מחיאות הכפיים החרישו את אזניה. היא הרגישה את כל העיניים באולם מופנות אליה.
היא התכוננה לרגע הזה, חיכתה לו, אבל למה לא עוד דקה? עוד דקה אחת, השם, עוד דקה!

"אני אחריך, כן?" שאל גידי לאחר שחננאל ירד מן האוטובוס ונעמד לידו על המדרכה.

"כן בטח, אל תדאג, עשיתי את זה כבר כמה פעמים". גידי תהה בינו לבין עצמו מה היו אותן פעמים שחננאל מדבר עליהן, אבל לא היה נראה שחננאל מעוניין למסור מידע נוסף בעניין, ולא היה לו נעים לשאול.

על משכבו בלילה יעקב לא נרדם

היא פתחה את דלת הבית בהיסוס. דקות ארוכות עמדה מחוצה לו על המפתן, ידה לופתת בחוזקה את ידית הדלת, עיניה עצומות.

הוא זכר שראה לרגע אחד את אמו יושבת לצידו. מהמבט בעיניה ניכר שלא ישנה כבר לילות רבים וארוכים. היא עדיין לא שמה לב שהוא התעורר, והוא העדיף ככה. לא היה לו כח לזוז ולא לדבר, אפילו לפקוח עיניים היה לו קשה. עדיף שתחשוב שהוא עדיין ישן.

התישה כחה שערה נושרה וזיקנה קופצה טרם חלדה

אור יודע שהוא מאוד מבין בנפש האדם. הוא יודע גם שהוא יתגבר על זה

איך משורר
כותב במדבר