לבדה קראו לה. לבדה.

זאת אומרת, אף אחד לא ידע מה השם שלה. היו מכנים אותה בכל מיני שמות, כמו ´אהובה´, ´מאמי´, ´יקרה´ ו´יפה שלי´. ככה הם קראו לה. והיא תמיד באה.

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֵינוּ
הוֹלְכוֹת וּמִתְכַּסּוֹת בְּדֹק שָׁקוּף שֶׁל אֲטִימוּת
הוֹלְכוֹת וּמִתְעַמְעֲמוֹת
שִׁבְרֵי פָּנִים בְּסִדְקֵי מַרְאוֹת

לִירוֹת אוֹתִיּוֹת
לְשַׁרְבֵּט:

כי בראש השנה המלך גזר כניסתו

זְמַן

וְזֶה לוֹקֵחַ זְמַן
לָדַעַת
לִרְקֹם אֶת הַחוּטִים
לִתְמוּנָה אַחַת גְּדוֹלָה

ואף המאודמות ושרויות בעימקי מצולות, כשנים מלבינות זכות וברות

ואת הכנסת חיים
לגופתי המתה
הבטחתי לך אמא שמחה כשתבואי
לא חלמתי שתבואי בדרך הזאת

לשמיים בעולם שלי נקבע גבול ברור
בארבעה כיווני עפר
שחורכים בהם לאות וטחב.
אפשר להעביר חיים שלמים בבור.

ושוב בטו באב המחורבן הזה
שבו רווקות ישראל רוקדות את רווקותן החוצה