כוכב נופל מעל טבריה
מגשים לי חלום
ומחברות
ישנות
מובילות את עטי

הַצְּבָעִים הֵם כְּלֵי מִשְׂחָק
וְהַמִּלִּים מְחַפְּשׂוֹת
כָּל עֵת

כָּל הַדְּלָתוֹת
מִקִּיר בֵּיתִי וָחוּצָה
זָהָב סָגוּר.

אֲנִי סְבִיבְךָ בַּמַּעְגָּל, אַתָּה . . .
יֵשׁ מָחוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְחִילָה
יֵשׁ גַּעֲגוּעַ שֶׁהוּא כְּמוֹ לָגַעַת

רוֹצֶה הַבַּיְתָה
אַל עַצְמִי
כְּבָר שָׁכַחְתִּי מִי אֲנִי

בֵּין אַהֲבָה לְתַאֲווָה,

תַּרְבּוּת מַעֲרָב וּמַעֲרָבָא,

דלת בית המדרש הייתה סגורה כשהגיעה. לבונה הציצה בשעונה: חמש שלושים ושתיים. איחור של שתי דקות; השיעור כבר התחיל.

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יוֹדֵעַ לְסַפֵּר לְכֻלָּם
קַנּוֹא קִנֵּאתִי
אֲבָל הוּא בְּסַךְ הַכֹּל פָּקִיד

נדמה שבתוכי הכאב הוא צהוב