התגובות האחרונות שהגבתי
 
 
 
י"ט ניסן ה´תשע"ה
ללא נושא / בתגובה לככה זה
יופי, עכשיו יש לי תחושה שלא הדגשתי את זה מספיק: ההוכחה שהסיפור הזה נפלא היא שהוא בהחלט הפך לקטע משמעותי בעיני, שעוד אשוב ואחשוב עליו לא פעם. אז שוב תודה.
י"ט ניסן ה´תשע"ה
ללא נושא / בתגובה לככה זה
אמא'לה, את אמיצה את.
סיפור מעולה. כתוב טוב, מועבר טוב, מודע לעצמו בדיוק במידה שלא מכחידה את עצם מעשה הסיפור. את כותבת נהדר, תודה.
ברמה התוכנית - נו, כמו כל ילד ראביי-קוק-דתי, או סתם טיפוס משיחי פרפקציוניסט שכזה, כאב לי הככה זה. הקונפליקט הזה מדמם ומרכזי מכדי להשאיר אותו בעמדה של ללמוד לחיות עם זה. האדם גדול וחידתי מכדי לגזור עליו דין קשה כל כך. ביחוד שאם הולכים על ההארדקור של פתיחת ארונות - אני חושב שרק אצל דתיים נושאים מיניים יהיו הארדקור כל כך - יש כל כך הרבה אופקים מרהיבים לצייר. כאב הוא הזדמנות להרפא. באמת, כואב לי שאנחנו פוחדים כל כך לחנך, אחרי טראומת ההורים המשופמים הדוסים שלנו. אבל היי, אני בהחלט מעדיף את זה בעשרת מונים מסיפור פיות של לסבית שהפכה בברכת רבה לסטרייטית.

ברמה התוכנית, כן? הכתיבה שלך באמת מרעננת ויחודית. אני חושב שיש עוד מה ללטש, למשל, הקו הציני נפלא, בעיני, אני חושב שצריך אולי לחדד אותו טיפה, שיכאיב יותר בבטן. אבל ממש ממש טיפה. בין דמות צינית טובה ומשכנעת לדמות מרירה יש גבול עדין.
כ"ב סיון ה´תשע"ד
בשבילי אלו בעיקר זכרונות. אבל התסכול החפ"שי מבוטא פה היטב, על כל הפינות. הקללות, הותיקות, הארבע ארבע, הכותנות, ההשראה בשתיים עד שש. וואלה תודה.
*
אני חושב שיש פה נטיה לבטא רעיון אחד ביותר מדי אופנים. ללקט את החריפים, לדאוג שהשיר לא יאבד את עצמו בשביל איזו שנינות, לבטוח במילים שמצירות את התמונה מספיק חריף גם בפחות.
(אני עצמי לא יודע מה לעשות עם הערות כאלה, אני יודע. שיר הוא שיר, לא איזה שריר שאפשר לפתח עוד. אז:)
אולי זה בעיקר עניין של סגנון. אתה כותב טוב, והסיומת מתוקה. וואלה תודה.
כ"ב סיון ה´תשע"ד
אוי. / בתגובה לטרמפ
הלוואי שהזכרון וחווית המציאות לא היו משלימים את התמונה. זה קשה לעבוד עם יצוגים למציאות במקום שבו גם היא יותר מדי. כמו באשה בורחת מבשורה.

*

אבל לא בגלל זה נדחפתי להגיב. הפסלון הזה באמת מרשים בעיני. גם בלי ההקשר. זה קצת מזכיר את החריפות של הקריקטורות הפוליטיות של זרמי השולייים, אלו שבחיים לא ימצאו את עצמן בעיתון. הרעיון עצמו מחזיק הכל, צריך רק להשלים אותו בביצוע הנכון, מינימלי ושקט ככל שיהיה.
כ"ח אייר ה´תשע"ד
ופתאום הבנתי, לעצמי: הן יכולות לחכות. עשר, עשרים, חמישים שנה.
בסוף זה העיקר הבריאות. תודה על זה.
כ"ב אייר ה´תשע"ד
אתה יודע, / בתגובה להגשמה
קראתי, ופתאום אמרתי לעצמי - הרי זו שירה. ממש ככה: מילים מדויקות, תמונה, אומר כזה, מדבר קצת עם עצמו קצת עם העולם קצת. לחוש איך בתהליך הקריאה יש גם תהליך של ציור שכזה.
תודה, מאוד נהנתי.
כ"ט ניסן ה´תשע"ד
לכולכם, תודה רבה על התגובות! זה באמת עושה טוב.
אזמרגד וסנופקין, אני מסכים אתכם לגמרי. בעיני זו הנקודה הכי בעייתית בסיפור, וזו עוד סיבה שקצת קשה לי איתו. לצערי, בעצמי חשתי בנקודה לאורך כל כתיבת הסיפור, ובמובן מסוים החלטתי לוותר על האמינות לטובת. אני כן צריך להעיר, שהילד הוא קצת פחות ילד וקצת יותר על סף הנערות, אצלי בראש הוא היה בערך בשתים עשרה שלוש עשרה שלו. האמת היא שאני מכיר ילדה כזו, עם כשרון כזה, והרבה יותר, ואופי בריא יותר.
בכנות, עדיין לא יצא לי לחוש תחושה של השלמה עם משהו שכתבתי. תמיד צצים לי עוד ועוד נקודות. אזמרגד, האופציה השניה מאוד מחמיאה ומתוחכמת, אבל בהחלט גדולה עלי. צ'מע, למחוק? נו באמת אחי.

ניק, אשמח לדבר. תודה שקראת כך, זה באמת מחמיא.

שוב, תודות, חברים!
י"ג אלול ה´תשע"ג
מחמיא מצדם. באמת.

תודה לכל הפנים שכבר הרבה זמן לא פגשתי. טוב לבקר. זכרונות כנרת, ודאי שמותר. אני פשוט אוהב אותם. ובכנות, אני גם מאוד אוהב את הדמויות האלה. מעבר לזה, אני די גלוי בסיפור. סביר שמה שאת חושבת הוא הדבר.

ילד, תודה מיוחדת. בקריאה חוזרת (הסיפור נכתב לפני יותר משנה), הפגם הגדול בו הוא דווקא איזו נפחנות ספרותית.

דניאל
כ"ט כסליו ה´תשע"ב
כמו שהגבתי לשיר אחר שלך, טוב לחוש שירה כזו, ובכלל הכתיבה שלך מאוד מוחשית, מאוד חדה, מאוד בוגרת. אני אוהב את זה.

אני חושב שאחזור אל השיר מתישהו.
י"ב חשון ה´תשע"ב
קפצתי ליצירה הזו שוב (בעקבות מרים בתגובות אחרונות משמאל), וגיליתי שמעולם לא הגבתי לה, בעצם.
אז, דעי לך שזה ממש לא הביקור הראשון שלי פה. ושהגרסא הויזואלית היתה לרקע במחשב איזה זמן, לפני שנתיים בערך.
כ"ז תשרי ה´תשע"ב
מצוין לגמרי. הזרימה של השיר הזה חזקה מאוד, ומשחקי ההקשרים, הלשון והמשמעויות ממש מלווים את הנהירה הזו בלי להפריע, בלי לגרוע, רק להוסיף. וזה מצוין, ומרשים, ולא הולך ברגל. הבחירה שלא לנקד מחוכמת, אותי הגניב להרגיש שזה נותן לשיר משמעות תלושה, כללית. אולי אפילו: אפריורית.

משחק המילים בבית השני נראה לי מאולץ (באופן כללי, אני מוצא שמחקי מילים בשירה זה עסק מסוכן). הבית השני, כללית, מקסים בעיני, וחיוני לשיר, אבל חלש יותר. לא יודע. אולי: מתבקש יותר.

יפה לך.
ב´ אלול ה´תשע"א
יש שירים שאני מאוד רוצה להגיב להם, ולא יכול. אולי זה כמו למחוא כפיים אחרי הופעה שבאמת נתנה לך משהו. זה לא זה.
אני עוקב אחרי כל הסדרה. תודה.
כ"ד אב ה´תשע"א
(תיקונון: בסוגריים, הרב אליהו. צ"ל הרב *ו*אליהו).
כ"ג אב ה´תשע"א
רעיון מגניב. באמת מגניב. יפה שלא מגנבת אותו גם לתחום הכתיבה: התיאור שלך של התנועות בסיפור מרגישות מזוככות, ב"ה, יותר ממיסטיקה מיכנית גרידא (הריפוטרים, רמחים ושאר ירקות).
ובכל זאת, מאמונה בקונספט, אני רואה שיש עוד לזכך בתחום התיאורים. אני גם מאמין שיהיה קשה ללכת עם זה רחוק משעשית: זה קשה, כל כך קשה.
לא יודע, צער השכינה, שתי המילים והסוף שמסמל אותם (או שהן מסמלות אותו) נראו תלי מלאכותיים מעט. כאילו, קצת זיוף כזה, ושינוי מסויים מהתנועה שקדמה לו. כל זה בלי קשר - באמת! - לדעות אישיות בנושא.
חסרה לי בניית דמויות (הרב אליהו. נו באמת, סופסוף עיסוק מפורש ברוח, למה לא לבנות גם גוף בריא?) ומסר קצת קונקרטי יותר (כי הנושא מעניין וממילא מחייב).
מעריך, דניאל.
כ"ג אב ה´תשע"א
שכן. יפה שראית את זה. מדובר על רצף שירים, תחת אותו קונספט, שלאו דווקא קשורים האחד לשני. מבחינתי באמת כל שיר (בעיקר) עומד בפני עצמו: הרצף ישנו, אבל אינו מוכרח. יש עוד שירים בסדרה, שאני מעריך שאפרסם אותם גם מתישהו, כשהאותיות ימשיכו לעלות עם כל שיר רק בשביל המחשת הקונספט.
להעלות כל שיר בנפרד נראה לי קצת מיגע ועמוס: מיגע את הקוראים ומעמיס על הכרם. ויתכן שטעיתי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד