בעז"ה בן תורה. מפחד משגעון, מחולי ומסבל. שונא אמת אך מחפש אותה בנרות. מי יודע? אולי עוד אמצא משהו שאוהב.

דו-שיח סרטני
שאל אותו הסרטן:
אך מתי הם הרגעים בהם הים הכי שקט?
כ"ד טבת ה´תשע"ד

התקווה והתרנגולת
וְקַיֶּמֶת תִּקְוָה
לִפְחֹת כָּל עוֹד גְּדֵלִים יְלָדִים
כ"ט תמוז ה´תשע"ג

פעם רציתי לכתוב שיר
ידעתי את התשובה, אבל רציתי להרגיש מהו כאב, הייתי צריך לשמוע אותה אומרת את מה שהיה ברור לשנינו כבר שנים.
"אתה לא תעזוב אותי. לאן תלך? אליו? אתה אפילו לא מעז לשאול אותו."
עכשיו היא נראתה עצובה. כאילו מעציב אותה שכואב לי. איך אפשר לא לאהוב אותה? כל כולה אהבה.
ט´ תמוז ה´תשע"ג

כשנשר לי השיער
כשנשר לי השיער לא בכיתי. רק הסתכלתי במראה בחוסר אונים. כי אין מה לעשות כנושר השיער, אין פתרון. בסופו של דבר תהיה קירח, ואין טעם לבכות. בסופו של דבר כולם יסתכלו עליך ויבינו שאתה בשלב הזה, שנושר השיער...
ב´ תמוז ה´תשע"ג

אונקו-לוגי [2]
ג´וני, לעומתי, המשיך להידרדר, וכמעט כל לילה התעוררתי מאנקות הכאב הקבועות שלו. האחיות הציעו לי לעבור חדר כמעט חמש פעמים ביום, אבל אני התעקשתי להישאר. הרגשתי שגורלי נקשר בגורלו של ג´וני.
"אני נשאר איתך עד הסוף. שלך או שלי." שלך ושלי.
כ"ד טבת ה´תשע"ד

אונקו-לוגי
"אני לא רוצה שתבכה כשאני אמות, בסדר?" כרגיל, ג´וני פתח את היום בשיחה קלילה. "עדיף שתבכה לפני, כי מספיק אנשים יהיו עצובים אחרי, אז חבל."
"חס וחלילה" אמרתי, "הכול יהיה בסדר."
"זה נכון, הכול יהיה בסדר, אבל אני אמות."
שתקתי. מה יכולתי להגיד?
י"ב אלול ה´תשע"ג

אין עוד מלבדו
שוב צחקנו, שוב בדיחה קבועה, שוב צחוק מזויף. אם לומר את האמת, כבר די נמאס לי. הרמתי את עצמי מהמיטה, סדרתי את הכיפה על הראש ושלחתי בדן מבט אוהב. "אתה מבין שאנחנו חייבים כרת או משהו כזה, נכון?"
ד´ אייר ה´תשע"ג

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד