ציפור גן עדן
לו רק הייתי יכול
לעוף אלייך כמו ציפור
הייתי עף אלייך עכשו
לשוט איתך בים הכחול
כ"ט שבט ה´תשע"ד

אש בראש ההרים
אם ניפול הלילה
ניפול כולם יחד
נרים כוס של יין
לפעם האחרונה
י"ד שבט ה´תשע"ד

עוד אדם אחד
מישהו יגיד מילה (עליי)
יחשוב מחשבה (אודותיי)
עוד אדם אחד
(כמוני)
בעולם
כ"ח טבת ה´תשע"ד

מלא אנשים יפים
המון אנשים מסביב

המון אנשים יפים

אנשים קרובים

מתרחקים אל הגלים
י"א כסליו ה´תשע"ד

גלות מלכות האדישות
בגלות מלכות האדישות

הכל בא בקלות

והולך באותה מהירות
ט´ אב ה´תשע"ג

מישהו פעם
היה ונגמר
מה שהתחיל תם
נעלם

(קינה על אותו מסכן שהתאבד על פסי הרכבת במוצ"ש האחרון)
כ"ה אייר ה´תשע"ג

חי וקיים
רוצה להיות משהו
יותר מגולם שמעמיד פנים שהוא פרפר
ד´ אדר ה´תשע"ג

זה לא הפחד
זה לא הפחד אתה יודע, זה הלבד
ט"ז חשון ה´תשע"ג

מדברים בשירים
פעם היה עולם שבו
אנשים היו
מדברים בשירים
כ"ה אב ה´תשע"ב

אהובתי, בואי
העצב שנגע בעינייך
הגעגוע המכה גלים
אל חופייך
ודם השותת מפצעייך
כ"ו תמוז ה´תשע"ב

כמו מנגינה
ניגנת לי דומיה

בתווי פנים של כמיהה
כ"ח סיון ה´תשע"ב

שבורת כנף
ציפור פצועה
שבורת כנף
הוא השאיר אותה לדמם
כ"א אדר ה´תשע"ב

אולי
אולי אתה אוהב אותה
יותר מידי‬
ח´ כסליו ה´תשע"ב

אחר כך בלילה
ליבי לובש
כנפיים של אש
כ"ג חשון ה´תשע"ב

האור בחלון
האור בחלון שלך נסתר

מעיני

י"ז חשון ה´תשע"ב

זכרון שראוי להדחיק
רכב ישן בכביש מהיר,

זכרון שראוי להדחיק.

כ"ז תשרי ה´תשע"ב

הילדה הזאת היא אני
אני גם אפליג בספינת שודדי הים. בטוח. ואני אמצא את הפנינה האבודה. כנראה שזו תהיה אני.
כ"א אדר ה´תשע"ה

היום אני בת עשרים
עוד לא פגשתי בן אדם שעניין אותי יותר מאשר איך קוראים לך ומה אתה חושב על מה שאני חושבת ועל החיים ובכלל.
י"א כסליו ה´תשע"ד

שלושים שניות על שמחה
הוא אמר שכשאני בספק אני לא מסופק, ובגלל זה אני לא שמח.
כ"ג שבט ה´תשע"ג

חץ
אלף מקומות, אלף צורות ששיניתי, ותמיד הוא עלה על עקבותיי. מתקרב אליי באיטיות, מבטו אוחז במבטי, מהפנט, ובסוף תמיד הוא מתרחק. משאיר אותי לדמם על העשב, או לצוף על הזרם חסרת נשימה.
ט"ו סיון ה´תשע"ב

זיקוקים וכוכבים נופלים
הם לא יודעים שכוכבים שנופלים הולכים לעזאזל, ולא חוזרים. זה יקרה להם לכולם. אולי גם לי. אבל אני מוכן.
ל´ ניסן ה´תשע"ב

הוא אומר
יום אחד הוא קם והולך. הוא אומר שלא חוזר. אני שותקת. מה הוא יודע.
ד´ אדר ה´תשע"ב

עכשו נשארו רק סיפורים
אנחנו צוחקים על העולם שהוא חי בסרט כמו צמד פורעי חוק מסטולים מהאויר.
ה´ טבת ה´תשע"ב

בניאדם
אנחנו בניאדם אתה יודע, כמה שמאכזב לגלות את זה כל פעם מחדש
י´ כסליו ה´תשע"ב

להינצל מהמבול
לפחות אראה מרחוק את הספינה שלך שטה על מי מנוחות, אשלח לך יונה, עלה של זית...
כ"ז חשון ה´תשע"ב

עד שאתעורר
אני נושפת עמוק, עד הסרעפת שמתקמרת, מנסה לשאוף חלק, מחנק
כ´ אלול ה´תשע"א

אצבעות של סתו
א´ חשון ה´תשע"ג

תנועת הגברות
כ´ תמוז ה´תשע"ב

חורף על השביל והאופק שלי
ה´ אדר ה´תשע"ב

פרחי שקדיה
כ"ז שבט ה´תשע"ב

עלי שלכת 2
י"ח כסליו ה´תשע"ב

עלי שלכת
י"ב כסליו ה´תשע"ב

קשתי נשברה
ואתן את בריתי שלום
ויישבר אורי לשלל גוונים
י"ב חשון ה´תשע"ב

יהלום בשמי סתיו
כ"ט תשרי ה´תשע"ב

ציפור אש*
ט"ו תשרי ה´תשע"ב

האור בקצה המנהרה
כ"ב אב ה´תשע"א

מעולם לא היתה כאן
היא קרוצה מחומר אחר מזה שאני קרוצה ממנו. חומר אחר מרוב העולם, בעצם. בת בהר"ן לתפארת מדינת ישראל, על כל המשתמע החיובי מכך.
כ"ה סיון ה´תשע"ו

ככה אני רוצה
אוטו קטן מאובק עם סיימון וגרפנקל מזמרים ברמקולים חצי שבורים, רוח בחלונות פתוחים וענבים שחורים אורגניים בקופסא על הדשבורד.
ה´ תמוז ה´תשע"ב

[בן]
את עולה? הוא אומר. עוד דבר שאני שונאת, שבן משחק בידית ההילוכים. מראשון לניוטרל הלוך חזור. סתם. זה כזה עלוב בעיני. חסר מעוף ממש.
כ"ה אייר ה´תשע"ב

בחלומו היא באה אליו
בחלומו היא באה אליו לבושה בשמלה שחורה יפה זרועת פרחי שקדייה לבנים-ורודים ושפתי השושנים שלה נטפו עסיס רימונים ודובדבנים אדום כדם.

י"ט שבט ה´תשע"ב

רגעים אבודים של עיר נעלמת
אבא צעיר דוחף לפניו עגלה עם בובה. לא, זו תינוקת יפה, נראית כמו בובת חרסינה עדינה. אני מחייכת אליה.
י"ז כסליו ה´תשע"ב

פאנטם בין הפירמידות / חלק ב´
לפעמים הייתי מדמיינת שאני עומדת על חרטום ספינה ענקית מתנדנדת מעל המים כאילו עפה וצורחת אל הרוח ערררררררררן
כ"ג חשון ה´תשע"ב

פאנטאם בין הפירמידות
עברו חודשיים. הלב עדיין פצוע. מחיש פעימה כשאני פוסעת במקומות שפעם פסענו יחד. מתכווץ ברגעים של אסיסואציות בלתי נמנעות.
ז´ חשון ה´תשע"ב

מאהל מחאה
מישהו הצליח איכשהו להשחיל בקבוק קנקל חצי ליטר של נביעות על אחד מחוטי החשמל, ועכשו הרוח שרקה מנגינות לתוך הבקבוק ופרטה אקורדים על החוטים.
ל´ אב ה´תשע"א

נבואת האלה
מאז שאלה נכנסה לסיפור היה נדמה לי כאילו הוא רכון לעברה תמיד, אלה קטנה ושקטה שכמותה, לא לפספס אף תנועה, אף מילה חרישית שמלמלה.
י"ט אב ה´תשע"א

איך שבסוף אומרים שלום
בבקרים אני שואבת את עצמי אליו מתוך הבאר הרדומה של השינה, שופכת את עצמי כמו מים קרים על נפשו העייפה עד שהוא מתעורר.
ז´ אב ה´תשע"א

תחזור הביתה
בחצאית דהויה עד הברכיים עוד מתקופת האולפנה ובני עקיבא וסנדלים ביד אני יורדת לקו המים שמעבירים לשון חצופה וחושנית על החול.
ב´ אב ה´תשע"א

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד