הַחֹם שֶׁל הָעוֹלָם עוֹלֶה פִּתְאוֹמִית
וְאָז צוֹנֵחַ. 
(מָה הֵם תַּסְמִינִים אִם לֹא
כָּל הַזֵּעָה הַזּוֹ)

נִיחוֹחוֹת רַכִּים כִּקְטֹרֶת נִרְקְמוּ
בַּנְּפָשׁוֹת הַבּוֹעֲרוֹת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם

נחייך כאילו שאנחנו נהנים, אפילו שאנחנו ממש לא. נשתה עוד קצת, יתחילו דיבורים של שקר כי בכלל אין אמת בעולם המקולל הזה.

המוח לא נותן לי לבכות
להתאבל על מה שמעולם לא היה

לַיְלָה,
מֵגֵן עָלַי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ
מִמַּגַּח קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

מָה עוֹשׂוֹת הַמִּשְׁאָלוֹת בַּלֵּילוֹת (אוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה יָפָה כַּלְּבָנָה.
אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת).

מֶרְחָבִים אֲטוּמִים מְכֻסִּים בְּיָרוֹק
גַּם אֲנִי מְכֻסֶּה
בְּעַצְמִי

בשתיקת נהרות לב נאסף