התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
כ"ה כסליו ה´תשס"ז
יש לדעתי מה לשפר, אבל אין ספק שמדובר ביצירה ראויה לשמה.

שתי הערות: בפסקה החמישית ראוי לתקן ("הניא אותו" במקום "הניע אותו"); והסמיכות של המשפטים "את כל היתר הם לקחו..." ו"בשנה הבאה הם לקחו אותו" צרמה לי. זה נשמע כאילו מי שלקח לאמא של יורם את כל מה שהיה לה, בא לקחת גם אותו.
בהצלחה בהמשך!
י´ אב ה´תשס"ו
יהיו רווחים ופסקות בהן מוחו של הקורא ועיניו ינוחו מעט.

אהבתי את הסגנון - שלל אסוסיאציות נקשרות במהלך הריצה בשכונה. ללא ספק, ריצה היא זמן טוב להרהורים, דבר שקל לרבים להזדהות איתו. הדמויות צבעוניות, במיוחד אהבתי את עזרא השכן...
השאלה בסוף משאירה מתח, אולי רצון לסיפור המשך.
בקיצור - יש מה לעשות עם הסיפור הזה, בהצלחה!
י´ אב ה´תשס"ו
הסיפור הזה מצא חן בעיני, אך לדעתי צריך לעבוד עליו קצת.
הכתיבה דחוסה מאד. רצוי לפזר לפסקות ולהוסיף סימני פיסוק אחרים. רצוי גם לתקן שגיאות פה ושם (השעון המעורר במקום השעון מעורר לדוגמה, או לצדדים במקום לצדדם). למרות שהכל מתרחש במהלך ריצה, עדיין עדיף בשביל נוחות הקריאה שהיא לא תיעשה בנשימה אחת, אלא
ט´ אב ה´תשס"ו
הזה מפאת חוסר רלוונטיות, בחגיגות החנוכה המחודשת בחודש אשר יהפך לששון ולשמחה. אכי"ר.
ט´ אב ה´תשס"ו
העדכניים.
לעומת זאת, במקומות בהם ציטטתי מהתנ"ך, הקפדתי לשמור על הניקוד המקורי (כולל חולם חסר). כן, גם אם זה צורם למישהו.
במעט המקומות שלא ניקדתי - פשוט לא יכלתי. מדובר במקומות שאף אני לא הכרעתי מהי ההגיה הנכונה, מאחר ויש יותר מאפשרות אחת.

מקווה שעניתי על שאלותיכם.
שנזכה למחוק את השיר
ט´ אב ה´תשס"ו
תודה לכם על תגובותיכם החמות.
לא ציפיתי לכזאת היענות לשיר.
לא באתי דווקא לחדש, אלא לשתף בתחושותי, (למרות שטרם ראיתי עוד התייחסות לסיטואציה הספציפית הזו).

אם טעיתי בניקוד - אנא תקנוני (בקעת - חלק מתיקונייך נכנסו במהדורה השניה).
מדובר בעיקר במקומות בהם התלבטתי ולא הייתי בטוח לגבי הכללים
י"א ניסן ה´תשס"ו
ם לארזים ולהדסים, תלוי ביבלי מים שוצפים וגועשים.
י"א ניסן ה´תשס"ו
אני חושב שדווקא הבנתי לחלוטין את הביטוי "לישועת בעל דחוקה"(במובן החלקאי, כמובן!), ולזה כיוונתי בתגובה הקודמת. אם לא הובנתי כראוי, אני מתנצל, במיוחד מאחר וזה יכול להשמע לא טוב...

ואת יודעת שאם וכאשר נבואות כאלו יתגשמו כפשוטן, אזי רבים מצמחי המדבר הנהדרים שכתבת עליהם יחדלו מלהתקיים. אקלים המתאי
י"א ניסן ה´תשס"ו
ביק שם משהו).
הלשון קולחת ומושכת, קוסמת ושואבת. המעבר בין הפונטים קצת קשה לעיכול, לפחות עבורי, אך ייתכן וזה מוסיף לאווירה התלושה.
מורגשת המחשבה העדינה בביטויים ובשילובם, אם-כי המילה "כמהון" לא מספיק שגורה על הלשון כדי להשתמש בה שלוש פעמים בסיפור.

ובכלל - אחד היפים, ללא ספק. נחזור אליו בעוד זמן בשנית.
י"א ניסן ה´תשס"ו
אין ספק שהמתח הזה קיים אצל רבים מאד - היצירה הכי אמיתית, משוחררת, שלימה, טבעית מגיעה בהרבה מהמקרים מעולם פנימי סוער וקשה, וההשתלבות במציאות השגרתית (אף אם יש בה השלמה) מחסירה ומקבעת.
מעניין שהשארת פתח פתוח לחזרה בסוף, אני לא בטוח שתמיד זה אפשרי (אם החתכים בגב נתאחו לגמרי אני לא בטוח שניתן שוב להד
י"א ניסן ה´תשס"ו
ת והרמזים בשיר, יבין כנראה רק מי שלמד מגדירי צמחים להנאתו.

אני אסתפק בשניים שלושה שהבנתי (טומאת העלים וההשתוקקות לבעל מקסימים, גם את הַמִּבְטָא אהבתי).

ונראה לי שהשורות האחרונות אמורות להוות סיכום, אך בתור שכזה הן חסרות משהו.

* בכל זאת אמשיך להתפלל ש"ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים". ככה זה.
י"א ניסן ה´תשס"ו
אז גם את / בתגובה לצִיָּה
מהאלה שמתעקשים(ות) ש"ציה" אינה שם נרדף לשממה ולארץ מלחה וחרבה, אלא עולם נפלא וצבעוני, שוקק חיים?
נו, מילא.
אני תהלים ידעתי-"צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים" וירמיה-"המוליך אתנו במדבר, בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות; בארץ לא עבר בה איש, ולא ישב אדם שם."

את הכוונות הנסתרו
י"א ניסן ה´תשס"ו
-טעם.
וגם את המאמר המוסגר ללא ניקוד, מה שבאמת מטיח אמירה נוקבת ו"פרוזאית" ברצף השיר.
בהצלחה.
י"א ניסן ה´תשס"ו
היצירות הטובות ביותר נכתבות מתוך כאב עצום. מצרף לכסף וכור לזהב.
אחר כך ניתן להשתמש בכסף המזוקק, חסר הסיגים, ולנסות ליצור ממנו ולעלות הלאה.

כגעשון לפני, גם אני הסתבכתי עד מאד בשורות הדחוסות, שהרסו לי את רצף הקריאה הטבעי, הראשוני; גם אני אהבתי ביטויים יחודיים ודו-משמעיים ששיבצת, בחן רב ובטוב
י"א ניסן ה´תשס"ו
כל מילה אחרת - מיותרת.
אולי יום אחד תיפגשו באמצע הדרך - את לא תצטרכי להסביר לה כלום, ומצד שני תוכלי להפסיק לחשוב כל הזמן על הפן הדוקרני שבדברים. אולי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד