כִּי אַהֲבָתִּי אֵלַיִךְ, עֲצוּמָה נוֹרָאָה,
עַל נוֹשְׂאָהּ כְּשַׂק חוֹל מִשְׁקָלָהּ

וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ?!

זֹאת אֵין לְשַׁנּוֹת, וְזֶה סוֹף דָּבָר. לְגַבֵּי רְגָשׁוֹת, הָעוֹלָם כֹּה אַכְזָר.
אָז מָה אֶעֱשֶׂה? מְקוֹמִי עָלַי צָר!

וְשׁוּב שִׂיחָה, שֶׁמַּשְׁאִירָה
אוֹתְךָ לְבַד, מִתְנַכֵּרָה.

הַבֵּט אֶל תּוֹךְ עֵינַי, הַפְלֵג נָא אֶל קִרְבִּי,
רְאֵה נָא כַּמָּה עֶצֶב, שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ לִבִּי.

הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ! גְּשׁוּ רֶגַע לְכָאן!
רְאוּ נָא שֶׁאָנוּ מְשַׁוְּעִים לְפֻרְקָן!

הַבְדָּלָה כֹּה סִמְלִית, כְּמוֹ בַּשִּׁיר הַיָּפֶה, שֶׁנִּכְתַּב כָּאן בְּטָל שֶׁל שִׁירִים.
וְסֻכּוֹת חִישׁ בּוֹנִים, וְקוֹלוֹת נִשְׁמָעִים, בֵּין פַּטִּישׁ לְרָאשֵׁי מַסְמְרִים.