כָּזוֹ הִיא חוֹבַת הַיּוֹם

יְלָדִים בִּמְרוּצָתָם אוֹסְפִים תְּפִלּוֹת אֲבוּדוֹת וְכֹל נִימֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁנּוֹתְרוּ בַּחוּץ
נֶאֱגָדִים לְהֵרָאוֹת, לְהִמָּצֵא בְּמַבָּט תּוֹהֶה, בְּהֶבֶל פִּיו שֶׁל תִּינוֹק פְּעַלְתָּנִי.

לְמִלִּים שֶׁל חֲלוֹם אֵין הֵדִים בְּהִירִים, הֵן מְהַדְהֲדוֹת
בְּעִרְפּוּל דִּמְיוֹנוֹת, סוֹחֲפוֹת אֶת הָרָקִיעַ
לְמָחוֹל עַרְטִילָאִי שֶׁל עַרְפִלֵּי חֲצוֹת.

לֶאֱסֹף תְשׁוּקוֹת מִירוּשָׁלַיִם
בְּאַרְגְּזֵי כִּסּוּפִים סַגְרִירִיִים,

הַפְּסִיעוֹת עֲדִינוֹת כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נֶחְלָשׁ, הַמִּלִּים שְׁקֵטוֹת
וְהָרְחוֹבוֹת כְּמוֹ מְהַדְהֲדִים בִּדְמָמָה אֶת כִּסּוּפֵי הַשָּׁבִים, אֶת
מַחְשְׁבוֹת הַהוֹלְכִים.

לֹא כָּל יוֹם צָרִיךְ לַהֲלֹם עוֹלָמוֹת, מוּתָר לְהָנִיחַ חֶרְמֵשׁ
בַּשָּׁמַיִם, לָתֵת לוֹ לְעַרְפֵּל לֵילוֹת וְלִהְיוֹת יוֹם בְּלֹא עוֹלָם,
לִהְיוֹת בּוֹדֵד, לַחֲדֹל בִּמְעַט.

בּאוֹשׁוִויץ לָמַדְנוּ לִצְחוֹק

צריך אדם לומר מילים של
זיכרון, לאחרים שידעו כי
אדם באשר הוא

כְּמוֹ סְתָו מִילוֹתַיִך אֵינָן רוֹגְשׁוֹת, מִילוֹתַי נֶאֱחָזוֹת בְּשַׁבְרִיר
מִדְּבָרָיִך שֶׁלֹּא נִכְתַּב

שְׁנָתַיִם בְּאוֹר יָרֵחַ עוֹשׂוֹת אוֹתְךָ עִוֵּר

אֶת הַבֹּקֶר פָּתַחְתִי
בִּתְרִיסִים מוּגָפִים וּכְכֹל שֶעָלְתָה הַשֶּמֶש
גָּבְרָה תַּאֲוָתִי לִמְצִיאוּת.

חַיָּב אָדָם לְהוֹדוֹת, הֲרֵי גַּם
הוּא הָיָה בְּאוֹתָם יָמִים

פַּעַם אָמַרְנוּ שָׁרַק הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן יוּכַל לַעֲצֹר,
אֲבָל טֶבַע הַהִתְכַּתְּבוּת - לְהִמָּשֵׁךְ

בְּכָל יוֹם כּוֹתֵב מְשׁוֹרֵר אֶת מִילוֹתַיו
בַּתִּקְוָה שֶׁיִּהְיוּ אַחֲרוֹנוֹת, בְּתִקְוָה
שֶׁיְּחָקְּקוּ בְּסֶלַע לָבָן.

רִגְעֵי טֶרֶם-עֶרֶב, לָרוּחַ קְצָת
קָשֶׁה לָנוּחַ,

וְאַת זוֹרַחַת עִם שַׁחַר אַפְלוּלִי, כְּמוֹ
בָּבוּאָת הֱיוֹתֵנוּ בְּמֶרְחָבִי זְמַן
שֶׁהָיִיתְ וְהָיִיתִי לְבַדֵּנוּ.

כִּסְלֵו לוֹחֵשׁ אֵלַי
מֵהַחֹשֶׁךְ, מִתּוֹך חֶסְרוֹנוֹת נִכָּרִים.

נֶפֶשׁ, חֲלוֹם וְאוֹר נִרְטָטִים בָּחוֹשֵך
וְכוּלָם שְׁלֶוִים עִם שֶׁמֶשׁ, נְמוֹגִים
בִּקְלִילוּת שֶׁל יוֹם, נֶאֱחָזִים שָׁלְוָוה.

אוֹר וְחֹשֶׁךְ מֵעוֹלָם לֹא נִפְגְּשׁוּ, עִרְבּוּבְיָה הִיא
אִי-הֲבָנָה פְּשׁוּטָה שֶׁל הוֹגֵי דֵּעוֹת.

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בִּבְדִידוּת
חֵרֵשֶׁתְּ, אֲנִי מַבִּיט בְּךְ
וְאֵינֶךְ לִי,

בְּחֶלְקַת סְתָו קְטַנָּה זוֹ נוֹלַד
עוֹלָם חָדָשׁ

יֵשׁ חֹדֶשׁ אֶחָד וְשָׁעוֹת בְּרוּרוֹת
שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטֶה חֶסֶד וּמַרְכִּינָה אֶת
לִבָּהּ,

בּוֹאִי וְאֶפְקַח אֵת עֵינָיִך, רֵיחַ
סַבְיוֹנִים מִתְעַרְפֵּל אֵלֵינוּ
וְכָל שֶׁאָהַבְנוּ נוֹלַד.

אָמַרְתְּ שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְמַלְּאִים גַּעְגּוּעַ
כְּשֶׁהַמַּבָּט נִהְיָה מְצֹעָף.

הַהֶגֶה הוּא זְמַן, הַמַּחְשָׁבָה -
צְרוֹר גַּעְגּוּעִים וַאֲנִי
שָׁט, מִתְלַקֵּט אֶל הַקּוֹלוֹת
וּמְנַבֵּא מִלִּים לְהִבָּחֵר אֲלֵיהֶן.

עַכְשָׁיו שֶׁמֶשׁ, עַכְשָׁו
אוֹר. בָּאֹפֶק אֵין עֲנָנִים וּבַלֵּב נוֹלֶדֶת
אַהֲבָה חֲדָשָׁה,

בְּבֹקֶר הַבָּא יִתְעוֹרְרוּ צְלָלִים, שֶׁמֶשׁ
בַּיְשָׁנִית תִּוַתֵּר בְּנַרְתִּיקָהּ וַעֲרָפֶל אַלְמוֹנִי
יְעָרְסֵל אוֹתָנוּ כְּסְפִינָה טְרוּפָה.

אַתְּ נוֹתֶנֶת לָעַצְבוּת עוֹלָם נִפְרָד וַאֲנִי
מְפָחֵד לִפְסֹעַ אֵלַיִךְ

הַקּוֹל שֶׁלָּךְ נִדַּף בָּרוּחַ, אֶצְלִי
זֶה עוֹלָם חָדָשׁ.

לָעִיר הַזּוֹ אֵין אֲהוּבִים, כֻּלָּם שָׁבִים
וְהוֹלְכִים וְאֵין רְגָשׁוֹת וּמַחְשָׁבוֹת.

אַתְּ מְכִירָה אֶת שְׁמִי
בַּסֵּתֶר, בְּחֶבְיוֹנוֹת לִבֵּךְ, אַתְּ
נוֹשֵׂאת אֶת שְׁתִיקָתִי וּבֵיתֵךְ
דּוֹמֵם בְּהֵבְלֵי יַלְדוּת.

כְּשָׁפִים שֶׁל עֶרֶב לֵדָה רוֹקְמִים זִכרוֹנוֹת, מְטַלְטְלִים
אֶת הָעוֹלָם וּמְצִיפִים אוֹתוֹ גַּעְגּוּעִים חָסְרֵי בִּסּוּס,

בַּתַּחֲנָה אַחֲרוֹנָה לִפְנֵי חֲצוֹת מוֹתָר הָאָדָם
מֵהַמַּלְאָךְ אָיִּן וְהַבֶּכִי נִכְסָף לַקְּדֻשָּׁה

תְּנוּ לִי שֶׁקֶט, תְּנוּ לִי פַּחַד, אֲנִי
רוֹצֶה רֶגַע אֶחָד, שְׁנִיָּה אַחַת לַחֲשֹׁב
לְבַד

עַכְשָׁו הָעוֹלָם זוֹהֵר אֵלֵינוּ, עַכְשָׁו
הַשָּׁמַיִם רֵיקִים מִתֹּכֶן וּמְלֶאֵי
חֲלוֹמוֹת גְּשׁוּמִים.

כָּל יוֹם אֲנִי מְחַפֵּשׂ פִּתְרוֹנוֹת חֲדָשִׁים וְאוּלַי פַּטְרוֹנִים
לְהִסְתּוֹפֶף בֵּצִילַם, לְלַקֵּט שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל גְּדֵלוֹת עַתִּיקָה,
לְצָרֵף מִלָּה לְמַחְשָׁבָה. מְהוּמָה.

עֲרָפֶל, מַחְשָׁבוֹת זְנוּחוֹת, מִדְרָכָה רְחוֹקָה
וּשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים מְקַדְּשִׁים יָרֵחַ
זָהֹב, בּוֹדֵד וְהַשָּׁמַיִם נֶעֱלָמִים.

כְּכָל הַפֵּרוֹת, אָדָם בַּשֵּׁל לְרֶגַע וּבְמֶשֶׁךְ
שָׁנִים רַבּוֹת יִשֵּׁב חָמוּץ פָּנִים כְּמוֹ
פִסְפוּס, כְּמוֹ גַּעְגּוּעַ כּוֹזֵב.

גֶּשֶׁם נֶאֱסַף בְּטִפּוֹת, זְמַן נִמְנָה בִּרְגָעִים.
כֵּיצַד מוֹנִים אַהֲבָה?

כָּךְ בְּכָל יוֹם
יֵשׁ לִי דִּמְעָה וַחֲלוֹם, וּלְכָל דִּמְעָה
נוֹסָפוֹת שְׁתֵּי גּוּמוֹת.

מָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה שִׁפְחָה
עַל הַיָּם לֹא רָאִינוּ אֲנַחְנוּ

אַל תִּבְכֶּה אֵלַי, מִזְּמַן חַדְלוּ
לַהֲגוֹת אֶת שְׁמִי בְּאוּלַמּוֹת מְפֹאָרִים, כְּבָר
אֵינִי נִשָּׂא אֶל הַמֶּלֶךְ בִּשְׁעַת צַעַרוֹ.

אַתְּ טוֹבֶלֶת אֶת הַלַּיְלָה בְּגַעְגּוּעַ וְנֶאֱסֶפֶת אֵלָיו
כְּאֶל אָהוּב נִשְׁכָּח.

עֲנָנִים שֶׁכִּסּוּ אֶת
תּוּגָת הַלְּבָנָה, בּוֹהֲקִים עַתָּה, מִבַּעַדָם
נוֹלָדִים חֲלוֹמוֹת וְצוֹמְחוֹת מַמְלָכוֹת שֶׁל
גַּעְגּוּעַ שָׁבִיר

אַל תַּבִּיטִי בִּי - קָמֵל וְנָמוֹג
וְעָלוּב - גַּם אֲנִי לָחַשְׁתִּי לָרוּחַ

יֵשׁ לוֹ לָחֹרֶף מַנְגִּינָה פְּשׁוּטָה וּצְלִיל
אֶחָד שֶׁעוֹלֶה מִן הַיָּם

טִפּוֹת נֶאֱסָפוֹת סְבִיבִי, מְסַנְוְרוֹת בְּאוֹר
הַיָּרֵחַ שֶׁמִתְּעַרְטֵל פִּתְאֹם, חָשׂוּף וּבוֹהֵק
כְּשֶׁמָּסָךְ הָעֲנָנִים נִפְקַח.

אוּלַי תֻּקְדַּשׁ שָׁעָה אַחַת, תִּתְּלַפֶף בְּעֶרְגָּה שֶׁל שַׁחַר

אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַכְּאֵב הַזֶּה לֹא יִמוֹג, אָנוּ
מִתְכַּוְּנִים לִסְבֹּל מִשִּׂמְחָה, לִחְיוֹת אֶת
הַבְּדִידוּת, אֶת הַפַּעַר שֶׁהֻתַּר בָּנוּ.

לֹא עוֹד אֱלִיָהוּ
בְּהַר הַכַּרְמֶל אוֹכֶלֶת אֵשׁ וּבַשָּׁמַיִם
קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.

כְּאֵלּוּ הֵם לֵילוֹת נוֹבֶמְבֶּר, אֵין
בָּהֶם שְׂמִיכוֹת פּוּךְ שֶׁל
יַלְדוּת רְטֻבָּה, אֵין מְעִילִים
וּשְׁלוּלִיוֹת לִקְפֹּץ וְלִטְבֹעַ מַעְגָּלִים
שֶׁל אֹשֶׁר

אֲנִי נָמוֹג כְּמוֹ אוֹר, נָמֵס אֶל הַשֶּׁקֶט וְנִבְלַע
בֵּין טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל שִׁכְחָה

מַבָּטִי לֹא רַחַק וְלִבִּי הָפַךְ לְאַחֵד
הַצּוֹפִים אֲשֶׁר לֹא יֵדָעֲהּ.

אָהַבְנוּ לְהִידָמוֹת לָעֶרֶב, לִשְׁקֹעַ כְּמוֹתוֹ
וּלְעָרְפֶּל אֶת הֲרָקִיעַ

עַל תַרְדֵּמוֹת אֲנִי מְדַבֵּר, עַל רְגָעִים
שֶׁהָלַכְתְּ לִרְאוֹת אוֹתִי בִּשְׂדוֹת זָרִים

הַיּוֹם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת נֵר
כָּבוּי וּמְעַשֵּׁן בְּמִסְדְּרוֹן שֶׁל בַּקָּשׁוֹת מֶנוּדוֹת

וְדִימֵתִי עַצְמִי
נוֹשֵׁק לָרוּחַ, קוֹצֵר יַמִּים וּמְזַמֵּן
לֵילוֹת שֶׁל שִׁכְחָה חוֹרְפִּית.

לְאַט, כְּמוֹ שֹׁרָשִׁים פּוֹחָזִים, הַדְּמָמָה
נְאֶחֱזֶת וּמְגָרָה אוֹתָנוּ לַחֲשֹׁב, לְהָסִיק
מְדוּרוֹת שֶׁל חֹרֶף וְלִשְׂרֹף
תִּקְווֹת וּרְצוֹנוֹת שֶׁלֹּא יֶמוּמְשׁוּ.

הָאֲדָמָה רְווּיָה בְּאַהֲבָה וַאֲנַחְנוּ
פּוֹסְעִים, סְגוּרִים בְּד´ אַמּוֹת שֶׁל
בֵּטוֹן וּבַרְזֶל. מָתַי נִבְקַע?

גַּם הַצְּלָלִים חֲדְּלוּ לְאַכְזֵב, כָּעֵת
הֵם מְרִקְדִּים לִצְלִילִים שֶׁהִבְקַעְנוּ

עוֹד מְעַט קֵץ וְהַלֵּב
מַחְמִיץ כְּהֵרְגֵלוֹ

כְּמוֹ דְּבַשׁ אֲנִי רוֹצֶה, לְהֵיאֲחֶז בִּקְצוֹת הַגַּעְגּוּעַ וְלִנְשֹׁם
אוֹתוֹ, לְהַמְתִּיק בּוֹ אֶת הַחֹשֶׁךְ, שֶׁיִּבְהַק
בְּאוֹר עֲשָׁשִׁית שֶׁל סְלִיחוֹת

וְאֵין שְׁתִיקָה שֶׁאֵינָהּ גַּעְגּוּעַ

בֵּין בָּתִּים שֶׁל פַּעַם אָנוּ
פּוֹסְעִים בַּלָּאט, שֶׁלֹּא נְעוֹרֵר אַגָּדוֹת

אֲנִי שׁוֹזֵר קוּרִים לִגְלָמֵי
מְצִיאוּת מְדּוּמָה, מְאָחֵה רֵסִיסֵי זְמָן
חֲסְרֵי טוֹהָר וּמְיָסֵד מָלְכוּת עֲל
מָצָא שֶׁל זִכָּרוֹן עַרְפִּילִּי.

לְהִתְבּוֹדֵד עִם הַיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה
לִפְנֵי שֶׁהַשָּׁמַיִם נַעֲשִׂים לִבְרָכָה

בְּלֵילוֹת קָּרִים הֵקַמְנוּ מַצֵּבוֹת, הֵן זָהֲרוּ
בְּאוֹר שִׁקְרִי וְיָדַעְנוּ שֶׁעַכְשָׁו מַתְחִיל
סִפּוּר חַיִּים.

יַסְעוּרִים מְעוֹפְפִים עַל פָּנַי

וְהַשָּׁמַיִם בּוֹעֲרִים בְּמָוֶת
שֶׁל רַכָּבוֹת הוֹלְכוֹת וּנְמוֹגוֹת

בְּחוֹפֵי קַיִץ מַתִּירִים מַחְשָׁבוֹת, הַדִּמְיוֹן
מִשְׁתַּחְרֵר בְּרִשְׁרוּשׁ אֵדְווֹת עַל חוֹל רַךְ.

רְסִיסִים שֶׁל עֶצֶב מִתְלַקְטִים בִּי וְהָרוּחַ
לוֹטֶף שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁלִּי שֶׁפֻּזְּרוּ כְּאָבָק
לְחַיּוֹת שָׂדֶה חֲרוּשׁ.

אֵין נֶחָמָה בִּשְׁמֵי אוֹגוּסְט, הַלֵּב נִרְדָּם, מִתְהַפֵּך
וְנוֹשֵׂא עֵינָיו לְעַנַנַת בְּדָיָה שֶׁאוּלַי לֹא תִּירָתַע
מֵמְּצִיאוּת קוֹפַחֲת, מֵאֶמְצַע יוֹם, מֵרְגָשׁוֹת
שֵׁנַשָׁמוּ.

סִפְרֵי מַחְשָׁבוֹת נִפְתָּחִים בִּבְרֵאשִׁית

פָּרַסְתִּי נַפְשִׁי אֵלַיִךְְ, מַכְסִיף
כְּלִפְנֵי גֶּשֶׁם קֵיצִי

הַיּוֹם הַזֶּה אֵינוֹ אָרֹךְ בִּמְיֻחָד, תֵּכֶף יִשְׁקַע
בְּאַדְמוּמִיוּת שֶׁל סוֹף, שְׁתִּיקוֹתָיו תִהִיֵנָה
לִדְמָעוֹת.

רַאִיתִי חוֹף בוֹכֵה בַּיוֹם, בָּעֶרֶב
הָיָה מֵבּיט בַּיָם בְּעֶרְגָּה וְהָיוֹם
הוּא מִתְלַטֵף בַּגָלִים.

הַתַמּוּז אֵינוֹ שְׁכֹל, זֶה רַק הַלֵּב

אֵינֶנּוּ מַאֲמִינִים בִּכְשָׁפִים וּמִשְׁאָלוֹת, עַתָּה
אָנוּ עֲסוּקִים בְּהַפְרָכוֹת, מַפְרִיכִים דֵּעוֹת מַפְרִיכִים
חֲלוֹמוֹת.

דִּבְרֵי יְמֵי הַפַּשְׁטוּת נֶחְבָּאִים מִנִּיצוֹצוֹת
חַשְׁמַל וְגַאֲוָה,

אָנוּ מֵבַכִּים אֶת הַמָּחָר, בְּכָל סְפִינוֹת הַזְּמַן
הוּרַד הַדֶּגֶל וְהִשְׁחִיר לִקְרַאת הַמַּסָּע שֶׁלֹּא
נִשְׁלָּם.

נִרְאֶה כִּי שַכָחְנוּ לְהָכִיל וְנוֹתַרְנוּ
נִבְעֲרִים - כָּבִים בְּמַגָּע.

דְּרָכִים עָלוּמוֹת מִתְפַּתְּלוֹת בִּי
מְבַקְּשׁוֹת לְהִתְפַּרֶס לָאֹפֶק אַךְ
הַזְּמַן בּוֹרֵר אוֹתָן, מֵסִיר
וּמְצַמְצֵם נְתִיבִים.

יְרוּשָׁלַיִם בְּנוּיָה עַל יְסוֹדוֹת

גַּם הַשָּׁמַיִם נוֹהֲגִים לִשְׁכֹּחַ, בָּחֲדָרִים סְדוּרוֹת זַעֲקוֹתֵינוּ,
נִכְזַבוֹת וְנִזְנַחוֹת בֵּין הַבְטָחוֹת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּתְמַמֵשְׁנָה.

לִבְקִיעַת רְקִיעִים דְּרוּשִׁים שְׁלֹשָׁה

אֶשְׁנָב יָחִיד מַפְרִיד בֵּינֵינוּ

חֲרָכַּי נִמְלַאִים תוּגָה לֵילִית וּבְדִידוּתִי
מְחַשֶּׁבֶת לְהִתְפּוֹגֵג

מַחְשָׁבוֹת סוֹגְרוֹת בִּי אֶת הַלַּיְלָה

זָרַמְתִּי עִם הַזְּמַן וְהַיָּם נִמַלָּא
בִּי וְלֹא נוֹתְרוּ קִירוֹת לְהֱיאָחֵז,

עֲטוּף בִּרְגָּשׁוֹת שְׁאוּלִים פָּקַחְתִּי לִבִּי
לַמִּזְרָח

שִׂרְטוּטַי עוֹדָם לַחִים, קַוִּים
מִתְפָּרְסִים מֵאֱלֵיהֶם וְחֲלוֹמוֹתַי
לוֹבְשִׁים אֶת צוּרַתִי

כְּפָעוֹט אֶלְמַד לִפְרֹץ,
לַחֲשֹׂף רִגְשׁוֹתָי וּלְהַתִּיר עַצְמִי לָעוֹלָם.

רָאִיתִי אוֹתָךְ מְסוּגֶרֵת בְּעֵינֵי רוּחִי עֵת
קַמְלוּ חַיַּי עִם אָבִיב וּפְרִיחוֹת

לֹא לָמַדְנוּ לִחְיוֹת בְּאֵימָה, פָּשׁוּט נוֹלַדְנוּ
אֵלֶיהָ וְהִיא כִּבְּדָה אוֹתָנוּ בְּחֹם
עוֹטֶפֶת

אַךְ הַחוֹמוֹת יָדְעוּ, הַפַּעַם אֵינָהּ שׁוֹנָה
רַק לְבוּשׁ וּמַרְאֶה וְטָעַם הַמַּיִם שֶׁאוֹבֵד.

אַת לוֹחֶשֶׁת לִי שׁוּרוֹת וַאֲנִי
מִתְמוֹסֵס בֵּין הַמִּלִּים

שְׁכוּחִים מִבְּלִי רָצוֹן לָדַעַת וּלְהִוָּדַע
בָּרַבִּים,

אֲנִי יוֹשֵׁב בְּפַשְׁטוּת, מִתְכַּרְבֵל בַּצֵּל
צְרוֹר הַגַּעְגּוּעִים מוּנָח לְיָדִי וַאֲנִי פּוֹרְמַם אֶחָד אֶחָד.

מִי שַׁמְךָ אֲדוֹן הַגַּעְגּוּעַ, לְהַפְקִיעַ
שְׁנוֹתָי וּשְׁנָתִי

גַּעְגּוּעִים מְפַעֲפְּעִים בִּדְמָעוֹת
הַחָבוֹיוֹת עַל סַף הַכָּרָתִי

וְלֹא נוֹתַר כִּי אִם
שְׂדֵה נֶחָמָה בּוֹדֵד
לְהִפָּלֵט אֵלָיו,

הַחְלָטוֹת מִתְנַפְּלוֹת בֵּין עַרְבַּיִם

מֵאוֹת שָׁנִים לֹא מַקְנוֹת אֶת הַזְּכוּת
לְהֵיאֲנָח בִּדְמָמָה,

כְּבָר מְאֻחָר וְהָאֹפֶק עוֹדוֹ בּוֹהֵק כְּאִלּוּ
שֶׁשָּׁכַחְנוּ לְכַבּוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

וְאַתְ סוֹעֵרֵת
כַּדוּרֵי הָבְּדוֹלַח שְבַחַרְנוּ, מִתְנָפְּצִים בָּךְ
מְרַסְּסִים בִּי שִׁבְרֵי עֲתִידֵנוּ הֶחָרָב,

וְאֵין לָנוּ כִּי אִם אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל בְּדִידוּת,
וְרוּחַ מְשַׁדֶּלֶת אוֹתָנוּ בְּרִיחָה,

לֵילוֹת מִתְעֲדְנִים בִּי בְּשַׁלְוָה שְׁקוּפָה

תָּמִיד הֵן נוֹשְׁקוֹת לָרָקִיעַ וְדַוְקָא עַכְשָׁו
כְּשֶׁכִּמְעַט הֵגַּעְתִּי הֵן הֵחֵלּוּ מַרְווֹת אֶת הָאָרֶץ.

אֲהָבוֹת אֵינָן קמלות כְּנֵר, הֵן דּוֹעֲכוֹת בְּשַׁלְוָה

הָאוֹרוֹת הַלָּלוּ בּוֹהֲקִים תָּמִיד, אַל תִּתְכַּחֵש
גַּם אַתָּה מַצִּית חַיִּים.

הָאֹפֶק יִשָׁאֵר וְרַדְרַד וְהַשָּׁמַיִם
יִזְרְחוּ בְּזָהָב וּתְכֵלֶת
לְהַחְשִׁיךְ בְּנִיחוֹחַ אַרְגָּמָן.

זִרְעֵי זְמַן מֻטָּלִים
לְחָשֵׁיכָה רְצוּפַת שִׁבְרֵי חֲלוֹמוֹת

בְּדִנְדוּן כְּנֵסִיוֹת שֶׁאָבַד כִּלְחוֹ וְנוֹתָר כְּתַפְאוּרָה
לָעוֹלָם הַפּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ בְּגָדָיו,

סְדָקִים מִתְנַפְּצִים בִּי לִבְכּוֹת, לְחַבֵּר וְלִבְרֹחַ

מֵהַשְּׁבִילִים שֶׁהָיוּ יָמַי, מִדֶּלֶת הַמּוֹבִילָה לְבֵיתִי

וּכְבָר לֹא.

פְּסִיעֹותַי טוּשְׁטֶשׁוּ בְּאָבָק הַזְּמַן,
אַךְ שׁוֹבָלֵי אֱמוּנָה שֶׁהוֹתַרְתִּי
עוֹדָם מַסְגִּירִים דַּרְכִּי וְחֵרְפָּתִי

לְהִתְכַּרְבֵל עִם הָרוּחַ, סְפוֹגִים

צְלִילֵי כִּנּוֹר וְחָלִיל,

שִׁגְרָה מִתְפָּרֶצֶת

מֵטִיחַה חֲלוֹמוֹת וּרְגָעִים שֶׁהֵזַנּוּ

בְּהִגָּיוֹן כּוֹזֵב,

זוֹהֲרִים טֶרֶם חֲצוֹת נִפְתַּחְנוּ לְרָקִיעַ מָלֵא

תְּפִלּוֹת וּכְמִיהָה, מִתְמַזְגִים עִם הָרוּחַ

נִסִים זְכוּרִים בְּמַחְשָׁבוֹת חִינָנִיוֹת,

מַסִּיתִים הַרְחֵק מַרְאוֹת, כְּאֵבִים

וְדוּמִיָּה רוֹעֱמֵת הַנּוֹתֶרֶת בְּהִתְנַעֲרוּת,

בִּשְׁלִיפָת הַנִצָּחוֹן מִדְּמֵי הַהוֹלְכִים.

גַּם הַמַּבּוּל שֶׁיָּבוֹא (אַחַת לִשְׁנָתַיִם שָׁלֹשׁ)

לֹא יְשַׁנֶּה דָּבָר, אוּלַי יְחַסֵּר מִכֹּחוֹ שֶׁל יוֹם

הַיָּדַיִם עוֹדָן מְרַחֲפוֹת, נוֹגְעוֹת לֹא -

נוֹגְעוֹת וּמְלַטְּפוֹת צִיּנָה סְתַוִית

יֵשׁ וְנִדְמִים הַלֵּילוֹת כְּפַחַד

מֵצוֹעַפִים בְּהֵבְלֵי פִּיּוֹת,

מַרְטִיטִים רְגָשׁוֹת שֶׁטֶּרֶם פַעֲמוּ וּמַחְשָׁבוֹת.

חוּלְשׁוֹתָיי הֵן שֵׁהָנִיעוּנִי לָחֲצוֹת גְבוּלוֹת

לְהַבִּיט מֵעֵבֶר לְעַצְמִי וּלְחַפֵּשׂ

יִיתַכֵן וְהָהֲלֵךְ בִּדְרָכִים

שֶׁנָּשַׁמוּ וְאוּלְפוּ אֲבָנִים יְרוּשָלְמִיוֹת

מַבָּטִים מוּסָטִים בְּבַיְשָׁנוּת חוֹרְפִּית סְמוּקַת

מַחְשָׁבוֹת שֶׁחָשַׁשְׁנוּ לְבָטֵא.

צְבָעִים שֶׁאָהַבְנוּ יָדְעו לִפְרֹחַ סְבִיבֵנוּ

מְאוֹתְתִים לַשֶּׁמֶשׁ לְהָאִיר

זְמַנִּים שֶׁטֶּרֶם נֶחְרְכוּ מִשִּׁגְרָה,

מַבָּטָיִיךְ הַצּוֹרְבִים טֶרֶם פּוּעֲנְחוּ, מוֹתִירִים
תְמִיהוֹתַי לְהִתְחַבֵט בִּי

כְּתָמִים וּמַנְגִּינוֹת מִתְמָזְגִים סְבִיבִי,

הַמִּלִּים שֶׁכָּתַבְתְּ עוֹדָן קְרוּעוֹת, מְפֻזָּרוֹת בִּי.

בַּמִּגְדָּל שֶׁלִּי, כְּבָר אֵין מָקוֹם לִשְׁבָרִים

בְּמַבָּטִי נֵחְרֶטוּ סִדְקֵי הַכְּאֵב וְהָעֶרְגָּה

בַּסְּתָו הֶאֱזַנְתִּי לְמִשְׁאָלוֹת לִבֵּךְ

טוֹמֵן אַחַת אַחַת בְּעֶרְגָּה לַבָּאוֹת

וּמוֹתִיר לִרְבִיבֵי הַשָּׁנָה לְהֵיטִיב

תּוּגָת הַמִּלִּים הָפְּשׁוּטוֹת
עוֹלָה לְעַרְפֵּל עֵינֵנוּ

בְּרוּחַ דִּמְדּוּמִים נִסְחָפִים רְגָעִים נוֹסָפִים,

מַחְשָׁבוֹת וְאַשְׁלָיוֹת שֶׁקִּבַּעְנוּ

מֻבְדָּלִים מְאִיתָנוּ בִּתְחוּשׁוֹת מַעֲבָר.

מִיּוֹם לְיוֹם אָנוּ מְמִירִים אַכְזָבוֹת וּכְאֵבִים,

מֵחֲדָשִׁים אַשְׁלָיוֹת כּוֹזְבוֹת וְיוֹצְרִים בְּדִמְיוֹנֵנוּ

מִסְגְּרוֹת הַמִּצְטַמְצְמוֹת לָרִיק.

נָשָׂאנוּ עֵינַיִם מֵעֵבֶר לָאוֹר, לְהָנְעִים

שָׁעוֹת הַמִּתְקַפְּלוֹת בְּעַמּוּדֵי שַׁעֲוָה

הָמְנַטְפִים עִם הַזְּמַן שֶׁאָמוּר הָיָה לַעֲמֹד.

אָז הֶעֱבַרְתִּי שְׁנוֹתָי בְּחִפָּזוֹן,

מְנַסֶּה לְחַבֵּר קְרַעִים שֶׁל יַלְדוּת

לְגִזְרֵי חָזוֹן שֶׁטֶּרֶם נִפְרַץ

כָּךְ, בְּאַמּוֹת פְשׁוּטוֹת

מְדִידָה, אִבְחוּן וּנְטִישָׁה חוֹזֶרֶת

עִצַּבְתִּי נְבַכַי לִכְדֵי עַצְמָם

יוֹתֵר מְשֵרַצִיתִי לְהַאֲשִׁים

הָיִיתִי אָשֵׁם

הַחַג הַזֶּה לֹא יוּכְתָר בְּכַפּוֹת תְּמָרִים,

הַפַּעַם, נִאֱחֹז בְּמִינִים רוֹשְׁפֵי לֶהָבוֹת,

כְּבָר הִסְפַּקְנוּ לִשְׁכֹּחַ כַּמָּה דָּם

נָטַף מִלְּבָבוֹת שְׂרוּפִים

נִיחוֹחוֹת הַמְּיֹעָדִים לְשָׁעָה

נִשְּׂאוּ מְתָנוּרֵי הַבָּתִּים

וְנִלְכְּדוּ בַּשְּׁקִיעָה.

שָׁם בֵּין הִדְּרָה לִדְרָקוֹן,

נִפְרַסִים מְבָּעֲד לִגְבוּל הַיְּכֹלֶת

בִּמְקוֹמוֹת אוֹתָם לֹא נָתוּר.

אֶת הַכְּתָמִים שֶׁנּוֹתְרוּ נְמַרֶק

עֲשָׂרָה יַמִּים וְלֵילוֹת

הִרְהוּרֵי שְכִינָה מֵנִיסִים רְגָעֲי

בִּלְבָטִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל גַּלְגַּל מִתְחַדֵשׁ,

נֵסוֹבה הָרוּחַ לַעֲטֹף מַחְשֵֹבוֹתַיי

לְבַל יִבָּקְעוּ סִכְרֵי הִגָּיוֹן שֶׁהִצַּבְתִּי.

מִלְמוּלֵי הָאַהֲבָה הַלָּלוּ

הֵנִיסוּ זִיכְרוֹנוֹתַי הַמוּפַצִים לְכָל עֵבֶר

וּפָסְקוּ בְּדִמְמַת אֵיְמִּים

לוּ יָדַעְתִּי לְסַנֵּן

כִּתְמֶי עֹבֶשׁ הָדְבוּקִים לְחַיַּי

יִיתָכֵן שֶׁהָיִיתִי,

הַמְּטַהֵר וְהַמְּטַמֵּא בְּמִילָה.

לַמָּקוֹם בּוֹ הַסַּעַר שָׁקֵט,

לִרְגָעִים בָּהֶם הָרֶגֶשׁ לוֹהֵט בִּדְמָמָה.

עַתָּה אֵין הַתְּמוּנוֹת מִתְחַלְּפוֹת בִּמְהִירוּת

רַק ענני כָּבוֹד מְצִיפִים הָרָקִיעַ,

רֹב הַזְּמַן שָׁתַקְנוּ

כִּי לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּמִלִּים

וּמַדּוּעַ לְהָפֵר אֶת הַדְּמָמָה,

רָדוּף מַחֲזוֹת שֶׁהֻתְּרוּ

הִתְהֲוֵותִי לְמַּלֵא רֵיְקָנוּתִי בְּנִתְזֵי זְרִיחָה

כְּשֶׁחָשַׁבְנוּ שֵבָּגַרְנוּ,

עָזַבְנוּ פִּרְחֵי יָלְדוּתֵינוּ

מְלֵאִים מִלְּהָכִיל

למדנו לאהוב את עכשיו

כשהבנו שפעם באמת ידענו איפה ומתי

ובכל זאת היינו חסרים.

רָצִיתִי לִרְמֹז, לְהַשְׁאִיר סִימָן

אַךְ כְּשֶׁהָלַכְתָּ, הָיָה זֶה לִבְלִי שׁוּב.

שברי תמונות שחוויתי,

מזדחלים למצוא מעט חסד

אך טרם התיישנה האהבה

החופש לוקח אותי למקומות אחרים

קיומם הנשכח, טמון בין תמונות ילדותי

אי זו האחת

המפליגה למחוז חפצנו,

לא נדע

כיסופי משי דקים

מזרימים געגוע

זְמָן רַב מִדָי

אוֹרֶךְ לִיבּוּן הַרְגָשׁוֹת הָזֶה

העידנים בחִיכִּי

עומדים בי לרועץ.

מעולם לא הבטחתי שאשוב

אך בואי היה מתוכנן,

רציתי לנתק לבבות

תמימות -

לא רצה עוד ברגליים יחפות

לפני השקיעה -

רדפנו אחרי החמה,

כשנבלעה בגלים

נשכבנו על החול הרך

תַלְמֵי יַלְדוּתִּי

נֶחֱרָשִׁים בְּמַגְרֵפַת פְלַסְטִיק דְּהוּיָה

כְשֶׁגַּעֲגּוּעִים חִיוְורִים,

מְפוּסָלִים בְּיַד הַדִמְיוֹן

הֵחֵלוּ לְּעֲבֵּד עַצְמָם -

לְדַּעֲתּוֹ שֶׁל אֲחֵר

אומרים שקולה מתוק

ודמעותיה כסופות.

זְרִיחָתָהּ שֶׁל תִּקְוָה.

שיסתגרו,

חֵרְשים עטופי לחישות.

מחול שירך תם

אסוף נפשך טרם שקיעה,

חורבות מזהיבות פני

חדלו לדבר, רגשות מצומצמים.

באמת רציתי - אז שרתי בדידות לרוח

שקיעות נצרדו מחום היום

לילות כבר לא מזמינים כוכב

חלומות
נועדו להתנפץ,
שלא יהפכו
למציאות נשכחת
זיכרון

אַחֲרֵי לֶכְתֵּךְ

אַגַרֵד זִכְרוֹנוֹת מֵבוּזְבָּזִים

הצבעים הרבה יותר בוהקים

נדמה לי, חלו בקדחת

כי נמאס לעצום עיניים

להיות חשוכים

אומרים בלילה היא שרה

דממה שקטה...?

כשמחשבות תוהות

השחיזו בדרכן

קצוות מאולצים

פסיעות של בצורת

מהדהדות,

מותירות כתמים שחורים

עקבות,

ספגתי דמך

שנשפך מליבי

אזובי הקיר ממלמלים תפילה

והלבנה מאירה דמעותיו של קיר ישן

בעודי מסרטט


רסיס מחשבה נוסף

מדוע לכתוב

אם אפשר להגיד

להתנפץ כמו חלום

לכשיפרחו, (אמרתי לך)

אדע במה חפצתי,

מילים אהובות

נכתבות בראי

השקט שצנח

בנחלי הגולן

מדבריות אביב

והגשם לח

קלטות מתנגנות

בארגזי אבק

תקופות מִטשטשות

חוברות אחת לרעותה

היאך נבחין

בשינויי הזמן

תו נולד

נוטף

שירה נרשמת

עַיִן עֲלוּמָה

עֲטוּפָה בְאָרִיג

אֲפַרְפַר

אֲבְנֵי מִרְצָפוֹת

בּוֹהֲקוֹת

מַיִם -
זִיכְרוֹנוֹת נִרְאִים
בָּבוּאוֹת
כְּלוּאוֹת

ושוב יסער הזמן

ותקתוקו,

ימלא את ראשינו

לו אנחת הרווחה
הממלאת את ליבי
נובעת הייתה
ממצור מוחש

נושא ניחוחות

שהזמן עִבדם

פריחת הנרקיסים
בסירחון הבִיצה

שושנים רמוסות

‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‏‏‏‏‏
בשולי דרכים‏‏‏‏-

עודן מזדעקות-

בחשיכה

צליל מיתר השתיקה

היכן אובדות

מילותיי,

אפופות שתיקה הן מילותיי

ופיסת האכזבה - שהונחה על ליבי


ספגה ישות מישותי

יהיה לנו טוב, נשכחה התקופה


כי הגשם יבוא ויביא אהבה

שירו את שירכם,

נופים עתיקים-

מחכה לאות שיאמר:

´בא עת פצח בריקודים´

מחכה לרגע

בו יפתח הרקיע

ובתוך הלב המדמם

נשמעת המיית נפש

ומעלים זיכרונות

מימים רחוקים

נע בין רקיעים ומחפש יבשה

מבקש ובא בין בריאה לקריעה

בְּמַבָּטְךָ הֶעָצוּב פָּנִים נִגְלִים

אַךְ לֹא פָּנֶיך הַיָּפִים

בל נעזוב ניגון קדמון

ויעלה שירי למחזור בפיקדון

שירי ליבי כנהרות עולם
וכמיהת נפשי כמפלי ים

עוצם עיניים ונזכר כאילו

מה שעבר אינו אלא עתה

בצל אילנות ילדינו ישבו

מספרים לבניהם מעשיות

ערפילים כסופים מכסים
את העולם ואותי

אך אותה מנגינה
מעולם לא פסקה שירתה

נבוכים בתקווה כי לעד נישאר צעירים

ואיש יושב על העפר

בין קני סוף ונופרים

הרוח נושבת והעננים מתפזרים
הירח מופיע ושר שיר געגועים

שוב אשוב הם אומרים
ואתה ושרה תהיו הורים

שואל ת´אנשים אם הם יודעים
היכן אנו נהיים מכושפים

לפעמים זה דווקא טוב לראות את הדממה

וכל אחד אשר את מזמורי ישמע
יודה על כל הטוב אשר אותו קרה

ואת שפתי מלטפת מנגינה
ולשוני מילים מפיקה

והתקווה זורחת כשחר האביב
אחרי חורף ארוך קר ומכאיב

ובליבת האש, השחור באור יהל יתחדש

מאז ועד היום
רבים רצו לחלום
כי בתוך אותה חשכת הגולה
עדיין נמצאת אותה תקווה נסתרה

ומתוך אותו כאב עולה מילה אחת שמציתה את הלב
מילה עתיקה ונושנה אך בעלת סגולה כה אדירה

איני זוכר איך התחיל ומה היה לפנים

אך יודע אני את הסוף כי הוא חרוט עמוק בפנים

מה יפים הם הימים

בהם מתמלא הלב שירים

ולפעמים הלב ריק

כמו יום של קור בקיץ ובאור

ותקווה הוא מתמלא

והשחור יוצא

אמונתנו חזקה אך חבויה,

אש המלחמה תוציא אותה מכלאה,

איך נפלו גיבורים, אנו שואלים,

דממה אותנו אופפת והאדמה זועקת.

עלתה בליבי התקווה כמו ניחוח השושן לאחר צחנת המוות הנורא

לא ידענו מה עלה בגורלו וכמעט כיבינו את ליבינו

בין ההרים אמצא מרגוע לנפשי

שתי דקות וכל העולם עובר מול עיני

מראה נגלה לעיני וליבי מחסיר פעימה

לבנים כשלג יהיו אך לעולם גם יאדימו

באותו היום הייתי מהלך בדרך המלך, דרך אשר עיני רבים מספור שזפוה אך רק מטי מעט ירדו לעומקה

היה זה באחד מאותם ימי קיץ בהם השמש קפחה על ראשינו, ציוץ הציפורים נשמע כניגוד לרעש המכוניות

ממטרי הגשם לא פסקו אך באוויר עמדה מעין דומיה מבורכת והירח הבקיע לעצמו את מעטה העננים הכבד וזהר בשמי הליל

הקול נמוג ולרגע חשבתיו

ליציר דמיוני.

אך נווד אני ורגיל הייתי

לפעול על-פי תחושת לבי

במרכז הכפר בהק באור יקרות בית שיש לבן כשלג

לפתע אני שומע מלמול חלוש מתחיל וקולות רבים אליו נאספים

העיניים מושפלות, הנשימות חנוקות, יוצאות כיבבות הם לא עומדים בכאב ומתחילים לבכות

הכול התחיל כשאור השמש הפציע בינות לעננים ועוד יום שטוף שמש הצטרף לימים רבים בהם ידעתי שמשהו בחיי הולך להשתנות