הָיִינוּ מְטַכְּסִים עֵצוֹת אֵיךְ

לֹא לִשְׁכֹּחַ אוֹתָנוּ בַּפְּרוֹזְדוֹר הַזֶּה

יֵצֶר הַטּוֹב וְיֵצֶר הָרַע שֶׁלָּךְ מִתְאַחֲדִים
בַּפַּעַם הַיְּחִידָה לִדְפִיקַת לֵב שֶׁל
שַׁחֲרִית

אֲנִי יְרִיחוֹ הַקְּטַנָּה
עוֹטָה שִׂמְלָה לְבָנָה וְתַכְשִׁיט
חוּטֵי נִגּוּנִים חֲסִידִיִּים מַקִּיפִים
אוֹתִי

אַתְּ מַסְגִילָה בִּשְׂעָרֵךְ
פַּסִים - פַּסִים שֶׁל אֹמֶץ
כַּמָּה אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בַּשִּׁגְרָה

מִישֶׁהוּ אָמַר לִי שֶׁמִּזְבֵּחַ
כְּבָר לֹא מוֹרִיד דְּמָעוֹת עָלֵינוּ
הוּא מִתְיַיפֵּחַ בִּזְעָקוֹת שֶׁבֶר

כְבָר מִזְּמַן
שָׁכַחְתִּי לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם
יְצִיקָה אַחַת

שַׂרְטֶטִי לָךְ מַעְגָּל שֶׁל תִּקְוָה בֶּעָפָר
הַהַבְטָחוֹת הָרֵיקוֹת.

שִׁלְשׁוֹם יָצָאתִי לַשָּׂדֶה, אָמְרוּ לִי
שֶׁרָאוּ אוֹתְךָ שָׂם, אוּלַי יָצָאתָ לִנְשֹׁם אֲוִיר

מִתַּחַת לַשּׁמֶשׁ שֶׁלְּךָ אֲנִי
רוֹצָה לִצְעֹק לִפְעָמִים
אַל תִּתֵּן לָנוּ לְהִסְתַּפֵּק בַּטֶּבַע

וּבִכְלָל, הֵם אוֹהֲבִים
לְפַתֵּחַ דִּיּוּנִים
עַל מוּסָר וְצֶדֶק

למדתי להיות פיוטית במבנים הנטושים, עם הרגליים למעלה והעיניים כאילו-עצומות, כאילו לא אכפת לי שיתהפך העולם, אותי כבר אף אחד לא יזיז מכאן. כאילו. המציאות הייתה קצת יפה יותר כשקישטתי אותה במילים.