"התפילה אולי לא תגאלנו, אך הודות לה נהיה ראויים לגאולה" (השל)

בודד הייתי במערכה
עומד לבד זקוף קומה

היה,
בלא מחסום, בלא בועה,
בלא מסווה לפניך.

אם רץ אפך, הושט ידך וקח ממחטה

כאחוז דיבוק
כלכוד טירוף.
הגון הנני

במדרגות העולות ואינן נעות,
במשוכת הגלגל החלוד והישן.

השט והשקה מתהומות הנך,
פרחי תבל, ושדה.

והיו רגעי שלוות נפשך,
אחוזים בדמיונך, נצח.

במגרש המשחקים, בגלוי ובסתר
שיחקתי בחול. לבד.
מניד לכאן ולשם, מניע כפות ידי,
שר לי בשקט. בדד.

גלי החוף השוקטים
עולים בנחת ומתמוגגים
כפעימת כנפי יונה

במרחב
במציאות
בחלום

יד מורמת
בקול.

בגבים, בנקיקים, בנסתרות.

היכוף הצמרת
וקטום הגבעול,
בבכי השמיים
לפתחי.

במרחבי המסכים,
המעוורים והמאירים,
את עצמי

קול שנותר לעשות

בשקוע החמה, שטיחי דם נמתחו,
רקיעי איבה, שחורי דמעה, ובנגוע עולמות, סערות ים חשו,
שללי מלחמה, קריאות קינה.

*

בעקבות הרצח של דפנה מאיר, הי"ד.

שני עלי תאנה,
אחד בזריחה והשני בשקיעה,

האזיני והרגישי,
את רטט הזוך
זעקת הדממה

והשלום, הוא יבוא, כן,
כך אני מספר לך אהובתי,
בכנפי היונה יינשא לכל חי.

בדרך חיפשתי את נתיבי דרכך
ובכולן איבדתי את צלילי קולך

בשמלת כלה רוקדת ומהוללה,
מחוגת צהלה וסביבה תהילה...

וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת נִפְלְאוֹתֶיךָ
נִגְלוֹת נִסְתָּרוֹת וּבוֹטְחוֹת,
מֵעִמַקֵּי מַעְיָן, עֵין נַפְשְׁךָ
הִנָּבֵא וְהַשְּׁקֶּה יְקִּירֶיךָ

פֶּרַח,
כֵּן אַתָּה פֶּרַח,
תִפְרָח תִּשְׁגֶּה וּרְקוֹד,
אֱהוֹב אֶת עַצְמְךָ
פֶּרַח

דִמְעַת קִינָה,
כְּנַחַל אַבִּיעַ

מבט מהיר
מבט שביר
צפוני ליבי
יוצאים בשיר

העז!
אמר אבי,
והמאכלת תיקח לראש ההר.
העז!

כמו ורד בין אוהבים

הקיץ האחרון, מלחמה, פצועים, חללים.
השיר מוקדש, לכל האמיצים שהיו צריכים
לקבל ולעכל את האובדן..

והנה האיש מן הרמתיים צופים
ולא דבר יראה
ושחרות ומשחר את ליבו מלטף
ואפס, כי לא יראה.

שקר,
מתגלגל על
לשון,
רץ
בריצת רגלים
להרע

במקום בו המים זורמים
ליבי מתרוקן בדמע,
ועלי ערבה ברוחות סורות
עפות טוחות ביגע

אל מקום שהרוח הולך
נדם קולי כבבריאה
וזעקת נפשי במרחבי אל
כהד בין הרים נשמרה

בחופה מוצלת זוג יונים

לבושי לבן כשלג

וקטני תרנגולים לפניהם רצים

מברכים עתידם כאלה

בטח תוהה אתה מדוע עזבתי אותך שם, באותו מקום אומלל, לבד ובודד.
בטח שואל אתה איך זה שאתה, עושה רצון האל, מועזב.

הוא הגיע בערב, לבוש שחורים, כולו מבשר רעות. שאלתי לשלומו והא ענה לי במבט חטוף, משתק.