חייה את חייך כך שלא תתבייש למכור את התוכי של משפחתך לרכילאית של העיר.

הייקו חורף
ככדור רובה
גשם מוטח
ח´ אדר ה´תשע"ב

הכל טוב
שנינו מניחים שאם רק
נעצום את העיניים
לא נראה את השמש שלנו שוקעת
ט"ו אלול ה´תשע"א

סוף
הלב שלי פעם פעמיים
פעם אחת בשבילך
פעם אחת בשבילי.
י"ד אלול ה´תשע"א

תמונה
הַגַּלּים מַכִּים בַּחוֹף
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ קְרוֹבָה לִשְקוֹעַ
בּוֹהֶקֶת מִסוֹמֵק
זוֹהֶרֶת בְּנוֹגָהּ אַרְגָמָנִי בְּעֵת הַדִּמְדוּמִים
י"ז ניסן ה´תשע"א

רמזים
למה את מתכוונת
רציתי לומר
כמה זה מרגיז הצורך לפענח
כל
מילה.
ב´ חשון ה´תשע"א

שחר מפציע
את אומללה, קורסת לתוך עצמך
עינייך עצובות מסתירות את כאבך
רגלייך כושלות בהחזקת גופך.
נשימתך מתקצרת
קיבתך מתהפכת
קבס עולה בגרונך.
הר געש זועם בוער
ברזל מלובן חד כתער
קחי אוויר, מתוקה,
נשמי עמוק. חייכי.
הרגע החשוך ביותר
הוא לפני עלות השחר.
י"ח אייר ה´תש"ע

אירוניה
קור מחלחל לעצמותי
נקי מחום
בריק שעוטף אותי,
אחרי שהשמש נעלמה
מגע על כתפי
מתברר כרוח נקמה
שרידי הכוכבים
מהדהדים באפלה
אורם אופף אותי
נוצץ בקרח המסנוור
ט´ ניסן ה´תש"ע

שיר כאב
דמעותייך מתנקזות
לבריכות שחורות גדולות
המלאות בכאבך
י"ב שבט ה´תש"ע

דאגה
זועק לעזרה כשחש בקרקע נבקעת תחת רגליו.
ו´ כסליו ה´תש"ע

בוץ
חול זהוב
י"ח תשרי ה´תש"ע

אבדון
תהום
כ"א תמוז ה´תשס"ט

החורף הקר
קור עז - הכל קפוא

י"ז סיון ה´תשס"ו

החורף בא
רוח נושבת על העורף,

כן, זהו שוב החורף
י"ז סיון ה´תשס"ו

דיו
והדיו מדממת לי מהעט
מכתימה את הדף בשלוליות, שלוליות
של מילים
כ"ד ניסן ה´תשע"א

קרח יבש
להתקרב אליה זה כמו
תאונה
פגע ופגע ופגע.
ז´ אדר א´ ה´תשע"א

לכבות את הרעש
ביניהן אני דווקא מתעכבת על הרעש הגלי ומקשיבה, בלי להתעצבן, לכעוס או להשתגע לרעש הזה, שנשמע לי תמיד כמו עשרות אנשים ממלמלים, זועמים.
כ"א שבט ה´תש"ע

חומה
אתה בונה סביבנו חומת מבטים ושתיקות, קולות ורעש ושקט כל כך חזק, שאפשר לשמוע.
כ"ה כסליו ה´תש"ע

מוזר
חלקיקי גופך נמוגים אל תוך הרִיק הזה שעוטף את הכל.
כ´ כסליו ה´תש"ע

צללים
מבעד לקירות, הם רודפים אותה,
מוצצים ממנה את לשד הווייתה,
י"ב כסליו ה´תש"ע

בבואה
ואז דנה חופנת את השברים בידה ומועכת,
הרסיסים מתחפרים תחת עורה
ד´ כסליו ה´תש"ע

שאלה
אני מסתכלת עלייך, אך את רק בוהה.
עיניך מזוגגות מכוסות בערפילי מחשבתך.
כ"ד חשון ה´תש"ע

צבועה
את הכי חמודה, והכי מקסימה, הכי מצחיקה והכי מעניינת.
ז´ חשון ה´תש"ע

בול פגיעה
פגעו וחמקו לסירוגין, מיירטים אחד את השני
א´ חשון ה´תש"ע

הילד זהוב השיער
אני ממקדת את מבטי על המרצפת שמולי ובוהה בה בכל הכוח. לא רוצה לחשוב, לא רוצה להיזכר.

אני תוקעת מבט נרגן במרצפת ומכריחה את הראש לא לגלוש לנושאים אחרים, פן אתחיל לבכות.
ג´ אייר ה´תשס"ח

היא חייכה
היא חייכה, אך החיוך לא נגע בעינייה.
כ"ה חשון ה´תשס"ח

חסר חיים
לא מבין, לא מאמין שזה קורה,
לא יכול להיות, זה לא ההווה.
ח´ חשון ה´תשס"ח

ילד עם יופי עצוב
לילד היה יופי עדין, כמעט עצוב. ילד כזה שמתחשק לחבק ולפרוע את השיער ולמחות דמעות פנינה ולהגיד שהכל יהיה בסדר.
כ´ חשון ה´תשע"ב

רוצחת
המבטים עדיין מופנים כלפייך, האשמה עדיין בוערת.
זו את, כולם חושבים. זה הכל בגללך. האשמות מהדהדות, האשמות ללא קול, שצורחות לך בפּנים בצליל צורם, חזק יותר מכל קול אנושי, את מה שאת כבר יודעת.
בגללך זה קרה. בגללך היא מתה.
ט"ז טבת ה´תש"ע

מה שדנה שונאת
דנה שונאת פרחים. היא שונאת את המתיקות שהם מראים. דנה שונאת מתיקות, במיוחד מתיקות מזויפת. היא שונאת שהמתיקות הזאת מפילה אותה בפח לאחר מכן, מנצלת אותה, כמו פרח טורף.
כ"ג אב ה´תשס"ח

להביט לחשכה בעיניים
אני אוהבת להביט לחשכה בעיניים כי זה נותן לי תחושה של אינסוף. רק שחור, שחור ושחור. שחור עמוק כזה, אמיתי.
ב´ ניסן ה´תשס"ח

להיות מושלמת
אני זועקת אלייך,
ואת בוכה.

אני מחפשת סימן הכר בפנייך,
ומוצאת רק כאב.
א´ ניסן ה´תשס"ח

כדור של אש
לכי לעזאזל, אני לוחשת. קומצת את אגרופיי לכדור. כדור של אש.
לא רוצה אותך כאן. מתלהטת. בוערת משנאה.
ט"ו שבט ה´תשס"ח

מה הסוד שלה?
היא לא ידעה מה קורה לדפנה בזמן האחרון. היא הסתגרה בחדרה והרבתה לצאת בשעות מאוחרות, כשחשבה שעינת כבר ישנה. היא היתה נראת תשושה ושקיות כהות נוצרו מתחת לעיניה.
ח´ טבת ה´תשס"ח

לדוג עם אבא

בימי שבת חמימים, כשהרוח נעימה, הגלים שקטים והים יפה, הם נהגו לבקר במזח שלהם.
ב´ טבת ה´תשס"ח

מאכלת הקנאה
מיום להיום נהפכת ליותר רזה. דקיקה. הגוף שלך היה יותר כמו עור ועצמות מאשר גוף בריא. נהיית כחושה וחולנית.
כ"ב כסליו ה´תשס"ח

לא סולחת
רק רציתי לומר לך, שאת הסליחה שלי, לא בטוח שתקבלי.
י"ז אב ה´תשס"ז

הרגע שאחרי- ג´
ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת.

רעש המתכת נקרעת. דם ניתז לכל עבר. צרחות.
ט"ו סיון ה´תשס"ו

ברגע שאחרי-ב´
לרגע נדמה היה לה שראתה זיק של חיוך בפניה, אך מיד הוא נעלם.
י"ג ניסן ה´תשס"ו

ברגע שאחרי-א´
האובדן היה עוד טרי וכאב לה להיזכר בכך. דמעה עלתה בעיניה, והיא מיהרה לנגב אותה. לא רוצה שיראו שבכתה.
י"א ניסן ה´תשס"ו

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד