תקווה" בהמשך.
לא שזה מאוד קריטי, פשוט היה נדמה לי שעשוי להוסיף ככה לרצף הקריאה
כ"ג אייר ה´תש"פ
שאתה שוב מפרסם פה, ועוד כזה יופי זה בכלל.
אוהב את החריזה הלא קאנונית הזו. היא יוצרת קצב קריאה נהדר.
הבית הרביעי מבריק ממש!
ט"ז אייר ה´תש"פ
הו / בתגובה להיגלה נא
פיסה של הישיבה בתוך כל הדבר הזה
י"ד אייר ה´תש"פ
לא יבין כמה הקטע הזה מדוייק. חירניק אפילו, ראוי לומר [מהחטיבה הנכונה, כן? לא הדבר המצחיק הזה שיש לכם על הראש]
הגשם שוטף מבחוץ וחוסר האונים מבפנים. מדוייק. לנסות להרפות לנקודה הנפשית שכבר לא אכפת, שזה לא משנה כבר כלום. הזכרת לי אי אלו שבועות שטח קשים שאני די בטוח שחשבתי בהם דברים מעין אלו, מבעד למסך ערפל הזכרון המודחק. לא חושב שמבחינת תוכן יש לי מה לומר, רק לציין שזה אותנטי מאוד והתחברתי פה לכל פרט. קראתי את זה בוואו אחד גדול.

אני כן אגיד שני דברים.

א. מבחינת הסימון של זה הייתי ממליץ להעלות את זה כ"קטע" ולא כפרוזה. יש כאן תובנות נהדרות וזה ממש בסדר להלביש אותן ככה, פשוט זה קצת פחות פרוזה. זה קטע, זה מהורהר, זה מקרה וחשיבה ומסקנות מסויימות. אבל בסוף יש פה רק שוט אחד. לא פיתחת כאן דמויות ועלילה, פיתחת מסקנה. זה לא עלילתי במובן הפרוזאי וזה אחלה דבר שבעולם, פשוט רק מהבחינה הסיווגית. לא צריך לשנות את התוכן, רק את התפיסה המיקומית שלו במחברת.

ב. ממליץ לקרוא יצירות כמו "טירונות" ו"המסע האחרון של דורון" של היוצר היקר "זכרונות כנרת" פה באתר [אולי זה בכתיב מלא, לא זוכר. תנסה] כדי להתרשם קצת על התפרטות בכתיבה על סיטואציה צה"לית שלא נכנעת לעולם ההוא ומצליחה להנפיק אותו בצורה מובנת גם למי שלא בצה"ל. זה אתגר. אני חושב שראוי לשאול את עצמך אם עמדת בו. יש מצב שמי מהקוראים האחרים פה פחות יבין את עומק הנקודה, אם הוא לא היה / היתה בצה"ל. צריך לדעת לא להשאב, כשכותבים על צה"ל.

טוב, עשיתי לעצמי חשק. הנה רשימת יצירות פרוזה פה באתר שעושות את זה מעולה [חלקן הקטן אפילו נכתבו בידי מישהי שלא היתה בצה"ל בכלל. ריחו"ש שליט"א]. ממליץ לכולם, לך בפרט:

טירונות [זכרונות כנרת]
המסע של דורון [כנ"ל]
דרושה בחורה לתקופת החגים [ניק בלי ראש]
אקס-מן; אקס-טריטוריה [אזמרגד]
חיילים תמיד רעבים [ריח ורדים שדהה]
הפרוטוקולים של שומרי ציון [זליג שפיץ]
לאווארה [כנ"ל]
מחסום בלב [כנ"ל]
היה רע לתפארת [אפר ועפר]
א - צענטער [כנ"ל]
מנוחת אמת [כנ"ל]
כמעין המתגבר [קל וחומר]

ויש לי עוד כמה, אבל אלו המוצלחים במיוחד והיי בואו נשמור קצת לרשימות נוספות
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד