אנה, זה לא מר אל,

It is mr. god

* [אולי יהיה קצת שקט]
יָמִים וְלֵילוֹת

נִפְנֶה מֵהָאֻלְפָּן אֶל הַצּוֹפִים

שֶׁבַּבַּיִת
ו´ חשון ה´תשע"ה

[טיוטה]
עַל מִרְפֶּסֶת בַּיִת צִיּוּרִי בְּחֵיפָה.



קָשֶׁה לְהָבִין אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ כָּל יוֹם,
ב´ חשון ה´תשע"ב

27
כ"ז סיון ה´תשע"ג

אדם מעולם
אָמַרְתִּי אֶת כֹּל

שֶׁהָיָה לִי לוֹמַר, מוּטָב הָיִיתִי אוֹמֵר

שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגְמַר.
י"ד אב ה´תש"ע

אורח קרוא
עכשיו כבר משהו היה נראה חשוד. אחרי כמה אינסטלטורים מיואשים וכמה ימים העניין התבהר.

יש לנו בבית שיר.
א´ אייר ה´תשס"ח

אחרי שבעים שנה וארבע
שִׁיתּוּק

שֶׁאָחַז בּוֹ נִרְגַּע, רַגְלוֹ מְנַמְנֶמֵת

הַעִיגּוּל גָּדוֹל מִשֶׁחָשַׁב: יֵשׁ לָלֶכֶת

עַד קַו הַגְּבוּל, לְהַצִּיג תְּעוּדָה וְלוֹמַר

עָלַי לָצֵאת
י"ב אייר ה´תשע"ג

אני-אתה-אני
פֶּרַח סָגֹל נִתְלָש עָלֶה מִתּוֹךְ כּוֹתֶרֶת: עַצְמִי
אֲמִתִּי עַצְמִי כּוֹזֵב, עַצְמִי אֲמִתִּי
עַצְמִי כּוֹזֵב.
ט´ סיון ה´תשע"ה

אקס-מן; אקס-טריטוריה
מה שמחזיק את וולברין ברגעים האלה הוא, קודם כל, בוז לאלה שמתמרמרים על חוסר הצדק. אחר-כך ההבנה שכל זה עדיף מלעמוד בינתיים בחי"ת; עם הזמן הצליח לשכלל את הגישה לכדי ציפייה לעונש, לקבל אותו כמו גזירה משמיים ולא לשאול למה הוא קרה.
לפעמים הוא גם מאמין לזה, אבל רוב הזמן הוא סתם בז למתמרמרים.
כ"ג ניסן ה´תשע"ה

אררט
לַהֲפוֹך הַתֵּיבָה מֵחוֹשֶׁך לְאוֹר

רֹאשָׁה וְרוּבָּה, רֹאשָׁה עַל כְּרָעֶיהָ. אַתָּה יוֹדֵעַ,

נִרְאֶה שֶׁאֵין מִי שֶׁיֵדַע לְאָן מוּעָדוֹת פָּנֶיהָ.

וְאֵין לְךָ בְּעוֹלָמְךָ אֶלָא חַלוֹן קָטָן שֶׁל אוֹר.
י"א חשון ה´תש"ע

אתה יצרת
הַרוּחַ לִטְּפָה בַּחֲלוֹן וְיָצְאָה. הַסֵּפֶר נִסְגַּר.

תָּוִים עוֹד נִגְּנוּ בְּחָלָל הָאֲוִיר. עֶרֶב נִגְמַר.

ח´ טבת ה´תש"ע

בגרות בהיסטוריה
שֶׁתֹּאכַל? שֶׁתָּצוּם? נְקֻדָּה עַל הַמֵּצַח
נֻסָּה כְּבָר בְּהֹדּוּ. נִכְשַׁל. הַמּוֹקֵד נִמְצָא
כָּאן, אוֹ כָּאן. וְכָאן. הַמּוֹקֵד, בִּכְלָל,
עָסוּק בִּפְנִיּוֹת קוֹדְמוֹת, נִשְׂמַח שֶׁתִּשָׁאֵר עַל הַקַּו
אַל תִּפֹּל.
כ"ד אדר א´ ה´תשע"א

בדבר חסרונו של העיגול הגדול
אֱלֹהַי,

אַל תְּשִׁיתֵּנִי כַגַּלְגַּל.
ט´ אב ה´תשס"ח

בדין הוא לגזור
לֹא אוּכַל אֱכוֹל עוֹד הַיוֹם. לֹא אוּכַל.

אֵיך יֶעֶרַב לְחִיכִּי וּבִכְלָל

אֵיך אוּכַל

י"ז תמוז ה´תשס"ח

במחברת שירי הדלה
זֶה כְּלָל לֹא בְּעָיָה:

יִסוּרִים, דְּאָבָה, דֵּאָבוֹן, דִּכְדוּך, הִסְתָּגְפוּת

עוֹנֶג, בִּידוּר, קוֹרַת רוּחַ, סִיפּוּק

וְכִי מַהִי שִׁירָה?


כ"ו ניסן ה´תשס"ט

בשלב כלשהו הם גם היו במסעדה
גם במסעדה לא היה דבר מלבד הדבר עצמו. כשהוא אמר בטבעיות, "ואני אוהב אותך" והיא צחקה ואמרה שגם היא, ואיך ליבו התרחב.
ט"ז חשון ה´תשע"א

בשר ודם
אז מה נעשה? אומר נדב כשהם הולכים הביתה, פנסי רחוב משפילים מבטם בעוברם.
הכוזרי פוסע לצידו, סגור. תשמע, הוא עוצר פתאום, אוחז בנדב כמו נטרף בסערה, הגלים סובבים סביב והרקיע אפל ופעור: נדב, אני רוצה להיות אמיתי.
י"ד אב ה´תשע"ג

גלגל חוזר
כֹּל גַל בְּמוֹתוֹ מִתְנַפֵּץ אֶל הַחוֹף, וּבְעֶצֶם

תְּחִילָתוֹ לָשׁוּב סוֹף כֹּל סוֹף.
י"ד אב ה´תש"ע

דבר שתיקה
אֲנִי לוֹכֵד בְּרִשְׁתִי מִילִים.

מוֹצִיא אַחַת, בּוֹדֵק: זוֹרֵק

אֶת הֶעָלִים.
א´ אייר ה´תשס"ח

דוד לא רוצה לצאת למחנה
דוד לא רצה לצאת למחנה
כ"ו תמוז ה´תשס"ח

דודו מתגייס, ולא זו בלבד
"קדימה חברי המהפכה! נפנה את מבטינו לחוות בודדים ונעבוד את האדמה כסמל לחיים שכם אל שכם!" בשלב זה אנשים התחילו להביט ביושב לצידם ולתהות אם הם רוצים לעבוד איתו שכם אל שכם, והאם אחרי שיתקלח המצב יתאפשר קמעא.
ו´ תמוז ה´תשע"א

האב מלמד את בנו לשחות
הַאָב זוֹרֵק אֶת בְּנוֹ לַמַיִם.

זֶה לֹא שֶׁהוּא לֹא אָהַב.

אֵין לוֹ בְּרֵירָה, הוּא חַיָיב.
כ´ אייר ה´תשס"ח

הירוק עובר
הוּא מַבִּיט יָמִינָה וְשְׂמֹאלָה

טֶרֶם יֵחֶצֶה בִּזְהִירוּת אֶת הַשָׂדֶה.
כ´ אייר ה´תשס"ח

הכל צינורות
גַּם אֲנִי מַעֲדִיף
לֹא לָבוֹא בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן. זֶה נָכוֹן
שֶׁהַטֶּבַע זָקוּק לְאִלּוּף, זֶה וַדַּאי
שֶׁחִטִּים הֵן דָּבָר לֹא אָכִיל.
כ"ד כסליו ה´תשע"א

הם והרס"ר ישבו במסעדה
היא הביטה ברס"ר שחייך לעצמו במסתוריות כמנהגו מאז ומתמיד, משכה בכתפיה ואמרה: "גם אני". הם הביטו אחד בעיני השני עוד זמן מה והוא הוסיף: "גם את הרס"ר". והיא הנהנה, "גם אני".
י"ב חשון ה´תשע"א

הם ישבו במסעדה
וקמה ועזבה את המסעדה. הוא נשאר יושב, מביט אל החיבור של הקיר והתקרה, כשמרבית הסועדים מסתכלים עליו בלי להסתיר זאת והמיעוט עדיין מפנה את מבטו לכיוון השני ומציץ במבוכה.
ה´ חשון ה´תשע"א

הם ישבו במסעדה - גרסה מתוקנת
איש בחליפה ומשקפי שמש חצה את דרכם בגסות, אבל היא רק נדחקה מעט לצד והוא הביט בה במבט מגונן.
ו´ חשון ה´תשע"א

הרצון לדייק

לָמָּה אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּכְלָל מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר
ט"ז אייר ה´תש"ע

התפכחות
רֶגַע, וְאִם אֶקְפּוֹץ?

וְאֶמְחֶה? וְאֶתְהֶהּ וְאֵרְקַּע וְאֶצְרַח

בְּקוֹל מַר כַּשׁוֹפָר?

מַה תֹאמַר?
י"ז ניסן ה´תשס"ח

ובסוף הוציאה
הָעוֹלָם עָטוּף, בְּוַדַּאי,

כְּמוֹ מַתָּנָה; אוֹ מוּטָב – תִּינוֹק אַחֲרֵי אַמְבַּטְיָה,

מַבִּיט לַמַּצְלֵמָה. אֵין כָּאן סִפּוּר

שֶׁל פִּכָּחוֹן אוֹ טָעוּת,

אֲבָל יֵשׁ כָּאן מְחִילָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה.
ט"ו כסליו ה´תשע"ה

זרם. תודעה
בחוץ קר וחשוך. אסף ממהר מבית המדרש, והחדר הופך ממקום להניח בו מיטות לבית של ממש: כזה עם גג אדום, תריסים ירוקים, וילונות כחולים. כשאסף מתאמץ הוא גם רואה דשא בצדדים וארובה עם עשן. רק שיהיה חמים ונחמד בחדר, מה כבר אדם יכול לבקש. פתאום הוא נזכר: יש מרק.
כ"ט טבת ה´תשע"ה

חלליות בסוף אגריפס
"הורים חייבים להפסיק להיות מופתעים כשהילדים שלהם משתפים פעולה. אחר כך אי אפשר להתפלא כשהוא ירצה לעשות בלגן כמו ילד נורמלי." את ה"ילד נורמלי" היא מטעימה כמו הדוקטור בראון ומביטה מעל המשקפיים. אני מספיק לחייך עד שקול רגליים יחפות מגלה את יותם חסר-נשימה שב מהמקלחת, בלי חולצה ועיניים פעורות הוא לוחש שנמר רודף אחריו, מסתובב כדי להצביע ופולט צווחה מתחתיוֹת הבטן.
י"ד אב ה´תשע"ד

חסרי תשובה
פּוֹרְשִׂים כַּפֵּינו בִּתְחִינָה:
רְאֵה, טְהוֹרִים אָנוּ.
כ"ג אלול ה´תשס"ח

חצילים מטוגנים ומקומם בחיינו
אבל זה לא נחשב כי זה טבעי. כמו שיוגורט טבעי לא נחשב.
כ"ח תשרי ה´תשס"ט

טקס יום השואה
דִּמְעָה זוֹלֶגֶת, קְצֵה הַדַף מְקוּמָט?

רַעַד, חֲרָדָה, בֶּכִי בִּלְתִי נִשְׁלָט?

עִמְדוּ דּוֹם! הַפְסִיקוּ לְהִתְיַיפֵּחַ!
כ"ו ניסן ה´תשס"ח

יחסינו לאן
זֶה פָּשׁוּט שֶׁ, אָמַרְתִי, אַתָּה זוֹכֵר, כֵּן בֶּטַח

הוּא קָטַע אוֹתִי, אֲנִי זוֹכֵר

הַכֹּל.
כ"ח תמוז ה´תשע"ה

כולם ישבו במסעדה
כולם ישבו במסעדה. וכשאני אומר כולם, כוונתי לכולם.
כ´ חשון ה´תשע"א

כותרת מרתקת ואינפורמטיבית בו זמנית
פרומו חושפני כלשהו שבוודאי יגרום כולם להכנס בשיטוט אקראי
ה´ כסליו ה´תשע"א

כל חתן וכל כלה
פעם, כשהיינו עוד מסתובבים בערבים ומתעסקים בעצמנו, בחיים, בעולם - זה היה בעוד סיבוב מי יודע כמה מסביב לכיכר - שאלת פתאום: ואם מה שלי ירוק הוא כחול לכם? ואם? תהה ערן. אז העולם שלכם אחר, ואני לא אצליח להסביר לכם כלום.
כ"ה אייר ה´תש"ע

לנצח
הַשִּׁיר הַזֶּה נִמְצָא בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם מָאתַיִם

עֶשְׂרִים וְאַחַת, בַּחֲפִירָה הַשִׁשִּׁית אוֹ הַשְׁבִיעִית בְּמִפְגָּשׁ

הַיַּבָּשׁוֹת, מֻדְפָּס עַל נְיָר עֵץ צְהַבְהַב מִתְפּוֹרֵר
כ´ אייר ה´תשע"ד

לפעמים רצוא ושוב זה רק
לִפְעָמִים רָצוֹא וָשׁוֹב זֶה רַק
לִבְרוֹחַ בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם יְחֵפוֹת
י"ד כסליו ה´תשע"ד

מחזור לראשית שנה
קַח אֳנִיָה לְלֵב יָם. הַבֵּט

בָּשָׁמַיִם מֵעַל, סְפוֹר כּוֹכָבִים

עוֹלִים נִדְלָקִים בִּשְׁמֵי מַעְלָה, אִם תּוּכַל

לִסְפּוֹר אוֹתָם, אֵינְךָ נָם. עֲדַיִין

אֵינְךָ שָׁם. שִׁיר שִׁירֵי עֵרֶשׂ, שִׁירֵי נְשָׁמָה:
י"ז תשרי ה´תש"ע

נחמה
לִפְעָמִים אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי:

אֲבָל מָה אַתָּה רוֹצֶה, סַךְ הַכֹּל

הַחַיִּים שֶׁלְּךָ מַמָּשׁ בְּסֵדֶר.
כ"ג טבת ה´תשע"ה

נתי עושה טסט
...עובר אורח שנופף את ידו במהירות ופרצופו עוטה דאגה. המילים ´עוטה דאגה´ קלטו במהירות שהן שייכות לסיפור לאנשים עם מנת משכל גבוהה יותר וקפצו מהחלון בבושה,
י´ אב ה´תשס"ח

סיפור חיים
אוֹי לִי אִם אוֹמַר אֲבָל

הַחַיִּים אֵינָם סֵפֶר. אָז אַתָּה לוֹפֵת בְּכָל יָד

עַמּוּד כָּזֶה אוֹ אַחֵר, מִתְפַּלֵּל וּמוֹשֵׁךְ: תָּמוּת נַפְשִׁי

וְעוֹצֵר. לֹא לִבְרֹחַ.

ג´ אב ה´תשע"א

סיפורי ספנים
חוֹנִי עוֹגֵן וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָנוּ לֶאֱכוֹל צָהֳרַיִם. לְכוּ,

הוּא אוֹמֵר ומְנַפְנֵף בְּיָדוֹ, הָרוּחַ

מְנַעֵר אֶת מִפְרָשָׂיו בִּנְגִינָה, עַכְשָׁיו לְבַדּוֹ.

אֵין אִישׁ שֶׁיוּכַל לִהְיוֹת אִישׁ סוֹדוֹ, קוֹל צְעָדָיו

יוֹרֵד אַט אַט אֶל בֶּטֶן הַסְּפִינָה
ח´ אייר ה´תשע"ג

עוד מעט פסח
עָלִיָּה לָרֶגֶל לֹא חָיֶבֶת לִהְיוֹת

חָזוֹן אָחֲרִית הַיָמִים.


כ"ו ניסן ה´תשס"ט

על-פה
כָּל הַחַיִּים נִתְּנוּ פָּנִים וְאָחוֹר,

נִקְרָאִים שׁוּב וְשׁוּב, אַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת

יְמֵי יַלְדוּתְכֶם, אַל תִּתְבַּגְּרוּ: צָרִיךְ לָדַעַת לוֹמַר גַּם

לְהֵפֶךְ; צָרִיךְ שֶׁלֹּא לָדַעַת לוֹמַר.
ג´ אב ה´תשע"א

צופה הייתי בין מים למים
גַּם כָּךְ אֶפְשָׁר לָעוּף, סוֹפוֹ

בִּתְּחִילָתוֹ נָעוּץ, נִרְתָּע וְרוֹטֵט מִקַּו הַפְּנִים

הַשָּׁקוּף אֶל הַמַּיִם וּכְלַפֵּי חוּץ.

י"ד חשון ה´תשע"א

קפוץ, ילד, קפוץ
אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לְגַלּוֹת לָכֶם דָּבָר.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַסֶּרֶט יַחֲזִיק מַעֲמָד

בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַגּוֹוַעַת. אֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ

שֶׁמּוּטָב לָגַעַת מֵאֲשֶׁר לֹא לָדַעַת.
י"ד אב ה´תש"ע

קרא אותי (ומעבר לו)
אַל תְּדַרֵג אוֹתִי, אַל תֹּאמַר לְמִישֶׁהוּ: הֵי,
שִׁיר יָפֶה, וְגַם סְוֶדֶר
ה´ טבת ה´תשע"ד

קרב אחרון
יֵאוּש:

אֲנִי מַעַמִיד אֶת פָּנַי.

מְקַלֵף אֶת פָּנַי הַקוֹדְמוֹת

קְלָף אַחֲרוֹן.
כ"ד ניסן ה´תשס"ח

קרובים רחוקים
וְאַתָּה שׁוֹאֵל אֵיךְ מוֹדְדִים גַּעֲגוּעַ?
קִילוֹמֶטְרִים, אָחִי. קִילוֹמֶטְרִים.

י"ג תמוז ה´תשס"ט

שגרה
לחם
שתיים חלב
גבינה
שלוש חמאה
כ"ג ניסן ה´תשס"ח

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד