עלמה כי אני עלמה. ולבד כי אני לבד.
וחוץ מזה לא שום דבר מיוחד.
אוהבת מילים. בעיקר על הדף
והמון ספרים מהיד למדף.

אדר שלי
אֵלּוּ הַשְׁלוֹשִׁים שֶׁלִּי
קַמְתִּי כְּבָר מְהַשִׁבְעָה.
שְׁלוֹשִׁים יָמִים שֶׁל
אוֹשֶר מְזֻיָּף.
ד´ אדר ה´תש"ע

אדרים אדרים
הִנֵּה הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת
אֵיךְ אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִשְׂנֹא אוֹתָךְ יוֹתֵר
מְלַהֲטֶטֶת בִּשְׁנֵי אֲדָרַיִךְ
כ"ב שבט ה´תשע"ד

אוטובוסים
"ומה היית אומרת", יוני רכן אלי והפה שלו הריח משוקו חמים "מה היית אומרת אם הסיפור הזה על האוטובוסים הוא אמיתי?" פקחתי עין אחת וראיתי רק את הצוואר שלו פועם "הייתי אומרת שאתה קשקשן" מלמלתי "חמוד אבל קשקשן"
כ"ג תשרי ה´תשע"ד

אותות
דַּוְקָא אַתָּה שׁוֹתֵק הַיּוֹם
לָמָּה אַתָּה
מִכֻּלָּם.
ט´ חשון ה´תשע"א

איה
לאופק רחוק

שם מקום מושבו

הבטחה של הנצח

דממה.
י"ח שבט ה´תשס"ט

איתך ורחוק
מאבדת אותנו
בים של שבילים
מנסה שוב לשמוע
אותם הצלילים
שרקמו בחוטים עדינים
ליבותינו.

כ"ג סיון ה´תשס"ט

אל מקום אשר
וְרוּחַ מְנַשֶּׁבֵת אֶת הַיָּמִים כֻּלָּם,
עָלִים שֶׁל סְתָו מְבַקְּשִׁים לְהַחְרִיף.
רַק אֲנִי עוֹד שְבוּיַת קֶסֶם הַחֲלוֹם,
כ"ט כסליו ה´תשע"א

אל תלכי לבדך
להמריא גבוה
אל ענני הכבוד
בלי לטבוע
חסרת פנים ושם.
רוצה להרגיש. לשמוח.
לדעת לא על, את.
י"ג חשון ה´תש"ע

אלף
אני אלף
פנים לי
כמו שמלות
במדידות מהירות

ב´ חשון ה´תש"ע

אתה ואני
פיה בלי כנפיים,

שדון בלי קלשון,

ילדה מבוהלת

שלא יודעת מתי

תגיע שעתה,

זאת אני.

אבל מי אתה?
כ"ג תשרי ה´תש"ע

בבואה
וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת לֵילוֹת שְׁלֵמִים
בְּלִי לְהִתְעַיֵּף

זֶה הַכְּלָל עִם חֲלוֹמוֹת-
לְעוֹלָם אַל תְּנַסִּי לְהַגְשִׁים אוֹתָם
י´ אדר ב´ ה´תשע"א

בלב ובנפש
בסוף נשאר רק הגוף.
מהידיים המעקצצות
אל הפה המבקש
אל הכתפיים השמוטות
שלא תחבק.

י"ט כסליו ה´תש"ע

בלילות מתגעגע
אני שוב מסתכל בשעון. 3:35. איך? שעתיים וחצי אני ער במיטה. סופר כבשים פילים וארנבות. בין פיל לכבשה מתעקשים להופיע עינים או חיוך. ואני שונא אותך על שאת לא משחררת.
כ"ט טבת ה´תשס"ט

בפנים שם
לא אומרת בפה

עם שפתיים

לשון

שתיצור

מציאות חדשה.
ט"ז שבט ה´תשס"ט

ברית
אֲנִי אֶת כֹּל כֵּלַי שׁוֹבֶרֶת,
אֲנִי אֶת כֹּל צַעֲקוֹתַי אֶצְעַק,

אַתָּה בְּשֶׁקֶט מְחַיֵּךְ
מַרְאֶה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ

כ"ד תשרי ה´תשע"א

גם האושר נוגע
חשבתי השמחה
לא יכולה לגעת
במקום ההוא
העמוק
בפנים.

כ"ג שבט ה´תשס"ט

דואט ליחיד
בשוך הרעם
עוד תבוא קרן אור
תפזר את יופייה
על מטאורי הענק
שניפצו את שמייך.
ו´ תמוז ה´תשס"ט

דרשתי קרבתך
כולן צועקות אליך
מתרסקות אליך
רועדות מדרישת האמת.
י"ג חשון ה´תש"ע

המילון של אור
שקיעה- שקיעות תמיד עושות לי הרגשה אבודה כזאת של סוף שלא נגמר באמת ואין לאן ללכת. כי כשהשמש צובעת את השמיים בכתום וארגמן היא כאילו מפזרת את עצמה ואחר כך כלום לא נשאר והיא צריכה להתאסף אל הבוקר כל יום מחדש. ואיך עושים את זה? איך?
ט"ז סיון ה´תש"ע

המכתב האחרון או אהבה זה כואב
יש רגעים שבהם אני מבינה שויתרת עלינו. אבל רוב הזמן אני פשוט מחכה. יש אהבות שנועדו להתקיים. איך אתה לא רואה את זה?
ב´ תמוז ה´תשס"ט

הסערה שלפני השקט.
שוכחת
שמתחת לכל הרעש הזה
יש אמת חבויה-
פעם נגעתי כמעט
בקצה הציפורן,

כ"א אב ה´תשס"ט

ודיברת
אוּלַי הָמִלִּים הָחוֹלְפוֹת לְיַדִי

עֲיֵיפוֹת מְלְהֵיאַבֵק

עַל קִיוּמָן.

ב´ שבט ה´תש"ע

ולא מצאתיכם
מָתַי נִמְלֵאתִי בְּעוֹלָם שֶׁלֹּא עָבַר
אֶת סִפְּכֶם וְאֵיךְ קָרָה שֶׁעֲדַיִן
עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
י"ד שבט ה´תשע"א

זה מה שזמן אמור לעשות
אמא" עולה יבבה חנוקה מתוכי ונשברת אל הקור ואחריה עוד אחת ועוד אחת. "אמא" אני בוכה בלי שליטה וידי אוחזות בהגה כבגלגל הצלה אחרון.

כ"ב טבת ה´תשע"א

חיי!
לְהַצִּיג בּתֵּיאַטְרוֹן שֶל עַצְמֵךְ

הַצָּגוֹת אֵינְספוֹר

וְסִיפּוּרִים עִם סוֹף פָּתוּחַ.

י"א שבט ה´תש"ע

חיים
היתה אותה. אותה אחת שפעם נגעה בי לרגע והמשיכה. וגם זקן עם חיוך שרק נולד. כאילו כבר נגמרו הדאגות ומתחילה מחדש שרשרת של תמימות ולמידה וכאב.
י"ג אייר ה´תשס"ט

חכמה 2
וגם לדעת רציתי
איך לנסח מילים
משפט מדויק וקולע
מחשבות
בצלילים מתגלים.
כ"ח כסליו ה´תשס"ט

חתן מחדרו

י"ז טבת ה´תשס"ט

טרום קריסה
מילה שנכנסת בי
הורסת
את
אותם עולמות
שחצבנו.

ג´ סיון ה´תשס"ט

יום הולדת שמח
השנה בי מחלחלת
לו בניתי לו מקדש
ושכן בי בתוכי
ואפתח לי את הדלת
ואשמור רק לו כוחי.
א´ אדר ה´תשס"ט

ימים עוברים
פעמים על גדותי מתפקע

עוד דימיון שווא

בתוכי מתעתע

נבלע ומשקר ומשתכנע


ב´ שבט ה´תשס"ט

יש חוקים לאגדות
אני עוד אהיה נסיכה בארמון. עם שמלה ארוכה שנשפכת ועינים גדולות ויפות. מישהו יטבע בתוכן יום אחד ולא יעזוב. הוא יהיה לי אביר בשיריון כסוף וירד מהסוס בשבילי. כשנשב ביחד, בחושך, הוא יסיר את השיריון, מהוסס מעט. איתו אני גם אעז להתקלף מהשיריון שלי.
י´ אלול ה´תשס"ט

כאוס
אני כמץ אשר תכלנו רוח
עוברת דרכם אל חיים
שאין בהם בית.
ד´ אב ה´תש"ע

כי ככה זה.
זה געגוע שאוכל

זה כנראה זה,

רוצה להיות איתך

עכשיו.


י"ג אדר ה´תשס"ט

כלום
אֲנִי לֹא אֲדַבֵּר אִיתְךָ עָתִיד
גַּם אִם תַכְרִיחַ אוֹתִי
אֲנִי לֹא אֹמַר דָּבָר
י"ד סיון ה´תש"ע

כרת
בלי חלקים שחסרים ובלי
טיפה של הגיון שתכנס כבר תכנס
ז´ אלול ה´תשע"ג

לא בגוף אחותי כלה
ביקשתי נשמה
ולא מצאתיה
והשומרים הסובבים
ליפפו רדידי

כ"א תמוז ה´תשס"ט

לא זאת השאלה
המלט מתבונן באופליה הכותבת, בשערה השחור החלק, במצח המכווץ מעט, הוא לא מנסה לנחש מה היא כותבת שם ולא מוכנה להראות לו, הרי לא חשוב כלל מה היא כותבת, חשובה העובדה שהיא כותבת וחשוב המצח המקומט, אך מעבר לכך הדברים רשאים להישאר כמו שהם
ה´ תמוז ה´תשע"ג

לא תמיד אתן לך לחכות
למה אולי צריך ללכת - את הסיבות מנינו אלפי פעמים, אני מתכוון, שאני מניתי באוזנייך ואת שתקת. אמרתי שתיקות. גם שתיקה היא תלויה במצב הרוח. גם היא לפעמים לא מצליחה לעוף.
כ"ו סיון ה´תשע"א

לבד
חלומות מתחלפים
וסוגרת רשת
אני בכבשן
של בדידות תהומית קיומית
ז´ טבת ה´תשס"ט

לבד ובטוח
סתם אני חושבת שיותר קל בשניים. ואני עייפה כל כך שקשה לי להירדם.
כ"ח כסליו ה´תש"ע

לבכות את זה
לבכות את זה
בעט
ובהיפוך האותיות.
י"ט אלול ה´תשס"ט

לבלתי היותי אותם
אני עומד מעליהם. כנפיים דקות שכבר פסקו לרפרף.
י"ט כסליו ה´תש"ע

ליהיא
אני הולכת ברחוב. מעיל. ידיים בכיסים. כובע. מראה מודבקת לאחד הבניינים. אני נעמדת ומסתכלת וכל כך מרוצה מעצמי. שני בחורים הולכים מאחורי. אני שומעת את הצעדים שלהם מתקדמים ומתחילה ללכת. מהר. מהר. מהר.
א´ אדר ה´תשס"ט

לעולם ועד
השמועה עליו עברה מפה לאוזן, בלחישות של מי שאינו יודע דבר. מינקות היא שמעה עליו וחלמה אותו וערגה אליו בלי לדעת למה היא עורגת. בלילות המתוקים כשהאומנת שלה היתה שרה לה שירים ומספרת
כ"ט כסליו ה´תשע"א

לעצור את הזמן
צעדים אחרונים
הד פסיעותיה מלווה
את השקט שנוצר כשהוא
סובב את הגב בחיוך קטן
ועלה.

ל´ ניסן ה´תשס"ט

לקראתי מצאתיך
אַחַר-כָּךְ
רִחַפְתִּי בְּתוֹךְ הַקִּיּוּם הַהוּא
הָחֲמַקְמַק
טָעַמְתִּי לְרֶגַע
רְסִיס שָׁמַיִם
פָּשַׁטְתִּי זְרוֹעוֹת
וְחָבַקְתִּי
כֹּל מַה שֶׁהָיְתָה
יָדִי מַשֶּׂגֶת.
י"ז כסליו ה´תש"ע

לשיר אותך
מילים יפות
שמנגנות בי
צליל עדין
נשכח.

י"ב ניסן ה´תשס"ט

לשלושת רגעי העבר שלי.
כל אחד מהם
קלוע בי
מלפף פיסות יומיום.
י"ב ניסן ה´תשס"ט

מהותו
בשבילי הזמן
צעדתי בשקט

י"א שבט ה´תשס"ט

מועד
הוא שולח לי
תזכורת
במסווה של
יום קדוש.

י"ב אב ה´תשס"ט

מילותיו
אתמול בלילה חלמתי שאני שוחה בתוך בריכה של מילים
כ"ב טבת ה´תשס"ט

מכה בי עוד
אמא פה. אמא טוב שבאת. החתול האפור לקח לי את עמיר. ושרף את הבית. למה את בוכה. אל תבכי. העיקר שאת כאן. רק נלך. נמצא את החתול. נמצא את עמיר. יהיה בסדר. אל תבכי אמא. אני אסדר את הכל.

י"ז חשון ה´תשע"ב

מפגש
פַּרְצוּפִים שֶׁלָהֶם

מִתְגַלִּים

מְחַייכִים חֶסְרוֹנךָ.

כ"ח כסליו ה´תש"ע

מקלט
אתה מפיל בי חומות
בקול נעים שוקק
מקלף הגנות
של אתמול.
כ´ אלול ה´תשס"ט

מראות
הוא לא רצה להיחשף אז, אבל היא היתה חזקה ממנו. עוד לפני ההיחשפות הוא ידע שהיא יודעת. במראה הירוקה המאורכת היא נעמדה ונשמה עמוק. לגופה לבשה שמלת כותנה בהירה והיא קירבה את פניה
כ"ח אב ה´תשס"ט

נדנדה
ילד אחד

וילדה אבודה.
שניהם עוד יושבים

בקצה נדנדה.



י´ טבת ה´תשס"ט

נוף
שלולית אחת
בה צפים
פרחים מתים
כ´ אייר ה´תש"ע

נשמות
הלילות הכי קשים. לפעמים אני מתפללת לעצום עינים, להניח ראש על כר ופשוט לישון. אגדה עתיקה מספרת שפעם כך אנשים היו חיים. בבוקר היו עובדים ולומדים ובערב היו הולכים איש איש לביתו, נשכבים במיטה, עוצמים עינים, ומכבים את מוחם וגופם עד הבוקר.
א´ ניסן ה´תשס"ט

סודות
סוֹדוֹת נִשְׁבָּרִים
בֵּינִי לְבֵינְךָ,
לִילִיּוֹת לוֹאָטוֹת
אֶת שְׁמִי בְּשִׁמְךָ.
ב´ כסליו ה´תש"ע

סליחות
אֲנַחְנוּ אֵלָיו אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם
אֲנִי מַבְטִיחָה לְךָ בְּתוֹךְ דְּמָעוֹת
הַדֶּשֶׁא רָטֹב עָלֵינוּ
תַּחְתֵּינוּ הַבְטָחוֹת שְׁבִירוֹת
ט´ תשרי ה´תשע"א

פוסט מודרניזם
כמו תמיד במנהרה עשינו תחרות שעוצרים את הנשימה ואני נסעתי לאט לאט כדי שהם יפסלו.רועי דפק על הכיסא שלי מאחורה אבל אני המשכתי לנסוע לאט וקיוויתי שהוא ייפסל. כשיצאנו מהמנהרה כולם שיחררו נשימה ארוכה ואמרו איזה קל זה היה.

כ"ב טבת ה´תשס"ט

פורים
מדוע זורם בי
העצב,

י"ד אדר ה´תשס"ט

פעימות
עוצמת עיניים אולי הצלילים יציירו לי תכלית. הידיים שלי עובדות יחד עם המנגינה. זוג עיניים בחושך קורא לי, אבל אני לא רוצה לבוא. לא עכשיו.

י´ תמוז ה´תשע"א

פעם
קצרת רוח ורואי
שקעתי ממנו ואליו
לו יכלתי להשיב לו
את מה שנתן לי-

כ"ד אב ה´תשס"ט

רוני שונאת בנים
רוני שונאת בנים. היא הולכת ברחוב. בדרך לבנק. מנסה לא לחשוב על גיל. כשהמוכר של הפלאפל מביא לה חצי מנה, ואומר "קחי מותק" היא לא מחייכת לו תודה. אפילו לא מנסה להיות נחמדה.
י´ טבת ה´תשס"ט

ריטואל
יש פצעים שלא
מפסיקים להגיר.
מוגלה ודם.
והאדם,
חידה של אלוהים
כ"ג חשון ה´תש"ע

רכוש הכל
אני מתערפלת מתערפלת מתקפלת נפתחת נקלפת ונופלת. אנחנו מתעוררות טהורות. ואני משוועת לשבת כאן לנצח. בבקשה. רק עוד קצת. אני לוחשת לאורית בלי קול. אבל היא כבר נושפת על הנרות.
י"ט תשרי ה´תש"ע

שאני אליך
אֶצְבַּעוֹת שֶׁלָּנוּ
מְצַיְירוֹת
צֵל עֵץ תְּאֵנָה
בֵּינוֹ לְבֵינוֹ-
אֲנחְנוּ
מַזְהִירִים בְּאוֹר שֶׁמֶש
שֶׁתָּפְקִידָה לְחַמֵּם
עוֹד בְּטֶרֶם
הָיְתָה בָּנוּ נְשָמָה.

כ"ו חשון ה´תש"ע

שברים
לתוך השברים
שולחת אצבע
פס דקיק של
דם זכוך.
י"ז אלול ה´תשס"ט

שוקעת
הוא פורש אליך ידים
ואת צועקת לו
צעקות חנוקות
שרק את שומעת.
כ"ג תשרי ה´תש"ע

שיער
אני מביטה בה ופתאום מבריק בי רעיון. אני אצלם גם אותה. עם הקרחת. אני יודעת שזה רעיון משוגע. שעד שאני אגיע אליה, אם אני אגיע אליה, השיער שלה כבר יספיק לצמוח. אבל הרעיון נתקע בי והדגדוג המוכר בקצות האצבעות מתפרץ.
ב´ תמוז ה´תשס"ט

שני שירים שהלכו לאיבוד
באיבוד שלי
ביקרתי
אינספור.

ב´ שבט ה´תשס"ט

שתגיד
אתה משתלט עלי
לטוב.
ולרע. ולרע.

י"ג אייר ה´תשס"ט

שתיקות
לא תמיד היינו ככה. וגם עכשיו, אני מנסה להיזכר איך הכל התחיל. זאת לא היתה תקרית פתאומית. לא נקודת זמן מסוימת שסימנה את ההבדל בין אז לעכשיו
ח´ סיון ה´תש"ע

תהי-לה
אומרים שתמיד יש מחיר לבגידות. ואני לא מעזה להתווכח עם משפטים נחרצים שכאלה, רק לשאול, את עצמי כמובן, מי משלם את המחיר.
כ"ב שבט ה´תשע"א

תום
תום שלך שמפכה בי
מעיר גלים נשכחים
א´ אדר ה´תשס"ט

תפילה
אני פורשת ידיים
כמו ציור חסידים
של הבעל שם טוב.
ז´ תשרי ה´תשע"א

תקופות
צורחת את
שט לי בזמן
ומחייכת מול
חלום וגעגוע.
קוראת איין ראנד
והמעיין של עצמי
מתגבר
ט"ז אדר ה´תש"ע

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד