שבע פעמים
נשמות שעמדו, שעדין עומדות
ומחכות

תמיד את מזדחלת בי,
עושה לי מחושים,
מבקשת עוד חמש דקות של מיטה

ולרגע נפל עלי האוהל
וכל התמימות החמימה הזאת
איימה לפרוץ בי שוב

אחרי האחרי
ביקשנו גוף

בלילות הרגילים של הטירוף
הילד צעק: שב!
הזקן לחש: לך לך.

באין, כשעוד רק עליתי במחשבה, ראיתי אש,ואפר שלי מתפלש בתוך עפר שלי...

במה נשתנֶה הלילה הזה?

שבכל הלילות אין אנו קשובים לזמרת הנשמות

הלילה הזה כולנו הלל.

וכנפיו של היום סוככות, מלמעלה למטה...

צחוק ילדים שובב פורץ מבין ענבים סמוקי לחיים, מעלה בי זכרון קולך הערב, המושך על פני שלוות נעורים רעננה.

קולות ירח מתכסה בפוך עלטה, עם רקמת כוכבים אצבע אלוקים עשויה

אתמול א-לוהים נגלה אלי בחלום. אליהו אמר שאני משקר ושזה לא הגיוני בכלל, ושאסור בכלל לומר א-לוהים.

ואין לי סוף. וזה מוזר לי להגיד את זה, הרי את יודעת כמה תמיד רציתי שיהיה לי אינסוף ודווקא עכשיו כשיש לי, זה מרגיש כל כך שאין...

דוד המוכר הג´ינג´י של המכולת השכונתית, היה יוצא כל אחה"צ מהחנות ומתיישב על הכסא של שאול הבישן, שתמיד היה מגיע בבוקר