פזמון ליקינטון
בילדותי סבלתי מקדחות חום נוראיות. חום גופי הגבוה שהצטרף אל כאבי הראש המזעזעים, פטר אותי תכופות מחוק לימודיי. החלל המרוהט בפשטות שהיה לי לחדר מגורים, הפך מבצרי הבלעדי.
כ"ה שבט ה´תשס"ט

יחסי ציבור
מדשאות הדשא של הקיבוץ רגילות להירמס תחת רגלי זאטוטים רבים, אלא שמאז החלו הנפילות, כפליטים עזבו רבים את הקיבוץ ונסו צפונה, כמה שיותר וכמה שמהר.
ג´ שבט ה´תשס"ט

מקווה
לא אוכל להסביר לכם מדוע אני מפחד. אני עצמי אינני יודע. סוף כל סוף, רק תנאי התאורה השתנו בדקות האחרונות.
כ"ה טבת ה´תשס"ט

שלא נענתה
משנכנסה תמר אל חייו האישיים, כבר יש הרבה פחות מקום. במקום "אבנר" הגיע פתאום "אנחנו". לאבנר דווקא היה די נוח, בין כתליו האישיים.
י"ז טבת ה´תשס"ט

כחלום יעוף
אפוף שינה הוא היה מטפס במדרגות האבן העולות אל בית המדרש. אמנם זו לא הייתה שעת בוקר מוקדמת שכן רוב העולם כבר מיהרו לעיסוקם. אך אמש קיננה בו איזו הבנה, איזה דבר מכוער, שלא נתן לו מנוח.
י"ג כסליו ה´תשס"ט

עקידה
ייתכן ורק אני הצלחתי לשמוע את זו שעמדה בפינה. לא אישה צעירה, דווקא די מבוגרת, אחזה בשתי ידיה את אחד ממגשי הפיצה הריקים. ידיה רעדו ועיניה זזו בחוריהם והיא חיוורת כסיד.
י"ח חשון ה´תשס"ט

צו
אל קצה עירי שמתי פעמיי, מהלך ברחובות בהם ממשיכים להתנהל החיים כסדרם. הכל היו עסוקים בשיחות טלפון או בשיח חברים. רק אני הלכתי מהורהר, מחיש פעמיי. אין הרבה מדיי זמן - ואף הוא מתקצר.

י"ז תשרי ה´תשס"ט

קדיש יתום
ובקולו העדין היה פותח את הסוגיא. מעדן את מילותיו ובוחר אותן בקפידה, בנחת רוח ושלוות נפש - אותן אי אפשר כבר למצוא.
ד´ תשרי ה´תשס"ט

מה נאוו
מה כבר יכול לעשות אדם זקן וחולה השוכב על מיטתו בבית החולים, מחובר למכונת ההנשמה?
ט"ז אלול ה´תשס"ח

ליאור
"אני לא מאמינה כמה מטומטם אתה יכול להיות. אתה לא יודע שבורקס פטריות זה משולש עם פרג מעליו ובולגרית לעולם משולש חלק"? מאין לי לדעת, חשבתי בדעתי. אני בכלל סובל מצרבת ולא אוכל בורקסים.
ט´ אלול ה´תשס"ח

נשען על ידו
הייתי רגיל ללכת עם סבי לבית הכנסת בכל שבת ושבת. בתי כנסת גדולים מלאים בד"כ בזקנים יותר מבילדים. אך כיוון שביקשתי להתפלל לא דאגתי.
ל´ אב ה´תשס"ח

וזאת ליהודה
שאני רץ והם רצים?
כ"ז אב ה´תשס"ח

בת מלך
והנה עוד רגע ושני רגעים ואנו מסיימים את המסכת יחד. ומה עכשיו? האם אחזור אי פעם ללמוד איתה ביחד, בצריף הישן לאור נר הזכרון של יום הכיפורים?
י"ט אב ה´תשס"ח

תחת העץ
בלילה ההוא נדדה עליי שנתי. זה עתה הודיעוני על מות סבי מורי. הדלקתי את האור כדי לפרוס על שמע ולמרר בתחנונים. אולי ירחם המרחם. אך מלמעלה לא סיפקו בידיי להישען על חסדי שמיים.
י"ט אב ה´תשס"ח

ובתורתו יהגה
עומד הייתי על מקומי, על פתח הדלת ממש ותלמודי בידי. מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, הבטתי ביושבי בית המדרש.
י"ט אב ה´תשס"ח

לצחוק בצפירה
כמה פחדתי מהצפירה כשהייתי קטן. היינו עומדים כולנו, בני הכיתה, דמומים במקומותינו. כשהתחילה הצפירה, מישהו היה פתאום צוחק וצחוקו סחף את סביבתו. גם אותי.
י"ט אב ה´תשס"ח

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד