בא לי נחמה,
חום של חיבוק אינסופי.
מתי תבוא?

הַלְוַואי וְרַק יָכוֹלְתִּי
לִכְתּוֹב שִׁיר בֵּאֱמֶת.

הִסְתַּתַּרְתָּ מֵאֲחוֹרֵי שָׁמֶיךָ
וְנִתְעַּטַּפְתְָּ עָבִים,
אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר

כיסאם של המתים,
כעסם של החיים,
ממלאים בחסרונם
כוס השיכורים

תְּנֵנִי בְּיַד הַחֹפֶשׁ

לִמְתֹחַ יָדַי לִקְצֶה הַיְּכֹלֶת,

לְמַלֵּא רֵאוֹתַי נְעוּרִים.

מֶרְחָבִים אַדִּירִים

וְאֵין בָּהֶם דָּבָר.

שָׁעוֹן בִּיּוֹלוֹגִי מְאַבֵּד אֶת תִּקְווָתוֹ.

לָמְדֵנִי אֵת סוֹד חָכְמָתְךָ

וַאֲלַמֵּדְךָ אַהֲבָה מַהִי.

אֵמוּנָתִי נְטוּעַה בַּעוֹמֵק הַנִסְתָּר

שְׁבִּי

וּמְקוֹרַה לֹא יָדוּעַ.

כְּשְׁאֶרְצֶה בְּקִרְבַתְךָ,
אֶת מִילוֹתֵיךָ אֲחַפֵּשׂ
וּבְּשְׁתִיקָתְךָ אֶדֹּם.

להגיד לך את האמת ריבונו של עולם, המצב על הפנים.

על מדפי מונח ספר

ועל כריכתו

שלוש מילים:

אוצר, שלום, בית.

אני אוהב ליפול,

להתמכר לתחושת חוסר האונים

אני עזוב בין מילותיי,
מחפש בהן עמק, ומתבדה.

נַפְשִׁי הוֹמִיָּה

רַק לַתְקִיעַה לַשְׁבַרִים ולַתְרוּעַה.

מיין רב´ה זיסע
למה זה עזבתנו

"וְהַדִבּוּר הוּא הַגְּבוּל שֶל כָּל הַדְּבָרִים, כִּי הִגְבִּיל חָכְמָתוֹ בְהַאוֹתִיּוֹת..."

יוצרי,
דומני שזה הוא,
שזהו.

טוהר הטומאה
וריחה המתוק,
לקחת ולברוח לרגע רחוק-רחוק.

את החמץ בלבי, ביקשתי לבדוק,

לבטלו מכל, ולהסירו מלבי,

ובשעה של בדיקה, רק הנר ידלוק,

ובל יראה, לבל ימצא יביא

הו דלתות כבידות,

אמרו היכן המפתח,

היפתחו דלתות,

כי כבר אין לי כֹח

המרחק המדומה,
שנוצר מלכלוכו של הכוח,
הומה בי,
אך לשווא גליו מתנפצים.

"משבריך וגליך עלי עברו"
ועודני בירה, ממשיך לחתור
באותו רצף בלתי נמנע:
שחור, לבן, שחור.

שברי נשמתי,
האם ראיתם?
פיסות ישותי,
התנפצו ביניכם

´לא יוצלח´
אכזבה לכולם,
אך לעצמו,
יותר מכל

לכי לך,
ילדת יופי אצילית
קחי איתך,
את שברון ליבי,
ולכי

"לענין התחזקות..."

"אז אני צורח, בורח
למקום שלא יציקו לי"

עַל-יְדֵי זֶה הוּא מוֹצִיא הַנְפָשׁוֹת טוֹבוֹת מִּכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל..." (השתפכות הנפש, נ"ו)

בממלכתי מלכתי ונמלכתי,
מסתור אחפש, כגנב בלילות

מבוסס על מאמרו של הראי"ה קוק זצ"ל

אך הנה יום בא
ולא ירחק חק,

מי אני,
כי ארעיד שמים,
בהינף יד?

כך אמרו ההורים...

אני חי באשליות

רבות הדרכים לברוח...

בסמטה חשוכה בעיר הגדולה,

העשן יוצא מסיגריה

יכולתי להיות בן שמונים,
אך צעיר ורך בשנים,
אם רק הייתי יודע,
שכלום כבר לא פוגע,
אסור להיות זקן!

לפעמים, אני מרגיש
את רגשותיי משתקפים, דרך מזג השמיים...

בין טיפות ללכת...

and she´s buying a stairway to heaven

ברוך הבא למלון קליפורניה

את יודעת, אני כותב שירים לפעמים
על החמוץ, על המר, ועל שאר הטעמים
על מתוק, לא יוצא לי לכתוב
כי עכשיו, הוא לא כל כך קרוב

אנגן, ובשקלים - יבוא לחם חוקי...

"מצווה גדולה להיות בשמחה-תמיד!" (ר´ נחמן מברסלב)

לאור השמש, על אדמה יציבה,
אני הולך, ומעלה במחשבה,
היא הלכה, תודה לא-ל
למה אני כל הזמן שואל

השאלות, במוחו קודחות
עיניו, כבר מזמן שלא נעצמות,
כך הוא הוכרח להיות,
ילד מוזר, שחולם חלומות

הייתי רוצה...

והזמן יותיר אחריו,
את זכרם של גיבוריו,
שטיח אדום, יפרוס לפניו,
בצבע הדם, שנשפך כחלב...

פזמון: והיא, מה לעצמה היא חושבת?

יודעת, אך משום מה לא כואבת

מסתכלת, עלי ומחייכת

על מי היא חושבת?, את מי היא אוהבת?

אני הולך, אך אחזור לכאן

כמו ביום שהלכתי

ביום יפה אטייל בגן

ואשיר שירים שכבר שרתי



(עוד אשוב...)

אזי ענן אפור מלא טיפות
החל שופך מטר ברכות
ואעמוד ניצבת, ואט אט, נרטבת
כל טיפה, את צלקותיי מלטפת
(חצי מדואט שנכשל...)

לאהוב את הרע, כמו את הטוב

וגם מרחוק, להרגיש קרוב



(משאלות הלב... )

שריטה עמוקה ודמעה דלילה

מליבי זלגה

היא הלכה, ולאחור לא הסתכלה

"היא חזרה בתשובה"


(שלא תדעו עוד צער...)

כי התבגרנו, הזמן לא נותן מנוחה...

הם שם..

אותיות מחוקות למחצה, וכריכות כבדות

ביניהן חבויות ורבות, הנסתרות

אשת חיל מי ימצא ורחוק...

מימד של מציאה

נמאס כבר לחכות!

שמור על ביתך!

אהבה של פעם...

סיפורה של רקמה (ריק-מה)

עצוב, אך אופטימי...

ואני אחריה, אוסף דמעותיה

מי ישמע אותי?

לאן הלכו צלילי הגלים?

קם בצהריים ביום של חום
מתעורר מחלום, מלא בושה
רוצה להשתחרר מהיומיום
מכין תיק ויוצא לחופשה

הוא חייך, היא הסתכלה אליו
האם היא קוראת מחשבות?
היא שמה אצבעה עליו
אם כל האהבות

הוא רצה להפליג על ספינה...

היה שלום עולם...

וכשעבר הזמן-כשהשנים חלפו ונעליו התבלו

ענני שמיו משחור קדרו

סדר בגטו

"מצווה גדולה להיות בשמחה!" (ר´ נחמן מברסלב)

"בדרך שאדם רוצה ליילך מוליכים אותו"

אבי! נקני!

הוא לא רוחק! הוא ממש לידינו!

שעה של יופי אמיתי

זהו! הגיעה השעה!

"סוף דבר הכל נשמע את הא-לוקים ירא"

נפש פצועה-זה בשבילך

בלילה חשוך אני צועד ישר

מתקדם קדימה וחושב על העבר

מקווה שתגיעו לסוף דעתי

חיוך של בנאדם חיוך אמיתי

עושה טוב על כל לב אנושי

ניסיתי בוקר אחד להיות אופטימי....

קטע אמיתי שלי. מקווה שתצליחו להבין אותי...

אך עם כל צעד גדלה האמונה שבאופק טמונה תכלית המסע...

העצבות ממלאת חלל גדול בתוכי

כי היום רבתי לא עם השכן אלא עם אחי



הוא רצה לתת לשכן את הספר שלי

ספר שקיבלתי מתנה מאבי

תני לי את ידך ואתן לך את שלי

נברח מבאן ונשוט לאיזה אי



אי שקט אי רחוק

אי ששייך רק למחשבות

התיקים כבר ארוזים מוכנים ליציאה

קשה הפרידה קשה העזיבה



נפרדים מהבית נפרדים מחברים

לשווא היו כל הזמן והמאמצים

אז היא ניצבת,

בין העשבים

לוחשת תפילה

היא יודעת,

טוב מאד להתפלל ביניהם.

כל היודע דבר על מקום הימצאה...

נמאס לבכות עם נסורת

נמאס להיות תמיד עצוב-עצבני

שתרד מעליי הקליפה המכוערת

"אני יורד מן החוטים, אני כבר ילד אמיתי"

לא יודע למה, אבל יש קטע כזה...

"אני מאמין באמונה שלימה"...

שנזכה כולנו..

לבן משמעותו נקי, נקי במובן של שלם, כמו בפסוק: "נקי כפיים ובר לבב", שהאדם צריך להיות שלם במעשיו, ולא להתחרט, ללכת בדרך שהוא בוחר עד הסוף.


יהי רצון

הרהור שעבר במוחי...

דבר תורה שחשבתי עליו במהלך פעולת חבריא ב´...

קחו לכם כמה דקות ותחשבו על זה!

כשרבי אהרון הגדול התחיל לשיר,
נעשתה דממה בעולם כולו.

"איך זכיתי לאישה כזאת? איך???" רונן חייך מאוזן לאוזן.

אפרת רק חייכה, חיוך נבוך שכזה.

-אבא, אמא,

הלילה שוב חלמתי על החיילים!

"היו שלום אני חייתי ביניכם, כמו צמח בר"

לפני קצת פחות מחודשיים, ניפרדנו.

השקר הגדול, מי בראו?

´מתישהו היא תישבר, ואני אהיה שם, כדי לאסוף את החלקים שלה, ולהרכיב אותם מחדש´

לשתוק, זה מה שהיא תעשה מעכשיו...
כן, זה נראה לה רעיון טוב...

הגעתם למשיבון הסלולארי של משיח...
אנא נסו שוב מאוחר יותר. תודה.

לכל אחד יש דודה מעצבנת!

זה לא אני...