אֲנִי הוֹפֵך לִהְיוֹת מְכוֹנָה מְשׁוּמֶנֵת
שֶׁלֹּא בּוֹרָחַת לְרֶגַע מַעֲצְמָה

וְרַק יָכוֹלְתִי, לָשֶׁבֶת
מוּל דַּף גְּמָרָא מָצְהִיב.
אְוֹתִיּוֹת שְׁבוּרוֹת,
לְהִתְפַּלֵּל.

רוֹאֶה אֶת הַסּוֹף בָּעֵינָיִים, אוֹכֵל אוֹתוֹ לְאָרוּחָת בּוֹקֵר

מִלְּבַד שִׁירָה וְסְרָטִים,
וְאֵיזֶה כָּבוֹד מְדוּמֶה אוֹ רָשְבָּ"א.

בְּבַקָּשָׁה, צָיֶיר לִי אוֹתוֹ,
לִפְנֵי שֵׁמֶת, לִפְנֵי שֶׁנָּפַל.
לִפְנֵי שְׁנִקְרָע גּוּפוֹ וּפָרְחָה נִשְׁמָתוֹ.

הָנֶקוּדַה הָעֶשְרוֹנִית מִתְרוֹמֶמֶת מִרִבְצָה, יָשָׁר אֶל הַפָּנִים.

הגל שנשטף מהפנים, מסערות הים, מהפחדים.
צריך להיות חרב בשביל להבין עומקים, חורבן.

מי שנפלה עליו מפולת
הרב אלחנן כבר דואג לו.

הנבואה,
היא
כוח הדיבור מפותח.

דיסוננס מתמשך אין סופי,
בריקוד סוער של פרבולה.
שאיפה לאפס הלבן,
ולא לגעת.

זה כמו שאתה מטפס מדרגה, יש נקודה שהרגל שלך עוד לא לגמרי על המדרגה השניה, וכבר לא על הראשונה, ואם מישהו יפיל אותך באותו רגע אתה קורס לגמרי.

כל השיעור מבין טוב, מהר.

ומחשבן את הרא"ש בשי´ רבינו יונה.

"קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול"

"בבדידותי אני תוהה אם אין האדם אלא השפעה חברתית. לא אותה ההשפעה החברתית וההבניה המורכבת, הפילוסופית, שהאדם כל מושגיו מובנים. אלא השפעה זולה וקטנה"