מִטּוֹת רַכּוֹת יוֹתֵר מִדַּי. אַשְׁמְדַאי:

מצייר בראש זרמים
כדי לא לחשוב

הֵן
מִלּוֹת-הַמִּלְחָמָה הֵן צוֹעֲקוֹת וּמִתְיַפְּחוֹת
אַךְ מִתְנַחֲמוֹת בִּכְבִישׁ הָאַסְפַלְט הַשָּׁחוּק
וּבָרוּחוֹת

לאחר תשעה מסעות

באוטובוס שטרטר אותי כל הדרך לכאן –

אני לא מוצא את עצמי.

וְהֵן צוֹעַקוֹת, אִישָׁה אֶל רְעוּתָהּ –
כּוּלוֹ שֶׁלִּי! כּוּלוֹ שֶׁלִּי!
וַאֲנִי, בְּעֵינַיִים מְכוּסוֹת, מֵנִיף חֶרֶב חַדָּה
וְזוֹעֶק עִמַן:

בעשרות ציורים ציירתי מותך
ציירתיו ולא מצאתיו

אני כורך חיה
מתה על היד.

מאותה הארץ התחוחה
בה נקבר הצדק המת
צמחה האמת,
החיה.