הַבְדָּלָה כֹּה סִמְלִית, כְּמוֹ בַּשִּׁיר הַיָּפֶה, שֶׁנִּכְתַּב כָּאן בְּטָל שֶׁל שִׁירִים.
וְסֻכּוֹת חִישׁ בּוֹנִים, וְקוֹלוֹת נִשְׁמָעִים, בֵּין פַּטִּישׁ לְרָאשֵׁי מַסְמְרִים.

כִּי אַהֲבָתִּי אֵלַיִךְ, עֲצוּמָה נוֹרָאָה,
עַל נוֹשְׂאָהּ כְּשַׂק חוֹל מִשְׁקָלָהּ

וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ?!

וְשׁוּב שִׂיחָה, שֶׁמַּשְׁאִירָה
אוֹתְךָ לְבַד, מִתְנַכֵּרָה.

הַבֵּט אֶל תּוֹךְ עֵינַי, הַפְלֵג נָא אֶל קִרְבִּי,
רְאֵה נָא כַּמָּה עֶצֶב, שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ לִבִּי.

זֹאת אֵין לְשַׁנּוֹת, וְזֶה סוֹף דָּבָר. לְגַבֵּי רְגָשׁוֹת, הָעוֹלָם כֹּה אַכְזָר.
אָז מָה אֶעֱשֶׂה? מְקוֹמִי עָלַי צָר!

הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ! גְּשׁוּ רֶגַע לְכָאן!
רְאוּ נָא שֶׁאָנוּ מְשַׁוְּעִים לְפֻרְקָן!