נְכוֹנוּת לְאַבֵּד אֶת הַדַּעַת, וְאֶת עַצְמְךָ.

נְכוֹנוּת לְהִמָּצֵא.

אֲנִי סְבִיבְךָ בַּמַּעְגָּל, אַתָּה . . .
יֵשׁ מָחוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְחִילָה
יֵשׁ גַּעֲגוּעַ שֶׁהוּא כְּמוֹ לָגַעַת

לִפְנֵי שֶׁנֵּצֵא לְאַבֵּד זֶה אֶת זוֹ
בְּשׁוּלֵי הַדְּרָכִים
פַּעַם אַחֲרוֹנָה
לִהְיוֹת חֲבוּקִים

מחַפֶּשֶׂת בְּגוּפִי הַרוֹעֵד עוֹד מְעַט כּחַ
עוֹד קְצַת עַמִידָה, לִפְנֵי שְׁאֶקְרוֹס
אֶל תּוֹך עַצְמִי, וְאַתחִיל לִצְרוֹחַ

כַּמָה קַר בּחוּץ וְשְׁאֵין לוֿ סִיכּוּי
וְבְכֺל זֺאת ...
נִזְרַק מְדַף לְדַף כְּמוֺ גוֺלֵש גַלִים

לבי נקי
אין בו עליך דבר
רק שתיפול על צוארי

לפעמים בלילה
הם מתעוררים
שטופי זיעה
מבועתים
כל השער דבוק להם לפנים

שכדי להאיר אני בוער
מתכלה כדי להיות
שמבפנים אני מלא כוויות

אחר כך כשנשאל איכה
התבלבל ולא זכר לומר כי הלך אחר ליבו
הכמה ליופי

יהיה עובר מתיבה לתיבה במתינות כמונה דמעות
נותנם בנאד ומניח על לוח ליבו [לא יציבות!
שמא יפול הנאד וירטב כל הלב,
שמא ישטף הלב, שמא יטהר]

´אהבת חיי
סליחה ששברתי אמון
היש עוד מקום לתיקון
פינוקיו בתיקון אף´